הפתרון הראוי: להעביר את מפעלי טבע לבעלות העובדים

כותבת אורחת: יפעת סולל

בין כל הפרסומים על המשבר בטבע, לא ראיתי נתונים שמצביעים על כך שיש מפעלים של טבע שאינם מרוויחים. נשאלת השאלה, אם כן, למה רוצה הנהלת טבע לסגור או למכור מפעלים? פשוט, כי מי שמנהל את טבע אינו רוצה בטובת החברה, בטובת המפעלים, המודל הנוכחי אינו משרת את התעשייה, את הייצור, אלא את בעלי המניות, את משקיעי ההון ואותם בלבד.

משבר טבע הוכיח שוב, שהמודל הכלכלי לפיו בעלי הכוח היחידים הם בעלי ההון המושקע במפעל, וליתר דיוק נציגים של גרעין שליטה ממונף היטב, שמונו כדי לשמר אינטרסים של מי שכתבו את תקנון החברה, הוא מודל כושל.

> הלקח מפיטורי 'טבע': לשתף את העובדים בהנהלת חברות ציבוריות

מפעל, כמו כל מיזם כלכלי, הוא תוצר של שיתוף פעולה בין גורמים שונים, בהם יזם או יזמים, משקיעים, עובדים ומנהלים. המערכת הכלכלית בישראל, כמו בארצות הברית, נותנת יתרון עצום למשקיעי הון והגנה נרחבת למנהלים בכירים, ומתעלמת מהזכויות ומההשקעה של העובדים וסגל הניהול המפעלי. ברוב מדינות מערב וצפון אירופה המצב הוא שונה. כוחם של העובדים מגולם בנציגות משמעותית בדירקטוריונים ובהגנה מובנית בחקיקה, שאינה מאפשרת התעלמות כזו.

המפעל הוא האינטרס של העובדים

על פי כל המחקרים שנערכו בשני העשורים האחרונים, מפעלים בבעלות עובדיהם הם יציבים יותר. המציאות והתיאוריה מיישרות קו – זה פשוט: מפעל בבעלות עובדים ממשיך לפעול כל עוד הוא נותן פרנסה טובה והוגנת לעובדיו. מפעל בבעלות משקיעים, לעומת זאת, נסגר כאשר יש למשקיעים אפשרות להרוויח יותר במקום אחר.

בארבעת העשורים האחרונים בישראל הביאה העדפת משקיעי ההון לסגירה של מפעלים רבים, שהרוויחו – אולם בעליהם רצו להרוויח יותר. פעם אחר פעם מדינת ישראל נתנה הטבות, כדי למנוע סגירת מפעלים מרוויחים, רק כדי שבעליהם יחזרו אחרי שנים אחדות להדפק על דלתות הממשלה באיומי סגירה.

כך קרה, למשל, ב"פרי גליל" – פעם אחר פעם – למרות שמדובר במפעל מרויח. מי שמעוניינן במקסום רווחים בלבד, אינו מסתפק ברווח כלשהו. חברה בינלאומית, המבוססת על משקיעים בבורסה, כל עניינה רווחי ההון, לא המפעל, לא הייצור ולא העובדים. על אלה אמורה להיות אמונה הממשלה, שאמורה לראות תמונה כלכלית רחבה. לצד ארגוני העובדים, כמובן.

בישראל נראה שאין מדיניות ממשלתית בענייני תעשייה ועובדים – יש כיבוי שריפות, וההסדרים היחידים שמוצעים הם להמשיך באותה הדרך – לתמוך במשקיעים, אלה שכבר קיבלו הטבות בעבר, או אלה שיקבלו הטבות בעתיד.

בישראל, המפעלים היחידים שהועברו לידי עובדיהם בעשורים האחרונים היו מפעלים מפסידים, כאלה שהסיכוי להצלתם קטן מאד. ברור כמובן כי עצם העברת מפעל לידי עובדיו אינה הופכת אותו מכישלון להצלחה. העברת מפעל לידי עובדיו מבטיחה רק שהאינטרסים שייבחנו יהיו של המפעל – התכנותו העסקית, תוך מתן שכר הוגן לעובדיו. מפעל בבעלות עובדיו אינו חייב להרוויח, הוא חייב לא להפסיד.

"ביבי ביבי בוא לפה" – הפגנת עובדי טבע ומשפחותיהם מול משרד ראש הממשלה היום בירושלים (צילום: דוברות ההסתדרות) pic.twitter.com/sNKyRSCHg8

— שיחה מקומית (@mekomit) 19 בדצמבר 2017

המשבר בטבע אינו משבר של מפעלי טבע. הוא משבר של השקעות הון כושלות, עליהן נכתב למכביר, שהביאו להפסדים למשקיעים. אותם המשקיעים מנסים כעת להציל את השקעתם. אין להם כל עניין במפעלים, בחברה, הענין היחיד הוא בהשקעה, בצמצום ההפסדים וכמה שיותר מהר. זהו בדיוק המקום בו ישראל צריכה לתת עדיפות למפעל על פני משקיעי ההון, לייצור ולעבודה ולהמשכיות על פני רווחים קצרי מועד.

חוק "רכישת מפעלים בידי עובדיהם" (מקרים מיוחדים) תשמ"ז – 1987, קבע שתוקם קרן משותפת לממשלה ולהסתדרות שתאפשר לעובדים לרכוש את המפעל בו הם עובדים, בדרך של הקמת קואופרטיב עובדים. הקרן מעולם לא הוקמה. זה הזמן להחליט, שבמקום לתת הטבות נוספות לטבע, או לבעל הון אחר שיבקש לקנות המפעלים המרוויחים שטבע מפעילה אלא לרכוש את המפעל בדרך של הלוואה עומדת, ארוכת טווח, שתנתן לעובדים ותעביר את המפעל לבעלותם. ואגב – מישהו מעלה על דעתו שרוכש חדש לא יקבל שוב את ההטבות מהממשלה?

העובדים הם הראשונים שיש להם ענין שהמפעל יצליח וישגשג, ולכן ישכרו את היועצים המתאימים ואת המנהלים הטובים ביותר, שינהלו את העסק ללא לקיחת סיכונים מיותרים, שמטרתם יצירת רווחים לטווח קצר. זה הדבר הצודק וזה הדבר הנכון מבחינה כלכלית ועסקית למפעלי טבע, לעובדי טבע ולמדינת ישראל.

> סרטון חדש: גזענות אנטי מזרחית והשתלחות בעבודה המאורגנת