newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נתניהו יהיה הראשון למנוע מטראמפ להעביר את השגרירות לירושלים

למרות ההתבטאויות הנחרצות, נתניהו מבין היטב שירושלים היא חבית נפץ שאיש לא רוצה לקרב אליה את הגפרור. ודאי לא בזמן שיחסי ישראל וסעודיה מתחממים מתחת לרדאר, הודות לתיעוב המשותף לאיראן

מאת:

כותבת אורחת: ליסה גולדמן

אתמול (רביעי) צייצה העיתונאית דנה וייס בחשבון הטוויטר שלה כי ממשלת נתניהו מצפה להודעה של הממשל האמריקני בדבר הכרה בירושלים כבירתה של ישראל, "אולי כבר בתחילת השבוע". וייס גם כתבה שעל פי המקורות שלה, ארה"ב תכריז על כוונה להעתיק את שגרירותה מתל-אביב לירושלים. לפי הפרסום של וייס, המנוע מאחורי המהלך הזה היה לחץ מצד תומכיו האוונגליסטים של טראמפ. לפחות אחד מעמיתיה של וייס כינה את הפרסום שלה "סקופ". אבל בתום כמה שעות וכמה סערות ברשתות החברתיות, די ברור שבסך הכל מדובר בחלק מהתככים הפוליטיים בין ארה"ב, סעודיה וישראל.

העיר העתיקה בירושלים המזרחית מאכלסת את האתרים הקדושים ביותר לשלוש הדתות המונותאיסטיות, ביניהם מסגד אל-אקצא והכותל המערבי. לשני האתרים חשיבות תרבותית ופוליטית משמעותית גם בעיני חילונים גמורים.

ירושלים, כפי שהוכיחו אירועי הקיץ אשתקד, היא חבית של חומר נפץ. ביולי האחרון נתניהו נענה לפרק זמן קצר לדרישתו של מפקד משטרת ירושלים להציב גלאי מתכות – או, במילים אחרות, מחסום – בכניסה למתחם מסגד אל-אקצא. בתגובה הפלסטינים פתחו במחאה שנמשכה לאורך ימים, מחאה שפוזרה באלימות בידי כוחות הביטחון. בעיני הפלסטינים, גלאי המתכות נתפסו כניסיון ישראלי להשתלט על מתחם המסגד, המנוהל על ידי הווקף הירדני מאז 1967. בסופו של דבר נתניהו נסוג מההחלטה והורה להסיר את המגנומטרים אחרי שאפילו הליגה הערבית, המציעה לישראל נורמליזציה מלאה במשך שנים, הביעה מחאה.

> עדויות: השפלות ואלימות במעצר נערים מירושלים המזרחית

מאות מתפללים בכניסה לעיר העתיקה במחאה על הענישה הקולקטיבית בעקבות המתקפה החמושה על שוטרים בהר הבית והצבת המגנומטרים בכניסות. 16 ביולי 2017 (אקטיבסטילס)

מאות מתפללים בכניסה למתחם אל-אקצא במחאה נגד הצבת המגנומטרים בכניסות. 16 ביולי 2017 (אקטיבסטילס)

אפילו לא קרטר "השמאלן"

ממשלות ישראליות חלמו מאז ומתמיד על האפשרות להשיג נורמליזציה עם מדינות ערב מבלי שתידרשנה לוויתורים כלשהם בסוגיה הפלסטינית. הדבר נכון ביתר שאת ביחס לנתניהו ותומכיו מימין, המתנגדים בתוקף לפשרה טריטוריאלית כלשהי בגדה המערבית. לאחרונה רמז נתניהו בזחיחות האופיינית לו כי הוא הולך ומתקרב לממש את המטרה הזו.

בשלוש השנים האחרונות, ישראל ומדינות המפרץ – במיוחד ערב הסעודית – מקדמות בשקט נורמליזציה ברמת הדרגים הפוליטיים והמסחריים הגבוהים, זאת על בסיס הפחד והתיעוב המשותפים ביחס לאיראן והשפעתה המתרחבת באזור. בשנים האחרונות דרגים ישראליים וסעודיים בכירים ביותר נפגשו במספר אירועים פומביים כגון כנסים בינלאומיים יוקרתיים, פאנלים של צוותי חשיבה, ועוד. בתחילת החודש העניק הרמטכ"ל אייזנקוט ראיון תקדימי לאתר החדשות אילאף, הנמצא בבעלות איש עסקים סעודי ופועל מלונדון. עפ"י המדווח, אייזנקוט אמר למראיינו כי ישראל תחלוק עם סעודיה את המידע המודיעיני שיש לה על איראן.

דונלד טראמפ אמר פעם שהוא "יקרע את הסכם הגרעין עם איראן לגזרים", אם כי הוא מיתן לאחרונה את עמדתו. למרות זאת, הוא מחוזר במרץ מצד ערב הסעודית – גם בעוד הנסיך מוחמד בן סלמאן מבצר את כוחו על ידי מעצרם של בני משפחה יריבים והחזקתם במלון ריץ-קרלטון בריאד. כפי הנראה, סעודיה גם הכריחה את ראש הממשלה הלבנוני המחזיק באזרחות סעודית, סעד חרירי, להגיש את התפטרותו במהלך ביקור בריאד בתחילת החודש. לא צריך להכיר כל חלק קטן בפאזל כדי להבין שמתחוללים תמרונים פוליטיים ודיפלומטיים אזוריים ובינלאומיים.

כל המועמדים האמריקניים לנשיאות, אפילו ג'ימי קרטר "השמאלן", הבטיחו לבוחריהם היהודים להעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים. כולם התנערו מההבטחה אחרי שנבחרו. בהחלט יתכן שחלקם ידעו שמדובר בהבטחה ריקה עוד כשהמילים יצאו מפיהם. אין כמעט מדינה בעולם המכירה בירושלים כבירתה של ישראל כל עוד הסוגיה הפלסטינית לא באה על פתרונה. הפלסטינים מתייחסים לירושלים המזרחית, שסופחה לישראל במהלך שלא מוכר חוקית על ידי הקהילה הבינלאומית, כבירה של מדינתם העתידית.

טראמפ טען פעמיים שהוא יהיה הנשיא שיעביר את השגרירות של ארצו מתל-אביב לירושלים, צעד שיהווה הכרה בפועל בסיפוח ירושלים המזרחית, אבל הסבירות שאכן יעשה זאת נמוכה ביותר. כפי שהעידו כל ראשי השב"כ בסרט "שומרי הסף", כל ניסיון לערער את הסטטוס-קוו בירושלים יכול להצית מלחמת עולם שלישית. כדאי גם לזכור את החלק באותו ציוץ של דנה וייס, שהתייחס ללחץ מצד תומכיו האוונגליסטים של טראמפ (שיכול להיות דיווח נכון או מוטעה); על פי אמונתם הדתית של אלה, ביאתו השנייה של המשיח תתרחש רק אחרי אפוקליפסה – כמו, למשל, מלחמת עולם שתוצת כשמיליוני מוסלמים זועמים על חילול מקום קודשם ייצאו לרחובות וידרשו ממנהיגיהם לעשות מעשה.

> הבעיה איננה טראמפ, אלא עמדות הרוב הרפובליקני

דונלד טראמפ ובנימין נתניהו, מסיבת עיתונאים בבית הלבן (אבי אוחיון, לע"מ)

שם המשחק הוא לרצות את בסיס הכוח. דונלד טראמפ ובנימין נתניהו, מסיבת עיתונאים בבית הלבן (אבי אוחיון, לע"מ)

בסוף זה נגמר ב"רק ביבי יכול"

ההתקרבות הנוכחית בין סעודיה לממשלת ישראל היא תוצר של אינטרסים משותפים, אבל שאלת הנורמליזציה לא עומדת כלל על הפרק. העולם הערבי משוסע מרות סביב סוגיות כמו מלחמות האזרחים בסוריה ובתימן, היריבות הסונית-שיעית, וההנהגה במצרים שלאחר המהפכה; למרות כל זאת, הנושא הפלסטיני, שאולי לא זוכה למעמד הבכורה ממנו נהנה פעם, עדיין מעורר רגשות משותפים עמוקים.

דעת הקהל הערבית יכולה אולי לסבול בחריקת שיניים קשרים לא רשמיים בין המנהיגים שלהם לבין ישראל, אבל היא לא תישאר אדישה לנורמליזציה ללא פתרון הסוגיה הפלסטינית. השליטים הטוטליטאריים של מדינות המרץ יודעים זאת; אין להם כל עניין לסכן את היציבות השלטונית שלהם, ומסיבה זו בדיוק הם לעולם לא יכוננו קשרים דיפלומטיים עם ישראל.

נתניהו יודע היטב כי לא עומדת לקום שגרירות ישראלית בריאד בעתיד הקרוב, אבל יש לו אינטרס להעמיד פנים שכן. בדומה לטראמפ, גם נתניהו שואב חלק לא מבוטל מכוחו הפוליטי מבסיס תומכים לאומני-קיצוני ושמרן, המקנה לליכוד הילה כמעט דתית. זאת טקטיקה קלאסית של נתניהו, להעמיד פנים כאילו הוא מעוניין בהעברת השגרירות האמריקנית לירושלים, למרות שהוא יהיה הראשון להתקשר לטראמפ ולהגיד לו שמדובר ברעיון גרוע מאוד אם יחשוב שהנשיא האמריקני אכן רציני בכוונתו. שם המשחק הוא לרצות את בסיס הכוח. באותו האופן, אילו נתניהו היה יכול לשכנע את תומכיו כי הצליח לרכוש את ידידותם של מנהיגי ערב תוך כדי שמירה על ירושלים "המאוחדת" וללא כל פשרות בנוגע להתנחלויות בגדה, הדבר רק יחזק את תחושתם של תומכיו – כמאמר סיסמת הבחירות שלו – ש"רק ביבי יכול".

ליסה גולדמן היא כותבת ועורכת באתר 972+. הפוסט התפרסם שם במקור באנגלית ותורגם על ידי אורלי נוי.

> המשבר בלבנון רחוק מלהסתיים, איראן וסעודיה מחממות קנים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf