newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פליטים יפגינו מול שגרירות רואנדה במחאה על הסכם הגירוש עם ישראל

בתחילת החודש אישרה הממשלה את ההסכם לגירוש פליטים למדינה שלישית. על פי הדיווחים ישראל תשלם לרואנדה ואוגנדה 5,000 דולר על כל פליט, והגיעה להסכמות גם על גירוש בכפיה. מארגני ההפגנה: "מבקשים מהשגרירות הרואנדית להתנגד להסכמים עם ישראל"

מאת:

מבקשי מקלט יפגינו ביום שני בשעה 11:30 מול שגרירות רואנדה בהרצליה במחאה על ההסכם עם ישראל במסגרתו יגורשו פליטים מאריתריאה וסודאן לרואנדה ואוגנדה. הם קוראים לתומכים ישראלים להצטרף אליהם ולהביע התנגדות לכוונה לגרש אותם.

ממארגני ההפגנה נמסר: "אנחנו אריתראים, אנחנו לא רואנדים. יש לנו בעיה במדינה שלנו וישראל צריכה לבדוק את בקשות המקלט שלנו ולתת לנו הגנה. אנחנו מבקשים מהשגרירות הרואנדית להתנגד להסכמים עם ישראל".

בתחילת החודש אישרה הממשלה את ההסכם לגירוש פליטים למדינה שלישית. בחודש מרץ יסגר מתקן "חולות", ומבקשי מקלט שלא יסכימו לעזוב "מרצון" לרואנדה ואוגנדה (ואולי גם מדינות נוספות) שישראל טוענת כי הגיעה איתן להסכמות – יכלאו בכלא סהרונים. על פי הדיווחים, אותם הכחישו משרדי החוץ של רואנדה ואוגנדה, בעקבות ההסכם ישראל תשלם 5,000 דולר לראש של פליט שהמדינות יקלטו, גם ללא הסכמה של המגורשים. מבקשי מקלט שיעזבו לפני תום האולטימטום יקבלו "מענק" של 3,500 דולר. אלו שיתמהמהו יקבלו מענק מוקטן ויהיו בסכנה מידית של כליאה וגירוש בכפיה.

"גם פה לא רוצים אותנו"

ההסכמים בין ישראל למדינות האפריקאיות אינם חדשים. כבר שנים ארוכות שמטוסים שיוצאים מישראל, ועוצרים בדרך לחניית ביניים במדינות כמו תורכיה וירדן, זורקים פליטים במדינות אלו אל הלא נודע. בניגוד להבטחות של ישראל כי ההסכמים מבטיחים שלמגורשים לא נשקפת סכנת חיים, מאות עדויות מוכיחות כי מרבית המגורשים כלל לא נקלטים במדינות הללו, אלא מתחילים בהן מסע נוסף של פליטות וסכנת מוות. הם חשופים לניצול והשפלות, סחר בבני אדם, מעצרים תכופים, תשלומי שוחד ואיומים. חלקם נופלים קורבן לכנופיות של חוטפים ומבריחים, או לידיהם של דאע"ש, ורבים שבוחרים לנסות את מזלם ולהגיע לאירופה מתים בדרך, בים או ביבשה.

> אנשי ונשות חינוך, כך נוביל את הנוער להתנגד לגירוש מבקשי המקלט

מבקשי מקלט ב"מחסן" בלוב. תיעוד במצלמת סלולר של מבקש מקלט ש"עזב מרצון" את ישראל (צילום: ז'אקי אדמס ג'טי)

מבקשי מקלט ב"מחסן" בלוב. תיעוד במצלמת סלולר של מבקש מקלט ש"עזב מרצון" את ישראל (צילום: ז'אקי אדמס ג'טי)

לפני למעלה משנה, אחרי זמן כליאה ממושך ב"חולות" חברי ט' החליט "לעזוב מרצון". אין לי ברירה, הוא הסביר, אני מעדיף למות מאשר להישאר עוד במקום שבו משפילים אותנו ככה. את ט' הכרתי זמן קצר אחרי שהגיע לישראל. הוא היה אחד מהמנהיגים של הקהילה, בחור מוכשר, רגיש וחייכן. גם כשהיה כלוא בחולות המשיך לפעול, לארגן הפגנות, לנסות להעביר מידע על ההפקרה שלהם בכל דרך שמצא. עד שהתייאש.

המדינה השלישית אליה הגיע היתה רואנדה. כשעזב הובטח לו שבמדינה אליה הגיע יקבל הגנה. אבל מהר מאוד הוא הבין שהוא חייב לעזוב, כי הרגיש שהמקום לא בטוח וניסה לחצות את הגבול לאוגנדה. בגבול הוא נתפס ונשלח לכלא האוגנדי. כדי להשתחרר היה חייב לשלם אלפי דולרים, ולהסכים שיגרשו אותו, וכך הוא הגיע למדינה השלישית השלישית שלו – קניה. מאז הוא שם. אתמול צ'וטטנו בפייסבוק. הוא בישר לי שסופסוף אחרי עוד שנה של מעצרים חוזרים ונשנים, של תשלום שוחד או קנסות, של פחד מגירוש, הוא קיבל מעמד פליט. "אבל זה לא ישנה כלום", הוא אומר. "גם זאת לא המדינה שלי. גם פה לא רוצים אותנו".

לא מדובר רק באוגנדה ורואנדה. במאי 2014 נתקלה פעילה למען פליטים שהמתינה לטיסה בשדה התעופה אדיס אבבה באתיופיה בפליט ממבקשי המקלט הדארפורים שהכירה בישראל. לתדהמתה גילתה כי הבחור, סאדיק אלסאדיק, שהיה פעיל מרכזי בקהילה בישראל, הסכים לחתום על טופס "חזרה מרצון" למדינה שלישית לאחר שהאפשרות האחרת שהוצעה לו היתה להיכלא מתקן חולות ללא הגבלת זמן. כשעלה על המטוס בישרו לו פקידי ההגירה כי המדינה השלישית אליה יטוס תהיה אתיופיה. אולם – כשהגיע לאתיופיה גילה כי למעשה הוא מיועד לטוס ישירות משם לבירת סודאן – המקום ממנו ברח ובו נשקפת לו סכנת חיים. המסלול היה מתוכנן מראש – המזוודה שלו כבר נשלחה לשדה התעופה בחרטום.

סאדיק סרב לעלות לטיסת ההמשך, ובמשך כשבועיים נשאר תקוע בשדה התעופה באתיופיה עד שלאחר פרסום הסיפור שלו הוחזר לישראל בניגוד לרצונו, ונכלא כאן שוב. אם לא היה נתקל במקרה בפעילה הישראלית, גורלו היה עלול להיות שונה לחלוטין.

> השתיקה שמאפשרת לממשלה לגרש את הפליטים

מבקשי מקלט אפריקאים מפגינים מול הכנסת בינואר האחרון (סבי ברנס/פלאש90)

מבקשי מקלט אפריקאים מפגינים מול הכנסת בינואר האחרון (סבי ברנס/פלאש90)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf