newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בעד הסירוב לרוע: מגלריה ברבור ועד עובדי הכרמלית

לא קל לגלריה לאמנות לעמוד בפני שרת התרבות וראש עיריית ירושלים. אבל בגלריה ברבור לא מפחדים להלחם על חופש הביטוי בכלל, ושל שוברים שתיקה בפרט

מאת:

הנהלת גלריה ברבור הודיעה שתסרב ללחצים שמפעילה עליה עיריית ירושלים, תחת איומי סגירה, בשל הכוונה לקיים בגלריה אירוע עם "שוברים שתיקה" הערב.

לא כל יום מוסד שפועל בחסות עירונית (במבנה עירוני ותקציב עירוני) מעז לצאת בעמדה כל כך עקרונית, נוכח סכנה כל כך ממשית, כשהאיומים מגיעים ישירות מראש העיר ומשרת התרבות. ועל זה צריך להגיד לאנשי גלריה ברבור: כל הכבוד. ישר כח.

[עדכון לעת ערב: העירייה הודיעה שתסגור את גלריה ברבור תוך 90 יום. הסיבה לכאורה מנהלית, בירוקרטית, אבל בתזמון אין ספק שמבחינה מהותית זו התנכלות בגלל ערב שוברים שתיקה. אפשר רק לקוות שהגלריה תקח את העירייה לבית המשפט ותנצח]

בראיון למאקו שפורסם אתמול אמרה מנהלת הגלריה, מאשה זוסמן, שגם בעבר אירחו בגלריה אירועים פוליטיים, לרבות מפגשים עם "שוברים שתיקה". "מה שהשתנה לדעתי זה האקלים במדינה. הממשלה שלנו ואנשים שמרגישים שהם יכולים באופן אוטומטי לצנזר אנשים אחרים, להפחיד מוסדות ציבור". בראיון לשיחה מקומית מוסיף עו"ד יוסי חביליו, שמייצג את הגלריה, שאין בסיס לזימון לשימוע שהוציאה העירייה לגלריה – שכן מדובר באירוע פוליטי מותר, ולא באירוע מפלגתי, שאכן אסור לקיים בבמה ציבורית מסוג זה.

> חוק ההסדרה הוא הנמלה על הפיל של מפעל הגזל

מירי רגב עם ניר ברקת בירושלים (הדס פרוש / פלאש90)

מתבייתים על שוברים שתיקה ועל גלריה ברבור. מירי רגב עם ניר ברקת בירושלים (הדס פרוש / פלאש90)

זוסמן מדייקת לגמרי. היה זה אחמד טיבי שאמר בזמנו שמדינה יהודית ודמוקרטית היא מדינה דמוקרטית ליהודים, ויהודית לערבים. הקמפיינים להשתקה ולצנזורה, למניעת תקציבים, תקני שירות לאומי או אפילו במה ציבורית ונראות מארגונים כמו שוברים שתיקה, בצלם ואחרים, הופכים לאיום ממשי אפילו על הדמוקרטיה בערבון מוגבל בתוך החברה היהודית.

בהקשר זה שווה לזכור שכמו כל דבר אחר, גם מה שהוא עכשיו רק איום על גלריה ברבור מבוצע בפועל כלפי פלסטינים כבר שנים. כך נשללו תקציבים מתיאטרון אל-מידאן בגלל העלאת הצגה שעיריית חיפה ושרת התרבות לא אהבו, וכך נסגר כמה פעמים תאטרון אל-חכוואתי במזרח ירושלים – אחת מהן לקראת העלאת פסטיבל תיאטרון בובות לילדים. ואלה רק שתי דוגמאות.

לא צריך להגיד בכלל שאין שום הצדקה לרדיפה כזו אחר "שוברים שתיקה" – ארגון שכל מטרתו להביא לציבור הישראלי עדויות של חיילים ששירתו בשטחים ורוצים להסביר מה המדינה והחברה שלחו אותם לעשות. רמות ההקפדה על דיוק, אמינות ואמת בדיווחים של "שוברים שתיקה", כמו שכתבתי כאן פעם, עולות עשרות מונים על אלה של כל כלי תקשורת, ואלפי העדויות שגבו במהלך השנים הן מאגר מידע קריטי לכל מי שרוצה להבין איך נראה הכיבוש מצד הכובשים-בפועל. וזה בדיוק מה שמפחיד את הימין המשתיק.

אז גלריה ברבור – כל הכבוד. אני אתכם.

סרבנות בריאה בכרמלית

לא רק בירושלים הודיעו השבוע אזרחים על סירוב לקבל הוראות מגבוה שמהוות מחדל פושע. עובדי הכרמלית בחיפה נדרשו ביום ראשון להכנס לתוך המנהרה וחדר המכונות אחרי שבשבת השתוללה במקום שריפה נוראית. לפי פעיל ועד העובדים, לוטן רז, משכנסנו העובדים לחלל הסגור גילו שיש בו רמות זיהום קשות בשל השריפה, ואף על פי כן הכריחו אותם לעבוד.

למחרת, ביום שני, החליטו העובדים ביחד לסרב להוראות ההנהלה ולא להכנס למנהרה כל עוד שהזיהום לא נבדק ומנוקה. עוד באותו היום, לדברי רז, הגיעה חברה שמתמחה בנזקי שריפות ואישרה שאכן מסוכן להכנס ולעבוד במנהרת הכרמלית ללא ציוד מגן. העובדים הסרבנים, שהתייצבו מול הנהלה אדישה לבריאותם, הצילו את עצמם. גם זה הכוח של סירוב, והכוח של עבודה מאורגנת, וגם להם מגיע כל הכבוד על האומץ.

> קיצור תולדות הגזל

כבאים יוצאים ממנהרת הכרמלית בחיפה ביום השריפה (באסל עווידאת / פלאש90)

כבאים יוצאים ממנהרת הכרמלית בחיפה ביום השריפה (באסל עווידאת / פלאש90)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf