newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

העיר תל אביב שייכת לתושביה, לא לחברות ולתאגידים

רון חולדאי אולי מעוניין להקנות לעיר תדמית אירופאית ולגדוש אותה בתאגידים ופרסומות, אך תושבי העיר משלמים על כך כפול - בכיס, ובמרחב העירוני. הגיע הזמן לשים סוף לתופעה

מאת:

כותב אורח: דרור מזרחי

בין אם אתם לוקחים בהם חלק או אם אתם "רק" סובלים בשקט, איש מאתנו לא יכול להתעלם משטף אירועי החסות השוטפים את תל אביב-יפו בשנים האחרונות. מרתוני ג׳ילט, קפה עלית, סמסונג, מתחם נספרסו בשדרות רוטשילד ועוד שורה ארוכה של אירועים, שבכסות מפוברקת של פעילות פנאי לציבור הרחב, מפקיעים מאתנו, תושבי העיר, את המרחב הציבורי לידיהן של חברות גדולות ומשומנות בתקציבי יח"צ, הנהנות מפרסום בהיקפי ענק.

ומה התמורה? כבישים חסומים, פקקי ענק המתווספים לאלה שממילא ממררים את חיינו ומשחירים את האוויר שאנו נושמים, וזה בנוסף לעלויות השתתפות גבוהות, וכן — גם החדרה בלתי נסבלת של חומרי פרסום שיווקיים המפמפמים לנו, אם נרצה בכך או לא. מבחינת האחראית לדבר, עיריית תל אביב-יפו, אגב, זה הדיל המושלם: קחו כמה שטחי פרסום שתרצו, ותמכרו לטיפשים האלה אשליה שהם ממש באירופה. אנחנו כבר נדאג לכל השאר.

> רחובות תל-אביב הפכו לשלטי החוצות של התאגידים

העיר שייכת לתושביה. מרתון בתל אביב, רחוב אלנבי (צילום: גילי יערי, פלאש90)

העיר שייכת לתושביה. מרתון בתל אביב, רחוב אלנבי (צילום: גילי יערי, פלאש90)

הנוהל מוכר לעייפה: כמה שבועות לפני המועד, נשטפת העיר בפרסומים המבשרים על האירוע הגדול הבא. לרוב אלה מרתונים עם שמות מפוצצים כמו "סובב תל אביב-יפו", המעוטרים במיטב הגרפיקות והסמלים שיכלו משרדי הפרסום לייצר. מכונת יחסי הציבור עובדת שעות נוספות ותפגוש אתכם בכל קרן רחוב.

אחר כך מגיע שלב ההרשמה, הרגע בו תפרדו לשלום ממשהו כמו מאתיים שקלים תמורת השתתפות בתענוג. ואז, בלי שאתם מוכנים לזה, תגלו שאחד המקומות המרכזיים בעיר (ולמעשה גם במדינה) — בדרך כלל זאת כיכר רבין — הופקע לטובת מתחם הזנקה עצום ממדים שיעמוד שם כמה ימים תמימים, עד יום האירוע עצמו. או אז, כבר ייפרסו לאורכו ולרחובו של מסלול המרתון מחסומים, שישבשו את תנועת הולכי הרגל, רוכבי האופניים, התחבורה הציבורית וגם הרכבים. ראש העירייה יזניק בחיוך רחב את האירוע המשומן, והחגיגה תצא לדרך.

התושבים משלמים כפול

המרתונים, אגב, הם אולי הדוגמה הבולטת לאירועים מן הסוג הזה, אך לא הבלעדית. לפני שנה הצטרפה אליהם "יוזמה" חדשה, במסגרתה חברת הקפה "נספרסו" הקימה מתחם בלב שדרות רוטשילד. "לונדון בשדרה!" בישרו השלטים שעיטרו את המתחם שדחק לכביש את הולכי הרגל ורוכבי האופניים שהעדיפו שלא להיכנס אל תוך אותו מתחם רהבתני ולקבל מנה גדושה של פרסומות על גבי פרסומות.

מאוחר יותר נחשף על-ידי עיתון "הארץ" כי לא זאת בלבד שהמתחם הוקם בעידוד עיריית תל אביב, ולווה בפרסום מקדים בהיקפי ענק, ולא זאת בלבד ששיבש את חייהם של העוברים באחת השדרות המרכזיות ביותר בעיר ובישראל, אלא שהוא גם ניתן לחברת נספרסו בחינם! ומתי אתם קבלתם בפעם האחרונה משהו בחינם מהעירייה? שאלה טובה.

אבל כדי שהדברים לא יישמעו כמו בליל של רטינות ואי-שביעות רצון, חשוב להדגיש: ספורט עממי הוא דבר נפלא ומבורך, וכמוהו גם אירועי פנאי לקהל הרחב. הבעיה מתחילה כשתאגידים נכנסים לתמונה וגוזרים קופון נדיב מאוד על חשבון המרחב הציבורי שלנו. התושבים שמעוניינים לקחת חלק באירועים הללו משלמים על כך בריבית כפולה ומשולשת: במחיר ההשתתפות באירועים עצמם (המרתונים) — עלות לא מבוטלת כלל, בחסימות הכבישים והעומסים הבלתי נסבלים בימי העבודה, ובהאבסה בחומרים פרסומיים.

ולא זאת בלבד. יש חשיבות גדולה לשאלה העקרונית למי שייך המרחב הציבורי. רק לאחרונה שחררה העירייה נתון מדהים לפיו חמישים ימים בשנה משמשת כיכר רבין לאירועי חסות מן הסוג הזה, לרבות הקמה, לוגיסטיקה ועוד. מדובר במספר אסטרונומי שאמור להטריד את כל מי שהעיר הזו יקרה לו, במלוא מובן המילה. כולנו זוכרים את ההתעמרות בפעילי המחאה החברתית שרצו להשתמש במרחב הציבורי בעיר לטובת מחאה אזרחית לגיטימית. באופן דומה, מוערמים קשיים על כל גוף שרוצה לקיים אירוע ציבורי גדול בעיר, כמו הפגנה מרובת משתתפים, תהלוכה וכן הלאה.

תשע-עשרה השנים בראשות העירייה גרמו לו אולי להתבלבל מעט, אבל ראש העירייה מוכרח להבין: לעיר תל אביב-יפו יש בעלים בלעדיים, והם תושביה. אלה שחיים בה ומעוניינים לבנות בה את עתידם. לא הוא, לא חברות הענק ולא בעלי המאה. זו צריכה להיות הדרישה הברורה והמהדהדת של כלל תושבי העיר, מצפון, מדרום, ממרכז, מיפו ומכל מקום. אחרת לא רחוק הרגע בו נתעורר מאוחר מדי ונבין שתל אביב-יפו הפכה לעיר במכירת חיסול.

דרור מזרחי הוא פעיל חברתי, חבר הנהלת מרצ, ומועמד ברשימת המפלגה למועצת העיר תל אביב-יפו

> מרתון התנ"ך שיתקיים בסוכות מתעלם מישובים פלסטינים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf