יש במה להתגאות? כך הפכה ישראל למובילה עולמית בסחר בנשק

כותבים אורחים: ריאן וונץ וסהר ורדי

ב-9 באפריל, נשיא הונדורס, חואן אורלנדו הרננדז, שהיה אמור להדליק משואה בטקס המרכזי לציון 70 שנה למדינת ישראל, הודיע על ביטול השתתפותו בטקס. הסיבה שניתנה לביטול ההשתתפות הייתה הפחד מהפגנות נגדו בארץ. ואכן יש היסטוריה מרשימה של הפגנות נגד הרננדז בהונדורס ורחבי העולם. אחרי דיווחים על שחיתות בבחירות בהונדורס בדצמבר (בחירות בהן הרננדז ניצח בפער זעום), הפגנות ענק פרצו במדינה. על פי ארגוני זכויות אדם, לפחות 22 אנשים נהרגו על ידי כוחות הבטחון בהפגנות אלו. אז למה הרננדז הוזמן להדליק משואה?

מעבר לסיבות הקשורות לפוליטיקה הפנימית של נתניהו, שאף ביקש לנאום בטקס, יש להתייחס לקשר החזק ההולך וגדל בין ממשלות הימין בשתי המדינות. רק לפני שלושה שבועות, הונדורס רכשה מל"טים ישראלים בשווי 200 מליון דולר. אז במבט רחב יותר, כיצד הסחר הישראלי בנשק משפיע על ומושפע מהמדיניות הישראלית ויחסי החוץ שלנו?

מכון סטוקהולם הבינלאומי לחקר שלום (SIPRI) פירסם לאחרונה את הדו"ח השנתי שלו על סחר בנשק בעולם, ומספרי הייצוא של ישראל ממשיכים לגדול. בעוד במכון עוקבים רק אחרי מכירות מהחברות הגדולות במשק (ישנן מכירות רבות נוספות, כמו גם אימונים בתשלום וכו'), המספרים שפורסמו מאפשרים לנו הצצה על המגמות המרכזיות בייצוא הנשק הישראלי.

ייצוא בטחוני ישראלי 2007-2017 במליוני דולרים (מתוך הדו"ח של SIPRI)

בחמש השנים בין 2013-2017 ישראל הגדילה את הייצוא הבטחוני שלה ב-55% לעומת חמש השנים שקדמו להן – הגידול היחסי הגדול בעולם. בהסתכלות על כלל המכירות, ניתן לראות עליות דרסטיות ב-2015 ו-2016. כמו כן, ניתן לראות בבירור שתי נקודות שפל, שאחריהן יש עלייה משמעותית ב-2008 וב-2014. ניתן לשאול הרבה שאלות על נתונים אלו. מה יכול להסביר ירידה במכירות בשנה אחת, ועלייה דרסטית בשנה שלאחריה? מה ניתן ללמוד על פוליטיקה מקומית ובינלאומית מהסתכלות על מספרים אלו?

בעוד שגורמים בינלאומיים רבים משפיעים על נתונים אלו, והקונטקסט המקומי של ארצות היעד משתנה אף הוא ומשפיע על המכירות, בניתוח הנתונים לא הייתה ולו מדינה אחת, שאם היינו מוציאים אותה מסך כל הייצוא הישראלי אל כל העולם היא הייתה משפיעה באופו מהותי על המגמות הכלליות של עלייה וירידה (אפילו הודו). אז מה קרה ב-2008 וב-2014 שהביא לירידה המשמעותית במכירות באותן שנים? מה קרה בשנים שלאחר מכן (2009 ו-2015) שהביא לעלייה חדה?

המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 בהחלט יכול להיות גורם לירידה במכירות באותה שנה, אך ודאי לא יסביר את העלייה בשנה שלאחר מכן, שנה שבה משבר זה היה אמור להיות מורגש הרבה יותר. האירוע המשמעותי האחר שקרה הוא כמובן מבצע "עופרת יצוקה" בסוף 2008 והביקורת הבינלאומית שמבצע זה גרר, שבמקרים מסויימים אף כללה הצהרה רשמית שמדינות יגבילו את הקשרים הצבאיים שלהם עם ישראל (כפי שניתן יהיה לראות בהמשך). ב-2014 שוב ניתן לראות את אותה המגמה של ירידה, כמעט לרמה של 2008, שוב, בשנה של מבצע צבאי גדול בעזה – צוק איתן.

אך בשני המקרים, בשנה שלאחר המבצע הצבאי והביקורת הבינלאומית עליו, אנו רואים עליה של כמעט 400 מליון דולר בייצוא הנשק הישראלי. בסרטו "המעבדה", העיתונאי יותם פלדמן מדבר על התופעה הזאת בהקשר לעופרת יצוקה, ומראה כיצד מבצעים צבאיים משמשים כלי מכירות לתעשיות הבטוניות הישראליות. או כפי שניסחה זו כתבת "דיפנס ניוז", ברברה אופל-רום: "עבור התעשיות הביטחוניות המערכה הזו היא כמו לשתות משקה אנרגיה חזק במיוחד. מה שהוכח בקרב – נמכר הרבה יותר טוב". גם בכירים בתעשייה עצמה אומרים את אותם הדברים, כפי שאמר אלי גולד, בכיר בתע"ש, ב2014: "אחרי כל מבצע מהסוג שמתקיים עכשיו בעזה, אנחנו רואים גידול במספר הלקוחות מחו"ל".

מחיר ההרג

בפירוק העליות וירידות במכירות לפי מדינה, ניתן ללמוד הרבה על הגאופוליטיקה באזור. כדוגמא, אם נסתכל על חמשת ייבואניות הנשק הגדולות מישראל בעשור האחרון, מדינה שבולטת במיוחד היא תורכיה. ב-2009, תורכיה קנתה נשק ישראלי בשווי 320 מליון דולר, והייתה הלקוחה הגדולה ביותר של ישראל, אך בשנתיים האחרונות איננו רואים עסקאות כלל. את הירידה מ-2009 והלאה ניתן לקשר למשבר הדיפלומטי בין שתי המדינות. ארדוגן, ראש ממשלת תורכיה, השמיע בברור את הביקורת שלו על עופרת יצוקה (2008) ואף הצהיר שתקיפה זו תפגע ביחסים הצבאיים בין המדינות. ב-2010 עוד ניתן לראות ייצוא ישראלי לתורכיה, אך יש ירידה דרסטית נוספת ב-2011, אחרי התקיפה הישראלית על המרמרה והרג 8 אזרחים תורכים, וניתוק הקשר הדיפולמטי בין ישראל ותורכיה.

חמשת יבואניות הנשק הגדולות מישראל, במליוני דולרים (מתוך דו"ח SIPRI)

ישראל סיפקה כמויות קטנות של נשק לקולומביה במשך שנים, אך בין 2009 ל-2011, עם שיא ב-2010, הייתה עלייה משמעותית עם מכירות שהגיעו לכמעט 200 מליון דולר בשנה. על אף שעל פניו ניתן היה להסביר את העלייה כחלק מהעלייה ב-2009 אחרי מבצע עופרת יצוקה, בחינה נוספת של הנתונים מראה שלא כך הדבר. ב-2009 קולומביה הכפילה את ייבוא הנשק שלה מכלל העולם, עלייה שהמשיכה ב-2010, והסתיימה ב-2011.

באפריל 2009, הצבא הקולומביאני פתח במבצע "זינוק אסטרטגי", מתקפה באזורי גבול שבהם ל-FARC, תנועת המורדים השמאלית, עוד הייתה נוכחות צבאית מורגשת, ובמיוחד באזור אראוקה סמוך לגבול עם ונצואלה. עד 2010 מבצע זה הביא לעימות דיפלומטי חריף בין קולומביה לונצואלה, ומכירת הנשק הישראלית לקולומביה שילשה את עצמה.

שווקים ישנים, שווקים חדשים

מכירות הנשק הישראליות לאירופה הגיעו לשיאן ב-2007, ומאז אנו רואים ירידה מתמשכת. שלא כמו המגמה הבינלאומית, ב-2015 וב-2016 אנחנו לא רואים עליות משמעותיות, וב-2017 רואים ירידה חדה נוספת. אחת ההשלכות הברורות של מגמה אירופאית זו, היא הצורך הישראלי למצוא שווקים חדשים.

בעוד תורכיה וקולומביה היוו שווקי יעד משמעותיים בתקופות שונות, ישנן מדינות רבות אחרות שהתגלו כייבואניות מתמשכות. אחת מאלו היא הודו, איתה קשרי הסחר הבטחוני התחזקו באופן משמעותי בשנים האחרונות. בעוד שהודו ייבאה נשק ישראלי באופן שיטתי כבר תקופה ארוכה, אלו לרוב היום עסקאות קטנות. ב-2014, עם בחירותו של ראש הממשלה המכהן, נרנדרה מודי, ייצוא הנשק הישראלי להודו זינק. מ-2014 ל-2015 הייצוא הכפיל את עצמו, ובין 2015 ל-2016, הייצוא הכפיל עצמו שוב. כיום, הודו הינה ייבואנית הנשק הגדולה ביותר מישראל בפער גדול. עם ממשלה הינדואית לאומנית ו"חוסר היכולת לבנות יכולות ייצור בטחוניות יעילות ורחבות ילידיות", והלחץ האזורי מפקיסטן וסין, הודו הופכת לשותפה אידאלית לישראל.

הודו הפכה לשותפה אידיאלית של ישראל. מודי ונתניהו (צילום: אבי אוחיון, פלאש90)

מודי ונתניהו שניהם מתגאים במערכת היחסים הזו. מודי ביקר לאחרונה בישראל ובכך היה ראש הממשלה ההודי הראשון לעשות זאת, וזמן קצר לאחר מכן אירח את נתניהו בניו דלהי. כמו הודו, גם ממשלת הימין העולה בפיליפינים שמה בראש סדר העדיפויות שלה הוצאות בטחוניות. אומנם מדובר במספרים קטנים הרבה יותר מהודו, עדיין מדובר במספרים העולים באופן חד. ייצוא הנשק הישראלי לפיליפינים שהחל ב-2015 גדל פי חמש בין 2016 ל-2017. כמו בהודו, ההנהגה הפיליפינית מדברת במונחים של חיזוק "טכנולוגיה חדשנית" שישראל מתמחה בה.

בהסתכלות על הנתונים כמכלול, שתי מגמות עיקריות בולטות לעין: א. הייצוא הבטחוני הישראלי, על אף שיורד באופן זמני בעת מבצע צבאי, עולה באופן חד אחרי, וכתוצאה ממבצעים אלו. ב. נתח השוק הישראלי בייצוא נשק עובר מזרחה, ומעבר לניצול הזדמנויות בסכסוכים ברחבי העולם כשאלו קורים, המכירות מתבססות בעיקר על בריתות חזקות עם ממשלות ימין אשר, ממש כמו ישראל, ישתמשו בנשק זה כנגד אזרחים תחת ריבונותם.

ריאן ווינץ הינו בוגר אוניברסיטת קולורדו בבולדר, ומתנדב עם American Friends Service committee. סהר ורדי היא אקטיביסטית ירושלמית ורכזת תוכניות ב American Friends Service committee.