newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לתושבי עזה מסוכן יותר להפגין לא חמושים מאשר לירות טילים לעבר ישראל

מאז החלו צעדות השיבה בעזה לא נורתה אף לא רקטה אחת. למרות זאת, מאז 30 במרץ ישראל הרגה יותר פלסטינים ברצועה מאשר ב-16 החודשים שקדמו להפגנות, במהלכם נרשמו יותר מ-60 מקרי ירי לעבר ישראל

מאת:

תגובת הצבא מול המפגינים בעזה בשבועות האחרונים היתה קטלנית באופן משמעותי מהתגובה מול ירי רקטות מהרצועה בשנה וחצי האחרונות.

כוחות הצבא הרגו יותר מפגינים פלסטינים לא חמושים מאז החלו צעדות השיבה בעזה ב-30 במרץ ועד היום, תקופה שבמהלכה על-פי נתוני דובר צה"ל לא נורתה מהרצועה לעבר שטחה של ישראל אף לא רקטה אחת, מאשר ב-16 החודשים שקדמו להפגנות, במהלכם נרשמו עשרות מקרי ירי מצד קבוצות פלסטיניות שונות לעבר ישראל.

פצועים מפונים בהפגנה בעזה, 20.4.2018 (צילום: מוחמד זאנון/אקטיבסטילס)

מאז התחילו הצעדות, לפחות 40 פלסטינים לא חמושים – כולל שני עיתונאים – נורו ונהרגו על ידי צלפים וכוחות הצבא בקרבת גדר המערכת ברצועה. על-פי נתונים שפרסם האו"ם בתחילת השבוע, לפחות 1500 מפגינים אחרים נפצעו מאש צלפים. לפי נתוני ארגון בצלם, בתקופה שבין נובמבר 2016 לפברואר 2018 הרגו כוחות הצבא 28 פלסטינים, 36 אחוזים בלבד מתוכם עסקו בפעילות עוינת. למעשה, על-פי נתוני בצלם 57 אחוזים מבין הפלסטינים שנהרגו על ידי הצבא ב-16 החודשים הללו היו לא חמושים ונורו בקרבת גדר המערכת בגבול עם הרצועה, בזמן שהשתתפו בפעולת מחאה או שניסו לחצות את הגבול לתוך ישראל במטרה למצוא עבודה. שבעה אחוזים נוספים הם דייגים שנורו למוות על ידי חיל הים בתוך ים.

נראה שאין כל קורלציה בין מספר ירי רקטות או ירי אחר מצד קבוצות פלסטיניות מעזה לעבר ישראל בתקופה נתונה לבין מספר הפלסטינים הנהרגים בה על ידי הצבא. יתרה מזו: מבין אלה שנהרגו על ידי ישראל בין נובמבר 2016 לפברואר 2018, שניים בלבד הפכו למטרה צבאית בגלל מעורבות בירי לעבר ישראל. אם מוסיפים לזה את הנתונים על המפגינים הפלסטינים שנהרגו במהלך צעדות השיבה, והחקלאי שנהרג ליד הגדר בתחילת חודש מרץ, מתבהר ביתר שאת כי סכנת המוות גדולה לאין שיעור אם אתה אזרח לא חמוש ליד הגדר בעזה מאשר לוחם חמוש שיורה טילים לתוך שטח ישראל.

אם מביאים בחשבון את הרוגי צעדות השיבה, 82 אחוז מהפלסטינים שנהרגו על ידי ישראל ברצועת עזה במהלך השנה וחצי האחרונות היו אזרחים לא חמושים שהשתתפו במחאה ללא כלי נשק, חקלאים שעיבדו את אדמתם, או אנשים שניסו לחצות את הגבול כדי למצוא עבודה. 15 אחוז בלבד מתוכם עסקו בפעילות עוינת, ומתוך אלה שני אחוזים בלבד ניתן לקשור בוודאות לירי רקטות או ירי אחר.

חיילים מכוונים נשק לעבר המפגינים ברצועת עזה, 30 במרץ 2018 (צילום: דו"צ)

מאז תחילת צעדות השיבה, אף חייל או אזרח ישראלי לא נפצע או נהרג כתוצאה מהפגנות אלה, גם לא מניסיון או שניים של ארגונים פלסטיניים לנצל את ההפגנות ככיסוי למתקפות חמושות.

קשה להצביע על מסקנות מהנתונים הללו, מלבד המובן מאליו: במהלך השנה וחצי האחרונות, הניסיון למחות נגד המצור שמטילה ישראל על הרצועה היה קטלני בהרבה כאשר הוא נעשה ללא אלימות וירי טילים. מסקנה אפשרית נוספת היא שמקבלי ההחלטות הישראליים, הן בדרגים הפוליטיים והן באלה הצבאיים, לא רואים כל השלכות שליליות בעקבות ירי על מפגינים לא חמושים, השלכות שהיו יכולות למנוע מהם להציב צלפים לאורך הגבול עם עזה שבוע אחר שבוע. מאידך, תגובה קטלנית לשיגור רקטות מצד הארגונים הפלסטינים עלולה להידרדר לעימות מזוין כולל שיהיו לה השלכות מרחיקות לכת בהרבה עבור ישראל במישור הצבאי, המדיני והגיאופוליטי.

מיכאל שפר עומר-מן הוא עיתונאי ועורך מגזין 972+ שם פורסם המאמר במקור.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf