החוק שיאסור שחרור מחבלים יפגע במצביעי הבית היהודי עצמה

ממשלת ישראל החליטה לקדם הצעת חוק שתמנע ממנה להעניק חנינה למחבלים. זוהי אחת מהדוגמאות המעניינות והלא רבות בהן ממשלה מחליטה להגביל את כוחה שלה.

הטוקבקיסט בתשלום המכהן כשר התחבורה הזדרז להחמיר ולהציע בפייסבוק להוסיף אפשרות להטלת עונש מוות רטרואקטיבית, לפני שעשה לייק לתגובה "אם אתה מעביר בכנסת חוק המחייב מתן עונש מוות למחבלים, אני מנשק לך את הנעליים", וגם הציע לתת אפשרות לבתי דין צבאיים לעשות כך. דמוקרט גדול הוא לא, אבל כנראה שהוא ידען קטן עוד יותר, כי האפשרות הזו כבר קיימת בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–1955.

לאחר האישור בבממשלה בנט הצהיר כי הגיע הסוף לדיל "רצחת-שוחררת", שישראל היא היחידה בעולם שקיים בה ההסדר הזה לטענתו. זה נכון, למעט העובדה שבכל העולם רוצחים משתחררים, ורק השבוע ארה"ב שיחררה חמישה מחבלים בעסקה. האם בדומה למדיניות הימין המטורלל בארה"ב, אשר לוקח לה בערך 20 שנה לחצות את הים ולנחות אצל הימין המטורלל הישראלי, כך קורה גם לחדשות?

> בנט ממליץ לעבור לחינוך הדתי בגלל הערכים. אבל איזה ערכים?

אבל בכל זאת מגיעה מילה טובה למפלגת הבית היהודי על אישור החוק. מי שהייתה האחראית הראשית לתוכנית שחרורי האסירים האחרונים, בכך שהתנגדה להשהייה זמנית בבנייה בהתנחלויות, מחליטה לחזור בה ולחתור לתיקון. יותר מזה, המפלגה מקדמת חוק שפוגע ישירות באלקטורט שלה. הרי סביר להניח שהרוצח מאיתמר, יהושע אליצור, שמסתובב חופשי נוטה פוליטית לכיוונה, כמו גם רוצחי ניבין ג'מג'ום מהישוב היהודי הבחרון, שכניה של ח"כ אורית סטרוק, אשר גם בנה הוא מחבל יהודי ששוחרר לאחרונה לאחר קיצור עונש.

כך גם יועץ הבית היהודי, נתן נתנזון, אשר נכח בישיבת המטה במפלגה כשהוחלט על קידום החוק. אני מניח שמנכ"ל אמנה, זאב חבר, שהמפלגה מעבירה לה מיליוני שקלים (דרך ועדת הכספים, החטיבה להתיישבות ומועצת יש"ע) לא יכול לאהוב חוק נגד מחבלים, מטעמי סולידריות בין מחבלים. החוק עלול גם לפגוע בסיקור האוהד למפלגה של המחבל חגי סגל ב"מקור ראשון".

ייתכן מאד שאף הממונה על האינדוקטרינציה הדתית מטעם הבית היהודי, אביחי רונצקי, שפועל ללא ליאות לשחרור מחבלי בת-עין, לא יחבב את החוק. גם לדב ליאור, הרב של בנט, אשר הצהיר כי "ברוך גולדשטיין קדוש יותר מקדושי השואה", מן הסתם עלולות להיות השגות לגבי חוק הפוגע במחבלים. בקיצור, כל הכבוד על האלטרויאזם הטהור של המפלגה.

בואו נסתכל קודם על הרוצחים היהודים

האמת היא שהחוק מיותר. כבר היום אפשר לפסוק מאסר עולם לרוצחים וכך גם עושים. אם הממשלה לא רוצה לשחרר אסירים כי יש אפשרות מדינית טובה יותר, אז שתבחר באפשרות הזאת. הבית היהודי משתמשים בחוק בכדי להצדיק את בחירתם בשחרור מחבלים על פני הקפאת בנייה.

לא במקרה איילת שקד מקדמת את החוק מאז העדפה זו נחשפה ביולי הקודם, והאמת שבצדק, כי זו עמדה שדי קשה להסביר. בנוסף קיים סיכוי שהחוק יפסל בבג"ץ כי הוא פוגע בעקרון הפרדת הרשויות ובחוק כבוד האדם וחירותו, ואז כבונוס הם בוודאי יסיתו נגד בג"ץ, ויאשימו את השופטים בשחרורים עתידיים. הרי במפלגה לא רצו לשחרר, אך בג"ץ הכריח אותם.

אם כבר רוצים לתקן את החוק במקרים של הרג על רקע לאמוני, דווקא יש לי הצעה: תקבעו עונש מינימום למחבלים. כל האסירים הפלסטינים שאמורים היו להשתחרר בעסקה האחרונה, למשל, ריצו כבר יותר מ-20 שנה בכלא, חלקם מעל ל-30. אף אחד מהמחבלים מהיהודים לא מתקרב לזה. הנה רשימה חלקית:

נחום קורמן – רכז הביטחון של ההתנחלות בית"ר עילית. הורשע בהריגתו של הנער חילמי שושא בן ה-11 לאחר שהפיל אותו ארצה בבעיטה והיכה בראשו באקדח. הוא נידון לשישה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי למשפחתו של הילד.

פנחס וולרשטיין – רדף וירה בילד רבאח ר'אנם אחמד והרג אותו. הורשע בעסקת טיעון בגרימת מוות ברשלנות. נידון ל-4 חודשי עבודות שירות.

משה לוינגר – ירה באקדחו לעבר עוברים ושבים בחברון והרג את קאיד חסן סאלח. שוחרר לאחר 3 חודשי מאסר.

יורם שקולניק – רצח פלסטיני כפות. עונשו נקצב פעמיים, לבסוף שוחרר לאחר 7 וחצי שנים.

בועז מוסקוביץ' –ירה והרג את סלאמה מוסלח ג'לאל, 14, כשהוא בביתו בבית סאחור לאחר שעצר את רכבו מול ביתו והחל לירות. נדון לחמישה חודשי עבודות שירות ושנת מאסר אחת על-תנאי.

ישראל זאב – ירה למוות ברועה צאן פלסטיני ליד ההתנחלות שילה כי שהה "בקרבה מדאיגה ליישוב". נידון לשנה וחצי מאסר.

ניסן אישוייב – ירה למוות בנער בן 13 ונידון לשישה חודשי עבודות שירות.

דוד בן שימול – ירה טיל לאו על אוטובוס וכך רצח פלסטיני ופצע עוד 10. שוחרר לאחר 11 שנה.

נחשון וולס – ירה במכונית ליד קריית ארבע ורצח אשה פלסטינית. עונשו נקצב פעמיים עד ל-13 שנה. הוא שוחרר בניכוי שליש לאחר כ-9 שנים.

יהושע אליצור – ירה בראשו של פלסטיני והרג אותו. נידון ל-8 שנים אך לא ריצה יום אחד לאחר שלא התייצב לביצוע העונש, והוכרז "עבריין נמלט".

אהד גדות – תושב איתמר, ירה בפלסטיני, פצע אותו קשה ושיתק אותו. נידון ל-16 חודשי מאסר ועונשו קוצר בשליש.

אוריאל דוידי – רצח פלסטיני מתורמוס שנמצא ליד התנחלות שילה, בה התגורר. הוא נידון ל-16 שנות מאסר וישב בסופו של דבר 13 שנה לאחר שקיבל חנינה.

ירדן מורג – תושב בת עין, נעצר כשהוא מטמין מטען חבלה בבית ספר פלסטיני. נידון ל-12 ועונשו קוצר בשליש.

טל שחר, זאב וולף, נחמיה משבאום וגרשון הרשקוביץ – רצחו ערבי בשוק הקצבים ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בזריקת רימון. הם נידונו לחמש עד חמש עשרה שנות מאסר. שניים קיבלו חנינה בעקבות שחרור אחמד יאסין לאחר 4 שנים. האחרון ביניהם שוחרר לאחר 10 שנים.

דני אייזנמן, גיל פוקס, מיכל הלל – רצחו נהג מונית פלסטיני. הלל שוחררה לאחר 5 שנים, וכמה שנים אחר-כך נרצחה על ידי בן-זוגה. פוקס שוחרר לאחר 9 שנים ואייזנמן לאחר 11 שנה בעקבות חנינה.

ניר עפרוני ואלי וענונו – דקרו מתדלק ערבי בזכרון יעקב. כאשר עמדו לעזוב את המקום הבחין עפרוני כי המתדלק עדיין בחיים, והשניים ניגשו אליו ודקרו אותו עד שמת. עפרוני נידון ל-22 שנה אך שוחרר אחרי שמונה. שנתיים אחר-כך סטודנטים בבר-אילן עשו עליו סרט, ובערב הסיום השנתי של המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בר-­אילן אמרו שהוא "איש נפלא, שנפתח עבורנו. אנחנו מודים לו, ורוצים להגיד לו שהיה כיף לעבוד איתו. הלוואי שהיו עוד אנשים כמוהו". וענונו נמצא בכלא לאחר שדקר אסיר אחר וביצע שוד לאחר ששוחרר.

המחתרת היהודית – 29 מחבלים שהורשעו במספר פיגועים ביניהם רצח 3 סטודנטים פלסטינים. כולם ריצו פחות מ-7 שנים. חלקם תופסים היום עמדות מפתח ונמנים בין ראשי המתנחלים.

* המידע בסעיפים ללא קישורים נלקח מכאן .