newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בשביל זה ההסתדרות הצטרפה למאבק הנכים?

ארגון העובדים הגדול במדינה הצטרף למאבקם המרשים של הנכים בישורת האחרונה, והוביל לסגירת הסכם שספק אם עונה על צרכיהם

מאת:

כותבת אורחת: ענבל חרמוני

בשנתיים האחרונות נאבק ציבור הנכים למען הגדלת קצבת הנכות הניתנת להם (בזכות ולא בחסד!) מהביטוח הלאומי. מטרתה של קצבה זו, שהפכה לנמוכה בצורה שערורייתית, היא לאפשר לאנשים המתמודדים עם נכויות שונות, חיים בכבוד. אין ספק בישראל 2017, 2700 ש"ח אינם מספיקים לחיים מינימליים, שלא לדבר על כבוד אנושי.

במהלך שנות עבודתי כעובדת סוציאלית, ליוויתי למיצוי זכויות מספר לא מבוטל של אנשים המתמודדים עם נכויות, כאשר גם את המעט שמגיע להם – בין אם בכסף ובין אם בשירותים – קשה מאוד לקבל. השגת הקצבה ושאר השירותים כרוכה פעמים רבות במאבק להוכיח שמגיע "באמת", כאשר האדם ויכולותיו עומדים למבחן והוא נדרש לשכנע כי קשייו אכן מזכים אותו בזכויות אלו. תעצומות נפש אדירות, כמו גם הבנת השפה ויכולת להתנהלות מול מערכות בירוקרטיות, הן תנאי סף להצלחה בתהליך זה.

לעיתים נלווים לאלו גם התמודדות עם יחס מזלזל, אובדן מסמכים, הפחדה וחקירה מתמשכת. אנשים רבים נופלים ואינם מצליחים להשלים את תהליכי הבקשה או לעמוד בקריטריונים הנוקשים. זכורה לי במיוחד אישה ניצולת אלימות במשפחה ונפגעת פוסט טראומה מורכבת, אשר חיכתה מעל שנה לסכום פעוט לקניית מכשירי חשמל. סכום זה התקבל רק לאחר פניה שלי לאמצעי תקשורת והגעה לדרגות בכירות ביותר. מה עושה מי שאין לו הכוח, הזמן או הליווי על מנת לקבל את שמגיע לו?

> כל מה שאתם צריכים לדעת על מאבק הנכים לחיים בכבוד

דרושה הנהגת הסתדרות שלא בוחלת במאבק חסר פשרות אל מול שלטון שפוגע באזרחיו. הפגנת נכים בירושלים, ספטמבר 2017 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מבחן תוצאה בעייתי

אין מוצדק בעיניי ממאבק הנכים אשר הלך והתעצם בחודשים האחרונים. מאבק שלדידי הוא דוגמא ומופת: בנחישות, בעקשנות, בהעדר המוכנות להתפשר ולהסתפק בפירורים שהמדיניות הניאו ליברלית הנוכחית מועילה בטובה "לזרוק" להמונים.

בשלב מאוחר יחסית, ולאחר שהמאבק זכה לתמיכה ציבורית כמעט גורפת, נכנסה ההסתדרות לתמונה. אין טבעי מכניסתה של ההסתדרות למאבק חברתי חשוב כל כך, הרי זה אחד מתפקידיה. התערבותה אמורה היתה להיות רוח גבית חזקה ומקדמת.

אך במבחן התוצאה נשאלת השאלה: זהו? באמת? האם זהו ההישג שלשמו נכנסה ההסתדרות לתמונה? עבור מרבית הנכים (כולל חלק מאלה שדרגת אי כושר ההשתכרות שלהם הינה 100%), הקצבה תגיע בסופו של דבר ל-4000 ש"ח, המהווים 80% משכר המינימום, במקום להשוותה אליו. אצל שאר הכלולים בהסכם תעלה הקצבה בהרבה פחות מכך. בעיה נוספת בהסכם, שלא כל הציבור מודע אליה, היא כי חלק ניכר מאוכלוסיית הנכים אינם כלולים בהסכם. אלה הם נפגעי הנפש, אשר סובלים פעמים רבות מאובדן מלא או חלקי של אובדן כושר עבודה לצד הזדקקותם להוצאות רבות הכרוכות בטיפול אינטנסיבי לו הם זקוקים לשם שיקום מצבם הרגשי ו/או מניעת הידרדרותו. מליווי אישי של נשים רבות הסובלות מפוסט טראומה מורכבת אני יכולה להעיד כי מדובר בבשורה רעה מאד.

אך יתכן שאחד החסרונות הבולטים ביותר של ההסכם הזה הוא "חולי" בו לוקים כל ההסכמים במשק הנחתמים בין המדינה להסתדרות – האותיות הקטנות, או במילים אחרות: הפעימות. מניסיוננו המר (מאבק העובדות הסוציאליות 2011 והסכם השכר האחרון שנחתם בין ההסתדרות לאוצר בינואר 2015), מדובר במילה מכובסת  שמשמעותה: עלייה מתונה מאד עד בלתי מורגשת בשכר או במקרה הזה בקצבה. אם לא די בכך, לעיתים על כל פעימה צריך להיאבק מחדש. במקרה דנן, התוספות אינן מעוגנות באופן חוקי ומלבד הפעימה הראשונה השאר אינן מובטחות כלל וכלל, כך גם לדבריו של השר שמחון, מה שהופך את ההכרזה על ההסכם כהיסטורי למוקדמת מידי. יתכן שהאור היחיד בהסכם הזה הוא העלייה בסכום החישוב לצורכי "דיסריגרד", המסדיר את גובה הסכום של שכר מעבודה שעד אליו לא נפגעת הקיצבה מהביטוח הלאומי, ואשר מעליו הקצבה הולכת ויורדת עד לאיפוס מוחלט. זהו אמנם שינוי מבורך אך נשאלת השאלה: אם מעודדים נכים (מי שיכול) לצאת עבודה, מדוע על המדינה לפגוע בקצבה שלהם, לה הם זכאים מטעם מגבלותיהם, אשר דורשות הוצאות רבות, וכמו כן מייצרות פעמים רבות חוסר יציבות לגבי יכולת ההשתכרות בעתיד?

> הכבוד האבוד של מערכת החינוך

אבי ניסנקורן (צילום: אקטיבסטילס)

העיקר שלא יהיה "בלאגן". אבי ניסנקורן (צילום: אקטיבסטילס)

דרושה הנהגה אמיצה

אם כך, במקום שכניסתו של ארגון העובדים הגדול במדינה תוביל להישגים טובים יותר של המאבק, נראה כי למישהו שם היה דחוף לחתום על "הישג" מהיר וללא "בלאגן מיותר". לצערנו, נראה כי כשההסתדרות נכנסת לתמונה מדובר אוטמטית בכרוניקת מוות (של המאבק) ידועה מראש.

אני מצפה מממשלת ישראל שלא להפקיר את האחריות על תושביה, בעיקר אלו המוחלשים. אך אהיה כנה ואומר כי יש לי ציפייה אף גבוהה יותר מארגון העובדים אליו אני משתייכת, ההסתדרות. יש לנו את הכוח להפוך מאבק משמעותי וחשוב לבעל תוצאות טובות. אבל זה דורש הכנות, עבודת שטח מאומצת וארוכה ולא כניסה חודש לפני סיום המרתון, ובעיקר- הנהגת הסתדרות שלא בוחלת במאבק חסר פשרות אל מול שלטון שפוגע באזרחיו: העובדים, הנכים, הקשישים, ולמעשה כולנו.

אני מברכת את הנהגת הנכים על עמידה איתנה ומאחלת שלא יתנו לשלטון לפרק אותם ולעשות הפרד ומשול כהרגלו. אני מחזקת את ארגוני הנכים שממשיכים במאבק הצודק ובמקביל נמשיך לפעול על מנת לייצר את השינוי הנדרש מלמטה בהתארגנויות העובדים השונות, על מנת  לדאוג כי במאבקים הבאים תהיה לנו הסתדרות נחושיהם ונאמנה הרבה יותר- לכולנו.

עו"ס ענבל חרמוני, חברת הנהגה בתנועת עתידנו: למען עתיד העבודה הסוציאלית בישראל.

> זיכרונות, מתיחות ותקווה: מסע לליבה של קוסובו החצויה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf