newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הפיוס הלאומי: חמאס ופתח מבשלים בעזה שינוי גדול

עם מעורבות רוסית, תמיכה אמריקאית והסכמה שבשתיקה מצד ישראל, הפלסטינים עושים צעדים משמעותיים בדרך לפיוס לאומי. עבאס, שמגלה בעצמו אנרגיות חדשות, עשוי לרוץ גם בבחירות הבאות ורומז על נכונות לדון בהסכם ביניים

מאת:

כותב אורח: מנחם קליין

לפעמים אירועים קשים מאפילים על אירועים בהתהוות בעלי פוטנציאל דרמטי. כך קרה שהרצח ההמוני בלאס ווגאס מסתיר מעיני התקשרות התפתחות מעניינת בעזה שממדיה חורגים מעבר למשמעות הפנים-פלסטינית של פיוס בין פתח לחמאס.

הפעם גם הרוסים בתמונה. נציג רוסי משתתף בשיחות הפיוס בעזה. לא מזמן ביקרה משלחת של חמאס במוסקבה וסביר להניח שמה שאנו רואים עתה בעזה נדון שם. הן לחמאס והן ליו"ר הרשות הפלסטינית עבאס יש מערכת יחסים ממושכת עם רוסיה ואת השתתפותה הפעילה במיזם הפיוס הפנים – פלסטיני יש לראות כחלק מנוכחותה הפעילה באזור. מתברר שרוסיה פועלת לא רק בסוריה, אותה היא רואה כבעלת חשיבות אסטרטגית מאז המלחמה הקרה באמצע המאה העשרים. לישראל אין מנופי השפעה בפוליטיקה הרוסית כפי שיש לה באמריקה ובהעדר מעורבות אמריקנית חזקה באזור היא לא יכולה לנצל לטובתה את התחרות בין המעצמות.

ישראל הסכימה בשתיקה למהלך הפיוס, וודאי לשלביו הראשונים, ואישרה למשלחת הפלסטינית לעבור בשטחה בדרך לעזה. ניתן לשער שהסיבה לכך היא המצוקה ההומניטרית בעזה שישראל אחראית לה במידה לא מבוטלת. ישראל חוששת שהמציאות הקשה ברצועת עזה תביא להסלמה אלימה. אפשר גם לדמיין עשרות אלפי אזרחים מגיעים לגדר הגבול עם ישראל או יוצאים מאחת המנהרות כשהם מניפים שלטים 'לחם – עבודה'. ממשלת ישראל דחתה הצעות להקל על המצוקה באמצעות פרויקטים שחמאס יוכל לייחס לזכותו כגון בניית נמל ימי בחסות בינלאומית. מזמן ישראל הבינה שמחיר כיבוש הרצועה יהיה גבוה מדי ועבאס לא יסכים להיכנס אליה רכוב על טנק של צה"ל. לא נותרה לישראל ברירה. היא חייבת להסכים לכניסת עבאס במסגרת פיוס לאומי.

> "הפלסטיני רוצה לצאת מהגטו עכשיו": ניר ברעם בראיון על סרטו החדש

ראש הממשלה הפלסטיני מבקר בעזה:

גם ארה"ב בין התומכים. ג'ייסון גרינבלט, יועץ הנשיא טראמפ למו"מ, פרסם הודעת תמיכה בניהול רצועת עזה בידי ממשלת האחדות הלאומית, בנמקו כי דרכה  ניתן יהיה להקל על מצוקתם של העזתים. הוא גם חזר על התנאים הידועים של הקוורטט מלפני כעשור: כול ממשלה פלסטינית צריכה להתחייב נחרצות לא לפעול באלימות כלפי ישראל, להכיר בה, לקבל על עצמה למלא אחר הסכמי אוסלו ולפתור את העימות בשיחות שלום. סביר להניח שהודעה זו יצאה בתיאום עם ישראל. צריך להמתין ולראות באיזו מידה תעמודנה חברות הקוורטט על התנאים שניסחו בעקבות זכיית חמאס בבחירות 2006 ואיך ניתן יהיה לעגל פינות ולהתאימן לשנת 2017.

עבאס משנה עמדות. בעבר הוא היה מוכן לשקול חתימה על הסדר קבע עם ישראל שייושם קודם כול בגדה עם פתח ויורחב אחר כך גם לרצועת עזה והחמאס. אמש הוא קבע בראיון לטלוויזיה המצרית כי בלי אחדות עם חמאס אין מדינה. שנית, עבאס אמר שבחירות למוסדות הרשות הפלסטינית הן חלק ממהלך הפיוס ותיערכנה לאחר שממשלת האחדות תפעל באפקטיביות. בחירות למוסדות הרשות ישנו את השיח המדיני משיח על הסדר קבע לשיח על זכויות פוליטיות וזכויות אדם. בחירות הן גיים צ'ינג'ר שהפלסטינים זקוקים לו כדי להניע את המערכת הפוליטית שלהם ועבאס מבין את הדבר. יותר מכך. בעבר עבאס הצהיר קטגורית שהוא לא ירוץ לנשיאות בבחירות הבאות. כעת הוא אומר שאישית הוא לא רוצה לרוץ אבל אם העם יבקש הוא יענה לרצון העם. יריבות אישית מרה, במקרה הזה של עבאס עם דחלאן, מזרימה אנרגיות חדשות בעורקיו של עבאס הקשיש והחולה.

שלישית, עבאס הצהיר אמש שהמדינה הפלסטינית רחוקה. הוא מכיר בכך שממשלת ישראל הנוכחית אינה פרטנר להסכם קבע ולהקמתה של מדינה פלסטינית. הוא ממתין להחלטה אמריקנית אבל נשמע כמטיל ספק ברצונו וביכולתו של ממשל טראמפ להביא את ישראל להסכים להסדר קבע שמקובל על הפלסטינים. יש להתקדם אליה צעד אחר צעד. עבאס יישם מדיניות זו בעבר בפניה למוסדות בינלאומיים לקבל את פלסטין כחברה. הוא חזר מספר פעמים על הצורך להתקדם בהדרגה למדינה פלסטינית. יתכן שהוא רמז על נכונותו לדון בסוג של הסדר ביניים. מעניין שעבאס אימץ את המוטו מהקוראן "אללה עם הסבלנים" שבשלהי המאה שעברה חמאס עשה בו שימוש אינטנסיבי כדי לטעת תקווה שיום אחד ישראל תוכרע בכוח הנשק. עתה עבאס מגייס את המוטו הזה לטובת בניית פלסטין בהדרגה ובאמצעים פוליטיים כולל הסכם אחדות לאומית עם חמאס.

> בשם האב: הפוטנציאל הפוליטי של הלם קרב

מחמוד עבאס במסיבת עיתונאים ברמאללה (ויסאם השלמון / פלאש90)

האם הוא ירוץ גם בבחירות הבאות? מחמוד עבאס במסיבת עיתונאים ברמאללה (ויסאם השלמון / פלאש90)

עבאס מתעקש וטוען שחמאס היא תנועה אסלאמית. אולם מצרים לא הייתה משנה עת עמדתה כלפי חמאס לו היא לא הייתה מנתקת את זיקתה לאחים המוסלמים ומגדירה את עצמה מחדש. מעורבותה של מצרים בקידום הפיוס מקובלת לחלוטין על עבאס הזקוק לתמיכה של מדינה ערבית חזקה ואין הוא יכול למנוע ממנה לתמוך בדחלאן. כול שהוא יכול לעשות זה לרוץ מול דחלאן ולקוות לאחד את הפתח מאחוריו.

מצרים וחמאס זקוקות זו לזו כדי לפגוע בקבוצות דאעש בסיני, ומצרים רוצה להבהיר לישראל שהיא לא תלויה רק בה במאבקה באסלאם הקיצוני. המעורבות המצרית הפעילה מציבה אותה כמדינת ציר אזורית מול הפלגים הפלסטינים, ישראל, ארה"ב, רוסיה, איראן והציר של קטר ותורכיה. למצרים יהיה תפקיד מפתח בגיבוש פרטי הסכם הפיוס והפעלת לחץ על ישראל לבל תטרפד אותו.

חמאס לא עובר תהליך של דה-פוליטיזציה. בניגוד לטענותיהם של פרשנים ישראלים, העברת האחריות האזרחית לממשלת האחדות אינה חזרת חמאס להיותה ארגון התנגדות חמושה והודאה בכישלון הפוליטיזציה שלו. אדרבא, תהליך הפיוס הלאומי היא חלק מהפוליטיזציה של חמאס כפי שכתבנו כאן בעבר. קבלת הפנים הנלהבת שהמוני עזתים עשו למשלחת מרמאללה מראה עד כמה עמוקה ההסתייגות העזתית מהפיצול המשתק. חמאס תמיד היה קשוב לרחשי הציבור שלו, וגם הסכמתו למהלכי הפיוס נובעים מקריאת מאווי הציבור.

מנחם קליין הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. קליין היה יועץ למשלחת ישראל במשא ומתן עם אש"ף בשנת 2000 ונמנה על מובילי יוזמת ז'נבה.ספרו Lives in Common, Arabs and Jews in Jerusalem, Jaffa and Hebron נבחר על ידי ניו רפובליק כאחד מחמשת ספרי העיון הטובים ביותר של 2014. לאחרונה יצא הספר במהדורה עברית בקיבוץ המאוחד, תחת הכותרת "קשורים –הסיפור של בני הארץ".

> הדתה בחינוך? הציונות החילונית הביאה את זה על עצמה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf