מי דוחף להפרטת טיפות החלב בניגוד לדעת מומחים ומדוע?

בחודש יולי האחרון התקבל החוק להקמת רשות ממלכתית לטיפול בגיל הרך, שאמורה להפעיל בחסות ממלכתית גם את התחנות לבריאות המשפחה, הלא הן תחנות טיפת חלב. ואף על פי כן, משרד הבריאות ממשיך לדון בעתידן, וככל הנראה מבקש לחזק את תהליך ההפרטה של השירות. האם מישהו ממהר להפריט, על מנת לקבוע לרשות החדשה עובדות בשטח?

22 שנים: האוצר בעד הפרטה, אנשי המקצוע נגד

תחנות טיפת חלב או, בשמן המקצועי תחנות לבריאות המשפחה, הן פנינה של ממש בשירותים החברתיים בישראל. הרעיון יובא לארץ מצרפת כבר בראשית המאה הקודמת, שם הצליחו מרכזי goutte de lait (מצרפתית, טיפת חלב) להקטין את שיעורי התחלואה והתמותה של תינוקות. הם עשו זאת באמצעות הדרכה להורים צעירים בתחומים כגון היגיינה ותזונה, והדרכה לטיפול הורים התואם את שלבי התפתחות התינוקות. כל כך פשוט, כל כך חכם.

עם קום המדינה, עברה האחריות על מרבית תחנות טיפת חלב לידי המדינה, למעט חלקן שנשארו באחריות קופות החולים והעיריות בתל אביב ובירושלים. שנים רבות לא הייתה מוטיבציה לשינוי, שכן רק המדינה יכלה להעניק את השירות לכלל האוכלוסייה, בתוכם כאלה שלא היה להם ביטוח בריאות. אבל בשנת 1995 השתנה מאזן הכוחות, עם הפעלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. מאותה עת פועלים שני כוחות להפרטת תחנות טיפת חלב: קופות החולים ומשרד האוצר.

קופות החולים עושות זאת משום שכך הן יכולות לצרף לשורותיהם מבוטחים חדשים, כבר בשלב ההיריון. זה אגב לא אומר בהכרח שהשירות שלהן לא טוב. משרד האוצר עושה זאת משום שזאת המדיניות שלו משנים רבות: לשחרר את המדינה מאחריותה לשירותים חברתיים. מנגד, שני גורמים מרכזיים נאבקים לעצור את ההפרטה: אנשי המקצוע, אלה שעוסקים בבריאות הציבור וברפואה מונעת, והארגונים החברתיים השונים, בהם גם חברי הכנסת בעלי השקפת עולם חברתית.

המאבק על עתידם של טיפות החלב נמשך אם כך 22 שנים, עד כה ללא הכרעה. כך למשל, במרס 2003 קיבלה הממשלה החלטה, תחת הכותרת: "התייעלות במתן שירותים על ידי קופות החולים", שמשמעותה הייתה הפרטת טיפת החלב בישראל. חמש שנים אחר כך הקפיא ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, את המהלך.

> לאומנות שלא יודעת שובע: באר שבע כמשל

ייבוש מכוון של השירות הציבורי

במהלך השנים יובשו תקציבי התחנות המופעלות בידי המדינה, אולי כדי לחזק את הצורך בהעברתן לידיים פרטיות. דוח מרכז המידע של הכנסת משנת 2008 הראה כי יש פגיעה מתמשכת בתחנות טיפת חלב שמפעיל משרד הבריאות. כלומר ייבוש מכוון של השירות הציבורי, באמצעות צמצום במספר התחנות ובכוח האדם בתחנות הציבוריות. דוח מבקר המדינה משנת 2014 חשף את אותם ליקויים ממש, וסיכם: "יש מקום לקיים דיון מעמיק בכלל השאלות הנוגעות לארגון מחדש של מערך שירותי טיפת החלב לכלל תושבי המדינה".

בתחילת 2016 נמצא כי המדינה לא עומדת בתקן שהיא עצמה קבעה למספר התינוקות שבאחריות כל אחות טיפת חלב. בעוד התקן המחייב הוא אחות לכל 50 נשים הרות ו-375 פעוטות, נמצא שבפתח תקווה נדרשת כל אחות לטפל ב-1,043 פעוטות, בתל אביב ב-732 פעוטות ובירושלים ב-714 פעוטות.

ועדה של משרד הבריאות, בראשות המנכ"ל דאז, בחנה את הנושא, ועמדה להמליץ בקיץ האחרון על הפרטת השירות. שוב נזעקו חברי הכנסת החברתיים לעצור את המהלך. ביולי השנה נערך בכנסת דיון בנושא, ובו טענו נציגי קופות החולים שהעברת התחנות לידיהן יאפשר "רצף טיפולי" לאזרח מלידה ועד זקנה. זה גם נכון כשלעצמו, וגם חוזר אל האינטרס של הקופות לשבות מבוטחים כבר משלב ההיריון.

דוברים אחרים הציגו את הטיעונים שכנגד. הטיעונים הכלכליים הם שהניסיון שנצבר לאחר הפרטת שירותי הבריאות לתלמידים בבתי הספר, הראה שריבוי ספקים מעלה את המחיר הכולל שהמדינה משלמת, ומקטין את טיב השירות. עוד נטען שיש בעיה גאוגרפית במצב בו אחת מקופות החולים מפעילה תחנה בשכונה, שבה מתגוררים תושבים המבוטחים בארבע קופות שונות. ועל זה יש להוסיף את מצוקת הפריפריה: ביישובים קטנים ומבודדים אין יעילות כלכלית לגופים הפרטיים להפעיל את התחנה.

לצד הטיעונים הכלכליים, נשמע בדיון גם הטיעון המהותי, מפיו של אהוד מירון, נציג ארגון רופאי המדינה. טיפת חלב הוא במהותו שירות חינוכי לאנשים בריאים, ולכן אין לו מקום במסגרת קופות החולים: "הרי בקופות החולים אין זמן לראות ילדים בריאים, אין מספיק תשתיות בשביל לראות את הילדים הבריאים. הקופות עסוקות – ובצדק – בטיפול באנשים חולים; הן לא מטפלות באנשים בריאים". נזכיר כי איגוד רופאי בריאות הציבור פרסם נייר עמדה התומך בהקמת רשות ממלכתית למתן שירות רפואי מונע ("קופת בריאים"), וזאת בנפרד ממתן שירותי הרפואה לחולים בישראל.

למה שכחו שכבר הוקמה רשות ממלכתית?

הדיון האמור בכנסת התקיים בארבעה ביולי, שעה שחוק רשות ממלכתית לגיל הרך היה כבר סגור ומסוכם. החוק הועבר לקריאה ראשונה ב-11 ביולי, ואושר סופית עוד באותו חודש. נזכיר שהחוק מורה על הקמת רשות שנועדה "לקדם את הטיפול בילדים בגיל הרך" בתחומים: "חינוך וחינוך מיוחד, בריאות לרבות רפואה מונעת, טיפות חלב ומסגרות להתפתחות הילד, רווחה, מרכזים לגיל הרך, תזונה, פנאי, הדרכת הורים, בטיחות וצמצום עוני". כלומר, טיפות חלב כבר בפנים!

האם חברי הכנסת לא ידעו? שכחו? ומה תגידו על משרד הבריאות: בעקבות הדיון בכנסת ערך משרד הבריאות בחודשים האחרונים הליך של היוועצות בציבור בנושא עתידן של טיפות החלב. 1,700 איש ואישה הגיבו באתר האינטרנט שיועד להיוועצות, ומתוך כלל התגובות ניסח משרד הבריאות שמונה תובנות. האמת שאין בהן דבר מה מפתיע או חדש: הצורך לספק את השירות לכלל האוכלוסייה בהתאמה לצרכים המקומיים, התמקדות במשפחה הצעירה ולא רק בילד, חיזוק הקשר בין טיפת החלב לשירותים האחרים הניתנים בקהילה, מקצועיות הצוות המטפל, ניהול טוב יותר, מבנים ותשתיות פיזיות משופרות ושעות פעילות ממושכות, כדי לאפשר נגישות להורים עובדים.

התובנות האלה מצוינות, אולם עדיין אין בהם הכרעה כיצד ליישם אותן. על פי פרסום עדכני של מרכז אדווה, בכוונת משרד הבריאות, בהמשך להליך ההיוועצות, לחזק את מגמת ההפרטה. כלומר, לאפשר לרשויות מקומיות ולקופות החולים להפעיל את תחנות טיפות החלב, כחלופה לתחנות של משרד הבריאות. בתגובה, חוזרים אנשי ון-ליר אל ההצעה הקיימת של איגוד הרופאים, להקים רשות ממלכתית. אבל הרשות הזאת כבר הוקמה!

במקרה הרע, ידו האחת של השלטון אינה יודעת מה ידו האחרת החליטה. במקרה הנורא, יש פה ניסיון לקבוע עובדות בשטח: למהר ולהפריט את התחנות, בטרם יחל תהליך ההתארגנות של הרשות הממלכתית לגיל הרך. התינוקות, ובמיוחד אלה מהפריפריה, ישלמו את המחיר.

> האם השר ישראל כץ מכיר את חוקי העבודה במדינת ישראל?