newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פה חשדתי: כשטוקבקיסטים דואגים ללהט"ב פלסטינים

שאלת התמיכה בקהילה הגאה הפכה לנייר לקמוס לנאורות בעולם, ובישראל יש מי שמגלים דאגה יוצאת דופן לזכויות להט"ב פלסטינים

מאת:

כותב אורח: פאדי ח'ורי

לקראת אירועי הגאווה בתל אביב עלו, כבכל שנה, קריאות לחרם מקרב פעילים להטבא"קים פלסטינים, קריאות שאני שותף להן, וזאת לנוכח השימוש הציני של מנגנוני ההסברה הישראלים בנראות של קהילת הלהטבא"ק בקמפיינים תעמולתיים ברחבי העולם. הצגת התמונות הללו נעשית בשאיפה למתג את ישראל כדמוקרטיה מודרנית, על רקע המאמצים הנגדיים להציג אותה כמדינה קולוניאליסטית וכובשת, הפוגעת מדי יום בזכויות היסוד של הפלסטינים – ובכך להסיט את הדיון מעוולות הכיבוש, ובאופן בלתי ישיר אף להצדיקן, תוך ההתמקדות בזכויות להטבא"ק (מאמצים שידועים בכינוי "פינקוושינג").

עם מאמצי ההסברה האלה משתפת פעולה הקהילה הגאה הישראלית, באמצעות מוסדותיה הרשמיים. ברצוני בשורות אלה להתמקד בנושא אחד העולה מתוך השיח סביב הפינקוושינג והפך בעשור האחרון לאחד הטיעונים האסטרטגיים שבאמצעותם מוחרגת זכותו של העם הפלסטיני לעצמאות. בניגוד לישראל, הפלסטינים – כך מנוסח הטיעון – הם הומופובים, וברגע שיקבלו עצמאות הם יתחילו לזרוק הומואים מהגגות. לכן הכיבוש מוצדק.

> פעילים חסמו את המצעד בתל-אביב: אין גאווה בכיבוש

על אף קריאות החרם, הופיעה קבוצה של פלסטינים וישראלים תומכים במצעד, וצעדו תוך יצירת "גדר הפרדה" מאולתרת תחת הסיסמא "אין גאווה בכיבוש". תמונות של המאורע עלו ברשתות החברתיות, והתגובות לא איחרו לבוא. מגיב אחד זיקק את הטיעון במילים אלו: "ברור, שחררו אותם מהכיבוש כדי שהם יוכלו לתלות הומואים ולזרוק אותם מהגגות בלי כל הטרחה הזאת של המעברים". מגיב אחר שאל: "תני להבין אותך. את רוצה שנצא מהשטחים הכבושים כדי למסור אותם לאלו שזורקים הומואים מהגגות?". שתי תגובות אלו, לדוגמה, מסמלות את השיח שנוצר סביב הפלסטינים, אותו שיח המקודם גם באופן רשמי וקצת יותר מתוחכם על ידי ישראל בזירה הבינלאומית.

זה לא חדש: זכויות אדם לעמים "נאורים" בלבד

על ידי רפרנסים לזכויות להטב"ק – ורק להן – והיעדרן במדינות השכנות, ישראל מקדמת את תדמיתה כדמוקרטיה, לפי המבחן ההשוואתי הזה בלבד. הרי אף פעם לא תראו דיפלומט ישראלי מכה על חטא על כך שמעמדה הפוליטי והמשפטי של קהילת הלהטבא"ק הישראלית מתגמד לעומת קהילות במדינות מערביות רבות. ההשוואה לעולם תהיה למשטרים במדינות ערביות (אם כי יש לציין שמול משטרים חשוכים כמו רוסיה ישראל התחייבה שלא לאפשר לזוגות להטבא"קים לאמץ ילדים).

> למה רוב השמאל הישראלי מגלח 19 שנות כיבוש?

נאורות מדומה על הגב של להט"ב פלסטינים. צועדים עטופים בדגלי ישראל במצעד הגאווה בתל אביב , 9 ביוני 2017. (צילום: הדס פרוש, פלאש90)

נאורות מדומה על הגב של להט"ב פלסטינים. צועדים עטופים בדגלי ישראל במצעד הגאווה בתל אביב , 9 ביוני 2017. (צילום: הדס פרוש, פלאש90)

בהקשר זה, המתודה הזו מזכירה באופן מרשים פרקטיקות קולוניאליסטיות. בשיא תקופת הקולוניאליזם הבריטי באפריקה, התקיימו דיונים בקרב השחקנים המרכזיים בפוליטיקה ובמשפט הבריטי בשאלה האם צריך לכבד את עקרונות דיני המלחמה הבינלאומיים במלחמות בתוך הקולוניות. הדוקטרינה השלטת הייתה שלא (למרות קולות אופוזיציוניים), זאת מאחר שהדין הבינלאומי, כך נטען, היה מנת חלקם של העמים המתורבתים, ועל כן ההגנות שהוא מעניק אינן נחלת "האוכלוסיות הברבריות". על ידי "הברבריזציה" של העמים האפריקאים הצליחו הכוחות הקולוניאליסטיים, לתקופה מסוימת, לסייג את תחולת הדין הבינלאומי במלחמותיהם העקובות מדם ולהתנהל בברבריות רצחנית כלפי האוכלוסיות המקומיות.

עתה, מבחן הלקמוס לשייכות לקבוצת העמים המתורבתים שזכאים להגנות, לזכויות ולפריבילגיות שהדין הבינלאומי מעניק הפך להיות זכויות להטבא"ק. לא זכויות אדם – אלא זכויות להטבא"ק. כך שמי שאינו מכבד זכויות אלה הופך לברברי שניתן לסייג את תחולת הדין הבינלאומי עליו. לפי השיח האמור, ישראל היא הגורם המתורבת והדמוקרטי היחיד במזרח התיכון ("וילה בג׳ונגל"), וכל הסובבים אותה הם בבחינת ברברים רצחניים, לרבות הפלסטינים.

על ידי המסגור הזה של השיח, ישראל מנסה לשכנע שהברבריות של הפלסטינים מצדיקה את החרגתם מהזכות המוכרת בדין הבינלאומי להגדרה עצמית של עמים וסיום הכיבוש. במילים אחרות: אכן, לעמים קיימת הזכות להגדרה עצמית, אך לא לעמים הברברים, היינו לא לפלסטינים "שזורקים הומואים מהגגות" (תרחיש שמעולם לא אירע, ולא בזכות הכיבוש).

בתור עו"ד לזכויות אדם, אין בעיניי פרויקט חשוב יותר מקידום זכויות אדם, ואין ייחוד לזכויות להטבא"ק בהקשר הזה. במובן זה, הדרישה הינה לזכויות אדם אוניברסליות, לרבות זכויות להטבא"ק, ולרבות בחברה הפלסטינית. אך אם זכויות אוניברסליות היו נקבעות כמבחן לזכאות בעצמאות ולשחרור מהדיכוי ושליטה, הרי שהזכות להגדרה עצמית של כיותר ממחצית העמים הייתה מוטלת היום בספק – לרבות ישראל, שמנהלת משטר שליטה בפלסטינים מיום הקמתה.

> למה אני מסרב להשתתף במצעד הגאווה

בהקשר הזה אף הראוי לציין שהזכויות שישראל מעניקה ללהטבא"ק הן חלקיות במקרה הטוב, ומרביתן התקבלו שלא על דעת הרשות המבצעת (האחראית על מאמצי ההסברה), אלא על ידי הרשות השופטת. עיקר מה שנתקבל בהליך הפוליטי, כך נראה, היה עם אוריינטציה תדמיתית, אם לוקחים בחשבון למשל את העובדה שכשש עשרה הצעות חוק המיועדות לשיפר מהותי בזכויות הלהטבא"ק נדחו בשנים האחרונות, בעוד שבשנה שעברה, המדינה תכננה להעביר תקציב של 11 מיליון שקלים לעידוד תיירות גאה.

עד לפני שלושה עשורים, מצב הזכויות החלקי הזה גם לא התקיים, וכך הוא המצב בכל העולם. קהילות להטבא"ק אט אט צוברות מוביליות פוליטית ומומנטום, מתחילות להרים ראש ודורשות הכרה וזכויות. כך הוא גם המצב בפלסטין, בלבנון (שהחודש גם ציינה אירועי גאווה), בטוניס ועוד. הנקודה החשובה מכל בהקשר הזה היא שמצב זכויות האדם בשטחים הכבושים אינו מעניין את ישראל או את הישראלים, כך שגם אם תמוגר ההומופוביה ברחוב הפלסטיני מחר, ישראל תמצא הצדקה אחרת להמשך שליטתה הצבאית בפלסטינים.

סיכומו של דבר, לפני שמטיפים לנו, הפלסטינים, מוסר על זכויות אדם, על הישראלים להסתכל בדבשת מדינתם. המאבק לזכויות אדם בקרב פלסטינים, שכולל גם זרמים שעובדים על זכויות להטבא"ק, חי ובועט. ההשטחה של מה שקורה בקרבנו בתודעתכם היא תולדת הבורות הקיימת בחברה הישראלית לגבי השיח המורכב והמגוון שקיים בחברה הפלסטינית, הן בגבולות הקו הירוק והן בשטחים הכבושים, והוא נובע מכך שמי שמנגיש עבורכם מידע אלה קבוצת כתבים אוריינטליסטיים כדוגמת צבי יחזקאלי.

על זכויותינו כלהטב"אק, נשים, א.נשים עם מוגבלויות ועוד – אנו ניאבק, ואותן נבטיח גם ללא סיועו של "הכובש הנאור".

פאדי חורי הוא עורך דין המתמחה בזכויות אדם.

> כן, הלהט"בים שולטים בארגוני השמאל

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf