newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אחדות היא ערך לאומני, שונות היא ערך חינוכי

משרד החינוך של הציונות הדתית הפך את האחדות לערך עליון, והמסר הוא: או שאתה מתאחד איתנו או שאתה לא קיים. אבל הקריאה לאחדות היא פרשנות מגמתית של המורשת. בחינוך ותרבות יש לשונות ערך וחשיבות רבים הרבה יותר

מאת:

מועד תשעה באב שחל השבוע, לציון חורבן ירושלים, אומץ על ידי הציונות להדגשת ערך האחדות. מבין כלל הסיפורים הקשורים בחורבן, הודגשה האגדה על קמצא ובר קמצא, שכביכול בגלל הסכסוך החברתי ביניהם, עלו צבאות רומי על ירושלים והחריבו אותה. במהלך השנים, ובמיוחד לאחר רצח רבין, הודגש הצורך לרפא את השסעים בחברה, להימנע ממחלוקות ושנאה, ולהגביר את כוחנו באמצעות אחדות בעם.

האחדות מוצגת כניגודה של השונות, ולמשרד החינוך עמדה ברורה בנושא. לדוגמה: באתר משרד החינוך, בתכנית לחינוך ערכי בשם מפתח הלב, מובאים לשימושם של המורות והמורים פתגמים ומקורות המבטאים את הערכים "אחדות מתוך שונות". הנה עיקרם: טובים השניים מן האחד, כל ישראל ערבים זה לזה, אל תפרוש מן הציבור, כי ראש האובדן הוא הפירוד, הבה נצעד יד ביד. פתגמים הקוראים לאחדות אכן יש, אולם היכן הם הפתגמים המתייחסים לשונות? את זה התקשו למצוא במשרד החינוך, ולא במקרה. בהמשך הפוסט נבוא לעזרתם.

יום האחדות – יום ההפרדה הלאומי

השאיפה הלאומית לאחד את השורות מתאימה מאוד לציונות הדתית. התנועה הלאומית הקיצונית הזאת נמצאת בעמדת מיעוט מספרי בישראל, אולם כוחה בשדה החינוך רב מאוד. על כן היא משתמשת במערכת החינוך ככלי להפצת רעיון האחדות, שאינו אלא פרשנות פוליטית אחת, מתוך כמה אפשריות, של ההיסטוריה.

כך למשל, הוכנס למערכת החינוך "יום האחדות", והוא מצוין בכל שנה במהלך חודש יוני. על פי חוזר המנכ"ל המסדיר זאת: "הרעיון לציון היום המיוחד במערכת החינוך נולד מתוך הרצון לשמר ולבסס את תחושת האחדות הגדולה ששררה בחברה הישראלית בקיץ 2014, בעקבות חטיפת ורצח הנערים ומבצע צוק איתן." קראתם נכון: יום חג האחדות במערכת החינוך מבטא את אחדותנו בעת צוק איתן, התקפת הברירה הרצחנית על רצועת עזה. זוכרים אחדות שכזאת? לא קשה לנחש למי יש עניין להמציא אותה.

ואכן היוזמה ליום האחדות אינה של משרד החינוך, אלא של כמה גופים חיצוניים. הראשון בהם היא עמותת "נשים בירוק", שבראשה עומדות המתנחלות יהודית קצובר ונדיה מטר. העמותה מגדירה את עצמה כ- "תנועה עממית של נשים וגברים מאוחדים כולם באהבתם מסירותם ונאמנותם לארץ ישראל". בליל הלווייתם של גל-עד שער, יעקב נפתלי פרנקל ואיל יפרח, בקיץ האחדותי ההוא, הקימו המתנחלות מאחז בלתי חוקי בגבעת יער אבו סודא (בקרבת כביש בית לחם חברון), הכריזו על המקום כאתר הנצחה לנערים שנרצחו, וקראו לו בשם חדש: גבעת עוז וגאון.

שר הביטחון דאז, הורה להוציא צו הריסה למאחז הבלתי חוקי. אולם הוא נסוג מהחלטתו בלחץ המתנחלים. אלה טענו שבסך הכול מדובר במקום ששימש את תושבי בית פאג'ר לזריקת פסולת והשחתת עצים. ערבים, אתם יודעים, לא משהו שצריך להטריד את האחדות שלנו.

> אנחנו בסדר, השלטון השתגע

זו האחדות עליה מתרפק משרד החינוך? פעילי ימין קוראים קריאות גנאי אל עוברי אורח פלסטינים במהלך מהומות בזמן הלווית שלושת החטופים, ירושלים, ה-1 ליולי, 2014. (טלי מאיר/אקטיבסטילס)

שנה אחר כך, צוין יום האחדות בטקס רב רושם באתר ההנצחה הכבוש. בערוץ 7 נכתב שהאירוע "נשא את כותרת השאיפה והחתירה לאחדות בעם ישראל", ושוב הוזכרה הפייק-אחדות של ימי צוק איתן. וכדי שאיש לא יתבלבל מה פירושה של אחדות בשטחים הכבושים, אמרה אחת האמהות: "התפקיד שלנו זה להרבות את החיבור: החיבור לארץ, החיבור לעם, החיבור לזהות היהודית שלנו […], אנחנו כאן כדי להישאר […] אנחנו כאן! הארץ היא שלנו! והממשלה צריכה להקים ישובים יהודים כל הזמן".

את יום האחדות המתנחלי הזה אימץ משרד החינוך, והנהיגו כיום חג ומועד בכל מערכת החינוך.

לא רק היוזמה ליום האחדות אינה של משרד החינוך אלא גם תכניו. באתר משרד החינוך ימצאו המורות והמורים הפניה אל "ערכת פעילות חינוכית ליום האחדות". הפעילות פותחה בידי עמותת גשר, ומוצגת באתר האינטרנט "פרס ירושלים לאחדות ישראל", שגם הוא מפעל להנצחת שלושת הנערים, משותף למשפחות ולעמותה. עמותת גשר (מילה נרדפת לאחדות) נוסדה בידי דניאל טרופר, פעיל במפלגת הבית היהודי, ומטרתה: "לקדם פעילויות שתעמקנה את האופי היהודי של מדינת ישראל וזהותם היהודית של אזרחיה". עכשיו יותר ברור למה מתכוון משרד החינוך במושג אחדות?

> להפסיק לשתוק מול ההסתה של גופשטיין נגד הקהילה הגאה

נפתלי בנט ודגל הלאום (מרק ישראל סאלם / פלאש90)

נפתלי בנט ודגל הלאום (מרק ישראל סאלם / פלאש90)

יש מקורות להוראת ערך השונות

אחדות העם היא רק פרשנות פוליטית אחת של ההיסטוריה והמורשת. כדי להדגים זאת, אני בא לעזרת מפתחי תכניות הלימודים במשרד החינוך, שהתקשו למצוא פתגמים ומקורות המצדדים בערך השונות. הנה לקט המלמד שיש עוד פירושים למורשת היהודית מלבד זה של הציונות הדתית המתנחלית:

פרופ אביעד קליינברג, אודות חורבן ירושלים: "לא שנאת חינם דמיונית אלא טירוף משיחי הוביל את ההנהגה להתאבדות".

פרופ זאב שטרנהל, אודות המקורות הפשיסטים של האחדות: "הפשיזם מתכוון להחזיר לחברה את האחדות שנשברה עם המודרניזציה ועם המהפכה הצרפתית […] החברה לא תהייה שדה קרב בו מתנגשים יחידים, מעמדות וקבוצות, אלא קיבוץ אנושי של כולם יחד. המדינה שומרת על אחדות זו ותשתמש בכל אמצעי על מנת לעשות זאת".

יאנוש קורצ'אק בעניין חינוך ואחדות: "לא הקניית דעת, לא שינון מידע, לא איסוף של חומר, לא קבלת תורה, לא אחידות של דרך, לא פילוסופיה אחידה ולא ראיית עולם אחת […] אלא להיות מגלה ומחדש, יוצר ובורא".

מרטין בובר, ייחודו של אדם על פי תורת החסידות: "עם כל אדם ואדם בא חידוש לעולם, משהוא ראשון ויחיד, שעוד לא היה כמותו. […] הדבר שהוא יחיד ומיוחד בכל אדם ואין כמותו בשום אדם אחר, אותו חייב האדם לפתח ולהביאו לכלל מעשה, ולא שיחזור על מה שכבר עשהו אדם אחר, ואפילו הוא גדול שבגדולים".

המהר"ל מפראג, אודות ביקורת הדת: "אין ראוי להרחיק שום דבר המתנגד אל דעתו, אף אם הדברים הם נגד אמונתו ודתו. […] כי העלם [להעלים] דברי המתנגד בדת, אין זה רק ביטול וחולשת הדת […] כי השכל מחייב שלא יהיה מניעה מזה כלל".

ולבסוף הרב קוק (אפילו הוא!) אודות הקשר בין השלום לבין השאיפה השגויה לאחדות בעם: "יש טועים שחושבים שהשלום העולמי לא ייבנה כי אם על ידי צביון אחד בדעות ותכונות. […] האמת של אור העולם תבנה מצדדים שונים ומשיטות שונות, מדרכי עבודה והדרכה וחינוך שונים, שכל אחד תופס מקומו וערכו. ואין לאבד כל כשרון ושלמות כי אם להרחיבו ולמצוא לו מקום".

> החורבן שקורה לנו מול העיניים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf