newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לאיזה צדק יכלו יונתן היילו ועהד תמימי לצפות?

ההחלטות שלא לקצר את עונשו של יונתן היילו, צעיר אתיופי שהרג את האנס הסדרתי שלו, ולהאריך את מעצרה של עהד תמימי, הנערה שסטרה לחייל שפלש לביתה, חושפות את פרצופה האמיתי של מערכת החוק והמשפט בישראל

מאת:

שתי החלטות שונות של מערכת החוק והמשפט שהתקבלו היום, רביעי, מגלמות במידה רבה את עומק העוול המוסרי שבתוכו מתנהלת המציאות הישראלית: ההחלטה שלא לקצר את עונשו של יונתן היילו, וההחלטה להשאיר במעצר עד תום ההליכים את עהד תמימי, הנערה שסטרה לחייל שפלש לביתה, וגם את אמה נרימאן.

יונתן היילו, צעיר אתיופי, אז בן 23, הגן על עצמו מפני ירון איילין, עבריין מורשע שאנס אותו פעמיים, סחט אותו ואיים עליו. היילו הרג את ירון בערב ל"ג בעומר 2010 באקט של הגנה עצמית, רגע לפני שעמד להיאנס בשלישית. בית המשפט הכיר בו כקורבן לתקיפה מינית אך גזר עליו 20 שנות מאסר בגין רצח.

> עו"ד גבי לסקי: "עהד תמימי נעצרה מפני שפגעה בכבוד הלאומי"

עהד תמימי מוקפת שומרים בבית המשפט הצבאי בעופר. 15 בינואר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

עהד תמימי מוקפת שומרים בבית המשפט הצבאי בעופר. 15 בינואר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

עהד תמימי, בת 17, נעצרה אחרי שסרטון שבו תועדה סוטרת לחייל שפלש לביתה בכפר נבי סאלח עורר ביקורת רבה על "היד הרכה" נגד מי שפגעה בכבוד הלאומי שלנו ושל החיילים. אמה נרימאן, שהגיעה לדרוש בשלומה של בתה, נעצרה גם היא והושמה במאסר. בדיון על הארכת מעצרה אמר היום השופט הצבאי כי היא "עבריינית אידיאולוגית סדרתית", וכי "רמת המסוכנות שלה לא מאפשרת שחרור למעצר בית". נערה בת 17 שסטרה לחייל חמוש וממוגן, בחצר ביתה.

תחשבו על הקו המחבר בין היילו לבין נשות משפחת תמימי. על השייכות שלהם לקבוצות האוכלוסיה הדפוקות ביותר במרחב, אלה שההתעמרות בהם החלה הרבה לפני שהגיעו בכלל לפתחה של מערכת המשפט. אלה שהמושג 'צדק' פסח עליהם מיום היוולדם, שהחברה הישראלית על כל המנגנונים שלה הפנתה להם עורף במקרה הטוב, והיתה שותפה פעילה בדיכוי שלהם במקרה השכיח יותר. עם איזה ציפיות הם הגיעו היום לעמוד בפני האנשים שאמורים לעשות איתם צדק? איזה סיכוי היה להם לקבל אותו מידיהם?

המדינה ומערכת אכיפת החוק שלה לא היו שם בשביל יונתן כשזה הפך לטרף קל בידי תוקפו, לא הגנו עליו מפניו גם אחרי תקיפות נשנות, גם אחרי שאיילין המשיך להטיל אימה על סביבתו. למעשה, אחריותה של המדינה מתחילה עוד הרבה קודם. כפי שכותבת ספיר סלוצקר-עמראן, "שכונת קרית נורדאו בנתניה, בה גרו יונתן היילו וירון איילין ובה מתגוררות המשפחות של השניים גם היום, היא אחת מהשכונות הקשות והמוזנחות בנתניה. שכונה של עולים מאתיופיה שעלו לישראל מתוך רצון להשתלב בחברה בישראל ובמקום זה המדינה הפקירה אותם ויישבה אותם בשיכונים מתפוררים בפריפריה ובמרכזי קליטה. כמו שיונתן מספר בראיון איתו, הרבה ילדים בשכונה היו אלימים כדי להוכיח את הכוח שלהם ולשרוד ואילו הוא היה בחור שקט עם חבר אחד".

> ההקלה בעונשו של יונתן היילו לא מכפרת על העוול שעשתה לו מערכת המשפט

יונתן היילו בבית המשפט העליון בירושלים לפני הדיון בערעור על עונשו, 1 בדצמבר, 2014. (אורן זיו/אקטיבסטילס)

במקרה של עהד תמימי, המדינה היא כבר לא רק המשקיפה מהצד, אלא השוט המלקה בעצמו. יעל מרום כתבה על הנסיבות בהן חיה תמימי את 17 שנותיה: "כשהייתה בת תשע החלו ההפגנות הקבועות בנבי סאלח במחאה על השתלטות מתנחלים על המעיין הסמוך ועל אדמות של התושבים. הצבא מיד החל להגן על זכותם של המתנחלים לגזול את המעיין של הכפר לעצמם, והחל להציב כוחות כדי למנוע מהמפגינים הפלסטינים להגיע למעין או לכביש העובר לצידו המשמש גם מתנחלים. הכוחות לא בוחלים בשימוש באמצעים נגד המפגינים ובמרבית המקרים מנסים למנוע את ההפגנה עוד בתוך הכפר.

כשהייתה בת 12 נהרג בן הדוד של אמה, מוסטפא תמימי, במהלך הפגנה בכפר, לנגד עיניה, מפגיעת רימון גז בראשו. שנה אחר כך היא ראתה גם במו עיניה כיצד נורה ונהרג גם דודה ראשדי על ידי הצבא הישראלי. ביום בו צולמה התקרית בן דודה מוחמד, צעיר ממנה בכשנתיים, נורה בפניו על ידי כדור מתכת מצופה בגומי שחדר לגלגלתו".

אלה שני הצעירים שהגיעו היום לקושש מעט צדק ממערכת החוק והמשפט הישראלית. אותה מערכת שהיא חלק ממנגנון שלם הרואה בהם אבק אדם ומתייחס אליהם בהתאם לאורך כל חייהם. לאיזה צדק הם היו יכולים לצפות?

באותו הזמן, קבוצה של מבקשי מקלט אריתראים המחיזו הבוקר "שוק עבדים" מול הכנסת כדי להמחיש לאנשים שרוצים לשלוח אותם אל מותם מה הגורל שמחכה להם. גם אותם איש לא שמע, לא שומע.

יש איזו תפיסה מצמררת בבסיס כל הקיום שלנו כאן, לפיה ישנם אנשים שגורלם להימחץ תחת המגף. ויש מערכת משומנת היטב שדואגת שכך יהיה. אין מילים בכלל להסביר כמה חולנית המציאות שבה אנחנו חיים כאן.

> בשעת דיון בכנסת על מבקשי המקלט, פליטים קיימו "שוק עבדים" מחוץ למשכן

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf