הימין צריך את נתניהו חלש ובכיין

כותב אורח: עמיר סגל

זו חידה לרבים כיצד הימין הישראלי לא דחה מעצמו את החשוד בפלילים נתניהו ברגע שהתפרסמו המלצות המשטרה החמורות בעניינו. שלל תיאוריות לגבי המחויבות הרגשית או השבטית של אנשי הימין ניסו להסביר זאת. בעיקר לאור העובדה שרבים בימין טענו כי הפלתו של נתניהו היא ויתור על ממשלת ימין עבור ממשלת שמאל. לא ברור מדוע הליכוד בראשות ישראל כץ, גלעד ארדן או גדעון סער צפויים להפסיד לעבודה בראשות גבאי או יש עתיד בראשות לפיד – אך ייתכן שיש הסבר אחר, רציונלי מאד, להגנה המחנאית על נתניהו.

הסבר זה עולה בצורה מדהימה מההגנה שקיבל ראש הממשלה מתומכיו גם לאור ההתקפלות המהירה שהציג תוך שעות ספורות מהציגו את מתווה הפתרון למבקשי המקלט ועד שחזר בו. זאת משום שלמעשה, הימין הישראלי זקוק למנהיג בכיין, נרדף וכזה הדוגל בקיפאון על פני כל ערך אחר. למעשה, כזה שהקיפאון הוא הדבר היחידי שאותו הוא מסוגל לספק. וכשכל פתרון מעשי יגרור מחיר – הקפאון הוא לכשעצמו הישג.

> שועל בלול תרנגולות מהופנטות: כניעת העיתונות מול נתניהו

עם כל ההתקפלויות, ההסתה והבכיינות – נתניהו הוא בדיוק ראש הממשלה שהימין רוצה. כזה שלא מיישם אף אחת מההבטחות שמבטיח, כזה שלא מספק פתרונות – אלא רק מתלונן על כך שלא נותנים לו.

כי אם היה, חס וחלילה, לימין ראש ממשלה אפקטיבי – כמו אריאל שרון למשל, הוא היה כבר מיישם את המסקנה הבלתי נמנעת ששליטה בעם אחר היא אסון (שרון, אגב, היה ראש הממשלה הראשון והיחיד עד כה שכינה את הכיבוש בשם "כיבוש" בעודו מכהן). ראש ממשלה אפקטיבי היה מורה על בדיקת מעמד פליט למבקשי המקלט, או לפחות מיישם את ההסדר שפורסם אתמול.

ראש ממשלה אפקטיבי גם היה מעורר את הימין הישראלי מהחלומות הנאו-ליברליים מבית היוצר של "מרכז שלם" או "קרן תקווה" שאם היו מיושמים היו גוררים את ישראל אל אסון כלכלי וקטסטרופת סעד גרועה כמה מונים מההידרדרות שאנחנו ממילא חווים – ברמת החיים, ביוקר המחיה ואף ברמת המוסדות האקדמיים – כל זה בעשור האחרון.

אבל הימין, ודאי הימין האידאולוגי, מסרב להכיר במציאות הבלתי נמנעת ומעדיף את ראש ממשלה לא מתפקד במקום כל אלטרנטיבה אחרת – כי לא משנה מי יחליף את נתניהו – מגבאי ועד בנט, הוא יפנה התנחלויות וימצא פתרון שכולל השארת פליטים בישראל. כי אין פתרונות אחרים.

בינתיים אנשי ימין מוכנים לוותר על יושרה אינטלקטואלית כשהם לא דורשים מנתניהו תשובות שכוללות קצת יותר מהסתה נגד הקרן החדשה, בג"צ, התקשורת או השמאל הם מוותרים על נורמות בסיסיות של ערכיות כשהם מוכנים שחשוד בשוחד ימשיך להחזיק בתפקיד.

זו עסקה הגיונית, מנקודת מבט מסוימת – הימין מקבל הארכת זמן לקיום ההתנחלויות, לא צריך לוותר על ערכי הליבה (או הפנטזיות) שלו או להודות כי החיבור שלהם למציאות רופף במקרה הטוב – ואת המחיר ממילא משלמים אחרים – השמאל, תושבי דרום תל אביב והציבור הישראלי בכללותו. אבל קבוצה  קטנה מאד, אך מיוצגת היטב בין מתפקדי הליכוד היא המרוויחה העיקרית ממחדלי נתניהו.

אבל עוד לא הרבה זמן נתניהו יפנה את מקומו. מי שיחליף אותו, יהיה אשר יהיה (או תהיה), עדיף עליו והפתרונות הבלתי נמנעים שהוקפאו תשע שנים יקרו – בראשם סיום הכיבוש והגשמת פתרון הוגן למבקשי המקלט.

עמיר סגל הוא יועץ ארגוני המתגורר בירושלים.

> צעדת השיבה – תחילתו של שינוי באסטרטגיה הפלסטינית