newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יוזמה חדשה תרחיב את שיתוף הפעולה הפוליטי בין יהודים לערבים

בעוד שבועיים יתקיים כנס "תקווה משותפת" בהשתתפות אנשי רוח, פוליטיקאים וארגונים המאוחדים סביב הדאגה לזכויות אדם והחתירה לסיום הכיבוש. המטרה: קידום מעשי של שותפות פוליטית יהודית ערבית בישראל

מאת:

כותב אורח: בשיר כרכבי

המציאות הפוליטית בישראל הופכת ליותר ויותר קשה. הימין הקיצוני הולך ומתחזק בתהליך שסממניו הבולטים הם פגיעה הולכת וגוברת בשלטון החוק, החרפת הצעדים וההסתה נגד הערבים, ומתקפה על חופש הביטוי, על ארגוני זכויות האדם והחברה המשותפת. תהליך זה, על הסכנות הטמונות בו, מציב בפנינו אתגרים גדולים. מה עושים?

המפה הפוליטית בישראל מחולקת למרכיבים רבים. בנוסף לימין הקיצוני הקנאי, ישנם את אלה המזדנבים אחריו ואלה המתעוררים לעתים כדי לגלות התנגדות רפה, אחריה הם חוזרים לתרדמת ארוכה. ואולם, גם הגופים המגלים התנגדות בלתי מתפשרת לתהליכים אלה ולשלטון הימין, אינם מצליחים לתאם מהלכים בינם לבין עצמם.

> "ככל שהם יפרידו אותנו למעמדות, שבטים ומגזרים אנחנו חייבים לחבור יחד"

הקמתה של הרשימה המשותפת הביאה לערבים הישג אלקטורלי מרשים. אולם מעבר לכך, לא התפתחה אסטרטגיה משותפת של מרכיביה מול הסכנות. התיאום בין אותם מרכיבים נעשה לרוב, ובהצלחה מוגבלת, כדי לספק תגובות לאירועים ותו לא. המצב בין מרכיביה של הרשימה המשותפת לבין מר״צ עוד פחות מעודד, וזאת על אף המכנה המשותף הרחב ועמדות דומות ביחס לנושאים רבים הנמצאים על סדר היום.

איחוד שווה כוח

נראה שכל אחד מהמרכיבים שהוזכרו, זוכה לתמיכה חד לאומית – מבלי שיהיה גוף פוליטי אחד הזוכה לתמיכה נרחבת בקרב שני העמים. גם בזירה החוץ פרלמנטרית עובדים ארגונים רבים כדי לקדם נושאים הקשורים לחברה המשותפת של יהודים וערבים, ואולם לרוב עובדים כל אחד מהארגונים הללו בנפרד מהאחרים, ושוב – ללא תיאום. הפיצול הזה מנציח את המשך שלטון הימין הקיצוני, והמשך הדרתם של הערבים.

האם נדונו להמשיך ולהתנהל בצורה זו? האם לא הגיע הזמן לשדרג את הפעילות שלנו כדי להתאימה לצו השעה? הניסיון מלמד שרק איחוד כוחות בין הגופים השואפים להפלת שלטון הימין יכול לשאת פרי. איחוד זה חייב לכלול את הערבים, כדי שנציגיה ייקחו את חלקם בצורת גוש חוסם – בדומה למה שהיה עם הקמת ממשלת רבין בשנת 1992, ואולי אף בצורה פעילה יותר.

לאור התובנות הללו קמה קבוצה של פעילות ופעילים מתחומים שונים בחברה – אקדמיה, תרבות, עיתונות, חינוך ובריאות – והעלתה יוזמה לקדם את שיתוף הפעולה פוליטי יהודי-ערבי, מתוך הבנה שרק שותפות אמיתית כזו תוכל לאתגר את המציאות הפוליטית בישראל. רק שותפות כזו ביכולתה להביא לגיוס המונים, כולל הציבור הערבי, ולעמוד מול המתקפה על המרחב הדמוקרטי, מול הדרת הערבים וההסתה נגדם, מול הפגיעה המתמשכת בשכבות המוחלשות ובמרכיבי מדינת הרווחה, ומול הניסיון לפרק את הארגונים החוץ פרלמנטריים הפעילים למען זכויות אדם ונגד הכיבוש.

לבחון את המחלוקות יחד

אין כאן דרישה מאף אחד לוותר על האידאולוגיה שלו – הדרישה היחידה היא רצון לקדם שותפות פוליטית יהודית-ערבית ונכונות לעבוד בצוותא. לאור הפערים האידאולוגיים, לא נראה שבשלב זה יש מקום להקמת גוף פוליטי אחד. ואולם חייבים לנצל את תמימות הדעים הקיימת כלפי נושאים כל כך רבים הנמצאים על סדר היום, אותו מכנה משותף, כדי לקיים מסגרת של תיאום פוליטי, פרלמנטרי וחץ פרלמנטרי.

מסגרת זו תוכל, במקביל, להוות במה לדיון על הנושאים השנויים במחלוקת בין מרכיביה השונים, בניסיון להגיע להסכמות נרחבות ככל שניתן. ברור לנו שלעבודה במסגרת זו דינמיקה משלה, שביכולתה להביא בעתיד לבניית גוש פוליטי גדול שילחם על אופייה של ישראל, לסיום הכיבוש ולמען שלום ושוויון.

> למה אני מתעקש לקרוא לעצמי שמאל

אלפים, יהודים וערבים, צועדים יחד בהפגנה משותפת במרכז תל אביב נגד ההסתה (קרן מנור / אקטיבסטילס)

אלפים, יהודים וערבים, צועדים יחד בהפגנה משותפת במרכז תל אביב נגד ההסתה (קרן מנור / אקטיבסטילס)

מתוך נקודת המבט הזו עלתה הקריאה לכנס "תקוה משותפת" שיתכנס בקלנסווה בעוד כשבועיים (14.9.2017), כדי לקדם שותפות פוליטית יהודית-ערבית. מיקומו של הכנס בעיר קלנסווה נועד להדגיש את אחת המטרות החשובות של היוזמה: השתתפות נרחבת ככל האפשר של הערבים בעשיה הפוליטית והלא פוליטית בישראל.

בפתיחה יברך את באי הכנס ראש העיר עבד אלבאסט סלאמה, וכמו כן יישאו דברים במושב הפתיחה אישים מתחומים שונים: הסופרת רונית מטלון, העיתונאי והסופר עודה בשאראת והאקטיביסט אבי דבוש. בהמשך יתקיימו רבי שיח סביב שולחנות עגולים, אותם ינחו נציגי הארגונים החוץ פרלמנטריים על הדרכים לקידום שותפות פוליטית יהודית-ערבית.

> מבט אחר על השלום: לחזק את הפלסטינים על חשבון ישראל

אחר הצהריים יתקיים מושב בהשתתפות חברי כנסת. מבין הח״כים שהבטיחו עד כה את השתתפותם ניתן למנות את: איימן עודה, זהבה גלאון, עבד אל חכים חאג׳ יחיא, תמר זנדברג וקסניה סבטלובה (רשימה חלקית), ואילו בין הארגונים החוץ פרלמנטריים המשתתפים מופיעים: נוה שלום-ואחת אל סלאם, לוחמים לשלום, פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, מולדת אחת-שתי מדינות, פורום ארגוני השלום, רופאים לזכויות אדם, המטה למאבק בגזענות, גבעת חביבה ועוד.

כנס ״תקוה משותפת״ הינו אירוע ייחודי וראשון מסוגו של מפגש פוליטיקאים, נציגי מפלגות שונות וארגונים חוץ פרלמנטריים, אותם מאחד הרצון לקדם שותפות פוליטית יהודית ערבית. אולם חשיבותו של האירוע, בנוסף לערך ההצהרתי, היא שעל שולחנו יונחו הדרכים לקידומה של שותפות זו יחד עם החסמים המעכבים אותה – כדי שניתן יהיה להתמודד איתם. אנו שואפים למסד בכנס זה את היוזמה, שבעתיד תשקוד על קידום המטרה הנעלה הזו.

ד"ר בשיר כרכבי הוא קרדיולוג בביה"ח "כרמל" בחיפה

> סוף התנועה הלאומית הפלסטינית מבשר אתגר חדש לישראל

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf