newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לייהד את יום האדמה

ימה וקדמה, צפונה ונגבה: נישול הפלסטינים מאדמתם הוא מאפיין מובהק של המפעל הציוני. אחרי שגמרנו לייהד את האדמות, הארכאולוגיה, הנרטיבים והבתים, הגיע הזמן לייהד גם את יום האדמה ולהצטרף למאבק למען עתיד של שוויון לכל תושבי הארץ

מאת:

כותב אורח: שעיה רוטברג

אין ספק שההחברה הישראלית של ימינו חזקה בייהוד: אדמות, ארכאולוגיה, נרטיבים, בתים, שכונות, ומה לא. לכן ראוי לדעתי שנתחזק ונייהד עוד משהו ערבי קטן לפני בוא הפסח: יום האדמה. בואו נשלב את יום האדמה בלוח השנה העברי. בחג הפסח אנו חוגגים את הלידה שלנו כעם ואת השחרור מן עבדות מצרים. בחג השבועות חוגגים את הברית בין בני ישראל לבין בורא העולם. ביום העצמאות אנו חוגגים את שיבת ציון המודרנית ואת הקמת מדינת ישראל. וביום האדמה אנו מציינים פן חשוב ביותר של שיבת ציון בימינו והוא נישול הפלסטינים מאחיזתם בארץ.

הבה נפתח את מגילת יום האדמה: באלף החמישי לבריאת העולם, במאות ה-19 וה-20 למניינם, נקבצו בני ישראל מן התפוצות, ממזרח וממערב, גם מתוך משרפות הצוררים הנאצים, ושבו לארץ ישראל. בארץ נלחמנו על חיינו וניצחנו את העומדים עלינו לכלותנו (בינתיים), וגם הקמנו חברה לתפארת בתחומים רבים. ובגבור כוחנו ועושרנו, "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" (דברים לב טו): שכחנו שגרים היינו בארץ מצרים, והתכחשנו לנפש הגר. האומה היהודית שקמה לתחיה הפנתה את גבה לאידיאל היהודי עתיק הימים של צדק לכל. במקום זאת פנתה לשעבוד אתני-לאומי, נרקיסיסטי ואלים של תושבי ארץ ישראל הלא יהודים. כישלון מוסרי זה של היהדות כדת וכתרבות, שהינו בעל סדר גודל לאומי-היסטורי, סיבות מגוונות לו: השואה, התוקפנות הערבית, עוני ושאר תחלואי החברה, וכן הגזענות הנטועה עמוק במסורת היהודית שפרצה אל על בשובנו אל כור מחצבתנו.

> המצור חונק את החלומות של הנשים הצעירות בעזה

ביום האדמה העברי אנו מתמודדים עם הצל של הבית השלישי: אפליה גזענית בתוך ישראל והפיכת המשטר למנגנון של גזל מעבר לקו הירוק. צעדת יום האדמה 2016 באום אל-חיראן (קורינה קרן/פלאש90)

ביום האדמה העברי אנו מתמודדים עם הצל של הבית השלישי: אפליה גזענית בתוך ישראל והפיכת המשטר למנגנון של גזל מעבר לקו הירוק. צעדת יום האדמה 2016 באום אל-חיראן (קורינה קרן/פלאש90)

ביקורת עצמית מול האידיאל האלוהי

ימה וקדמה, צפונה ונגבה: נישול הפלסטינים מאדמתם היה למאפיין מובהק של המפעל הציוני. נגבה:  הכרזנו שהאדמות והבתים של הערבים הבדואים, לנו הם. ואחרי הגזל באה ההעברה בכפייה לאזור בו חפצנו לרכז אוכלוסייה אתנית לא רצויה זו. העוול והאלימות נמשכים עד היום, ואום אל חיראן תוכיח. ימה וצפונה: גזלנו את מרבית אדמות הפלסטינים באמצעות "חוקים" כגון חוק נכסי נפקדים, ולאחר מכן באמצעות הפקעות מאסיביות של אדמות הפלסטינים אזרחי המדינה. נגד הפקעות אלו קם יום האדמה המקורי ב-1976. העוול נמשך עד היום והצפיפות בישובים הערבים תוכיח.

קדמה מזרחה מיותר להכביר מילים: משטר הנישול והאפליה השיטתי והפושע של ישראל מעבר לקו הירוק מהווה פרדיגמה בין לאומית לפשעים הנובעים מהפיכת מדינה ריבונית למנגנון של שעבוד אתני-לאומי. וגם אור לגוים: לא רק השראה לדמגוגיה הגזענית של טרומפ ומקביליו האירופאיים, בקרוב אולי נסייע לבית המשפט הבינלאומי לפלילים לחדד את הגדרת פשע האפרטהייד במשפט הבינלאומי.

מקומו של יום האדמה בלוח העברי אינו יחודי. המסורת היהודית לא נועדה לשמש תכסיס למימוש התאוות האנוכיות של בעלי הזרוע כדוגמת "היהדות" של "הבית היהודי", אלא נועדה לעודד ביקורת עצמית נוקבת אל מול האידיאל האלוהי. ביום הכיפורים אנו לוקחים אחריות מוסרית-דתית על עצמנו כיחידים וכקולקטיב בפני בורא העולם. בתשעה באב אנחנו מציינים לא רק את חורבן הבית אלא גם מטילים את האחריות לחורבן על עצמנו: בבית ראשון עבדנו את עצמנו במקום את האלוהים (מה שמכונה "עבודה זרה"). בבית שני שקענו בשנאת חינם. וביום האדמה העברי אנו מתמודדים עם הצל של הבית השלישי: אפליה גזענית בתוך ישראל והפיכת המשטר למנגנון של גזל מעבר לקו הירוק.

המסורת תמיד שואפת לסיים טקסטים וטקסים בנימה אופטימית ולכן בצאת יום האדמה העברי נזכיר שאיפות נשכחות ונקרא ממגילת העצמאות: "מדינת ישראל…תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". אמן כן יהי רצון. הגזענות ההרסנית שהשלטנו על הפלסטינים ועל עצמנו אינה גזירת הגורל. היינו יכולים, ואנחנו יכולים עוד היום, לנטוש את דרך השעבוד ולדבוק בערכים היהודיים של כבוד האדם ותיקון העולם. ערכים אלה מסוגלים להאיר, אם לא לגוים, אז לפחות לנו. ביום האדמה תשע"ז, ב-30 במרץ, בואו נצטרף למאבק למען עתיד של שוויון וזכיות האדם בישראל-פלסטין. אם תרצו אין זו אגדה.

ד"ר שעיה רוטברג הוא מורה בישיבה המסורתית (קונסרבטיבית) בירושלים ויו"ר חקל – ברית להגנה על זכויות האדם. המאמר מבטא את דעותיו האישיות בלבד.

> שמאלנים? הנה על מה לא כדאי לכם לדבר בסדר פסח

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf