newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הורי ג'בל מוכבר לעירית ירושלים: "מידי בוקר אנחנו שולחים את ילדינו למוות"

אלפי תלמידים מהכפר בירושלים המזרחית שבתו בעקבות דריסתה למוות אתמול של ילדה בת 9 שהיתה בדרכה מבית הספר. הם מוחים על התשתיות המוזנחות ועל ההחלטה להציב בטונדות ולהעניש קולקטיבית את הכפר, החלטה שהובילה לעומס תחבורתי באזור בתי הספר ומעלה את הסיכוי לתאונות

מאת:

אמנם תלמידי הצהרונים וגני הילדים בירושלים נשארו היום בבית עקב השביתה עליה הכריזה העירייה, אבל כ-8000 התלמידים בכפר ג'בל מוכבר שבירושלים המזרחית לא הלכו היום לבתי הספר מסיבה אחרת: ועד ההורים המרכזי של הכפר השבית ליום אחד את הלימודים בעקבות דריסתה למוות אתמול של הילדה נדא ג'מיל ג'עאביס בת התשע בדרכה חזרה הביתה מבית הספר.

במסגרת צעדי הענישה הקולקטיביים שהטילה המשטרה על תושבי ג'בל מוכבר לאחר דריסתם של ארבעה חיילים בטיילת ארמון הנציב על ידי תושב הכפר לפני כשלושה שבועות, היא סגרה בבטונאדות את הכניסה הראשית לכפר, הסמוכה לכביש הראשי שלאורכו ממוקמים שמונה בתי ספר, מיסודי ועד תיכון. זאת, כמובן, מבלי להביא בחשבון את עשרות החדרים במבני מגורים שהומרו לכיתות לימוד מאולתרות המופזרות בכפר בגלל המחסור החמור בכיתות במזרח ירושלים. וגם קופת חולים אחת יש בשדרת בתי הספר. כעת, עם חסימת הכביש הראשי, אלפי התלמידים הללו נאלצים לכתת רגליהם אל ומבית הספר בכבישים צדדיים ובדרכי עפר מפותלים, צרים ונטולי מדרכות, ולקוות לטוב.

למחמד עוויסאת, תושב הכפר וחבר בוועד ההורים המרכזי בו, אין ספק שהתאונה הקטלנית אתמול היתה רק עניין של זמן. בנו שלו נדרס ונפצע לא הרחק משם לפני כחמש שנים. הוא לוקח אותי לראות את חסימת הבטונאדות בכניסה לכפר, ומשם אנחנו נוסעים בדרכים העוקפות עד לשדרת בתי הספר, הדרך שבה התלמידים נאלצים לעבור מזה כשלושה שבועות.

> לגדול בירושלים המזרחית: "עכשיו אני אתן לך אגרוף שישטח לך את הפרצוף"

סיבוב המוות בג'בל מוכבר היום (צילום: אורלי נוי)

סיבוב המוות בג'בל מוכבר היום (צילום: אורלי נוי)

קשה לקרוא לשביל העפר עליו אנחנו נוסעים כביש, גם לא לגמרי דרך. הוא כל כך צר השביל הזה, שמהווה כעת את הדרך הראשית עבור כ-30,000 תושבי ג'בל מוכבר, דו סטרי כמובן, עד שבכל פעם שמגיעה מולנו מכונית אני עוצמת עיניים ומתכווצת על המושב. העיקולים בשביל כל כך חדים ופתאומיים שאין כל אפשרות לראות מכונית המגיעה מהכיוון השני, לא כל שכן ילדים הולכים בקרבתה.

בגלל השביתה, אין היום הרבה ילדים שמסתובבים באזור הזה. אני מנסה לדמיין מה קורה בסוף יום לימודים כשמאות אם לא אלפי ילדים נוהרים החוצה מהמבנים. באחד הפיתולים אני מבחינה בגדר לאורך כמה מטרים. "זה התושבים אספו כסף ובנו בעצמם כדי שהילדים לא יעופו פה למדרון למטה", אומר מחמד.

ובאזור הצמוד לבתי הספר יש גם מדרכה צרה, אותה הצליחו לשכנע את העירייה לבנות אחרי הפצרות רבות. וחוץ מזה, כלום. "בעל האדמות פה כבר מזמן הסכים לתרום חלק מהשטח לטובת מדרכות כמו שצריך, אבל בעירייה אין עם מי לדבר", אומר מוחמד ומראה לי את המקום המדויק בו נדרסה נדא למוות.

"אני מניח שהם יסירו את החסימה תוך שבוע-שבועיים, כך לפחות מהניסיון של הפעמים הקודמות. הם יודעים בעצמם שאין לזה שום משמעות חוץ מלהוסיף על הסבל של החלשים ביותר: ילדים בדרך לבית הספר, זקנים בדרך לקופת חולים".

> צפו: שוטרים התאמנו עם רימוני הלם בין אזרחים ברחובות ירושלים

נדא ג'מיל ג'עאביס בת התשע שנדרסה למוות בג'בל מוכבר

נדא ג'מיל ג'עאביס בת התשע שנדרסה למוות בג'בל מוכבר

אני נזכרת בסיבוב דומה שעשיתי עם מחמד בג'בל מוכבר לפני כשנתיים. גם אז הוא הרשים אותי במידת הרצינות שבה הוא ממשיך לנסות ולהתנהל מול העירייה, מדווח להם על כל מחדל, תקלה, בעיה, מפציר בהם שוב ושוב לבוא ולתקן, מסביר, מתריע – לשווא. הוא מחזיק בתיקיות שלמות של מכתבים ששלח לאורך השנים לגורמים שונים בעירייה, על פי רוב ללא מענה מספק. "תראי את הבור הזה בכביש", הוא מצביע מעבר לחלון. "ביקשתי מהעירייה שיבואו לסלול את הקטע הזה, זה ממש לפני סיבוב חד מאוד ומסוכן ממש, אמרו לי שהם לא עושים עבודות כאלה לפני החורף. הדבר היחיד שהם יודעים זה לבוא להרוס בתים, לגבות ארנונה ולתת קנסות".

על פי המדווח, המשטרה כבר עצרה היום חשוד בדריסתה של נדא ג'עאביס. עפ"י אותו דיווח, מפקד מחוז ירושלים, ניצב יורם הלוי, מסר לאחר תפסיתו של הנהג: "מיד לאחר האירוע הנחיתי להשקיע את כל האמצעים ולרכז פעילות לחקירת התאונה הקטלנית, שפוענחה תוך פחות מיממה. לנגד עינינו עומדים כל העת תושבי העיר באשר הם, משפחתה של הילדה וביטחון כלל תושבי העיר, בהם תושבי מזרח ירושלים, ולמענם נמשיך לפעול כל העת". מפקד מחוז ירושלים לא הסביר, עם זאת, מדוע הכניסה הראשית לג'בל מוכבר, המהווה גם את הגישה המרכזית של אלפי תלמידים לבתי הספר שלהם, נסגרה מזה שבועות, ואיזו טובה ביטחונית או אחרת אמורה לצמוח מחסימתה.

מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "העירייה השקיעה כספים רבים בסלילת כבישים במזרח ירושלים, ובכלל זה בשכונת ג'בל מוכבר. בימים אלה שוקדת העירייה על פיתוח כביש בהשקעה של יותר מ-100 מיליון שקלים. התאונה הטרגית שאירעה אתמול הייתה תאונת פגע וברח, והממצאים בשטח מלמדים על כך שהיא נגרמה כתוצאה מנהיגה פרועה במהירות מופרזת, ולא בשל שום סיבה אחרת".

> חדשות רעות: זינוק במספר אישורי הבנייה שנותנת ישראל לפלסטינים

בטונדות היום בכניסה לג'בל מוכבר. ענישה קולקטיבית שגובה חיים (צילום: אורלי נוי)

בטונדות היום בכניסה לג'בל מוכבר. ענישה קולקטיבית שגובה חיים (צילום: אורלי נוי)

להודעה הזו ששלח ועד ההורים של ג'בל מוכבר, עם זאת, העירייה טרם השיבה:

בצער רב קיבלנו אתמול את ההודעה על פטירתה של התלמידה נדא ג'עאביס, תלמידה בכיתה ג' בבית ספר יסודי אלצלעה.

פטירתה של התלמידה או כל תלמיד אחר בג'בל אלמוכבר הינו אירוע צפוי. מידי יום נמנעות תאונות בדקה התשעים, ומידי יום אנחנו חיים במציאות של הנה זה יקרה היום.

תלמידי ג'בל אלמוכבר מסכנים מידי יום את חייהם כאשר הם נאלצים לעבור דרך ארוכה עד בית הספר. הדרך לבתי הספר צרה, מתולתלת, וללא מדרכות. מיקום רוב בתי הספר בכפר הוא ליד הכביש הראשי. מידי בוקר אנחנו שולחים את הבנים שלנו למוות.

בנוסף לכל הליקויים בכביש בשכונת ג'בל אלמוכבר התושבים סובלים ממדיניות ענישה קבוצתית. על רקע האירועים הביטחוניים האחרונים, המשטרה החליטה על סגירת הכניסה לרח' בתי הספר, כך שנהגים נאלצים לחפש דרכים חלופיות ולהוסיף עומס על דרכים צרות, ולהעלות את הסיכוי לתאונות קטלניות.

אומנם גורמים משטרתיים יוכלו לטעון שרשלנותו של הנהג היא זו שגרמה לתאונה, עם זאת אנו רואים שהכתובת היתה על הקיר עוד לפני התאונה, כאשר תנאי הכביש, בנוסף לחסימת דרכים, היא זו שהולידה התאונה הקטלנית והוא זו שתוליד תאונות אחרות בעתיד.

חובתה של העירייה, שמתעקשת לגבות ארנונה מתושבי ג'בל אלמוכבר, היא לדאוג בראש ובראשונה לבטיחותם של התלמידים, לדאוג לתקינות הכבישים והמדרכות שמובילים לבתי הספר. חלק רב מבתי הספר בשכונות אלמוכבר הם מבנים שכורים ואינם מבנים מיועדים למוסד לימודי, חובת העירייה לדאוג בראש ובראשונה לבטיחות של התלמידים בדרך לבתי ספר אלה. תושבי הכפר מתפשרים במבני בתי הספר הקיימים, אך לא יתפשרו בעניין ביטחונם של הילדים שלנו .

מדיניות העירייה מזה שנים בג'בל אלמוכבר מעידה על גזענות ואפליה, ועל הזנחה מכוונת. חובתה של העירייה לספק תשתיות וכבישים בטוחים עבור המשתמש. שיקום תשתיות טובות יותר ותחזוקה בטוחה של הכבישים ופתיחת הדרכים הסגורות ימנעו מפגעי דרך בעתיד ויגנו על חייהם של התלמידים בג'בל אלמוכבר.

מחמד ואני מסיימים את הסיור המשותף שלנו על התפר שבין הכפר ג'בל מוכבר וההתנחלות נוף ציון. באורח פלאי ממש, כל אותן תשתיות הנעדרות מהכפר – כבישים סלולים, מדרכות, עמודי תאורה, גני משחקים ועוד – מופיעות יש מאין על מפתנה של ההתנחלות, ונעלמות שוב בקצה השני שלה. ומלמעלה צופים-חולשים על הכל שוטרי תחנת עוז, שגם היא נמצאת בימים אלה במגמת הרחבה.

מהנקודה הזו מתקבל הרושם שתנופת ההתנחלויות ותחנות המשטרה הן היעד המרכזי להשקעות במזרח ירושלים בהן מתפאר תדיר ראש העירייה ברקת. עדויות לכביש-בפיתוח "בעלות של יותר ממאה מיליון שקל" לא ראיתי. אולי לעת עתה הוא קיים רק במוחם של מתכננים או על מפות במשרדי העירייה, אם בכלל. לנדא ג'עאביס, על כל פנים, זה כבר לא יעזור.

> המשטרה וארדן שוב משקרים על אירועי אום אל חיראן? מי היה מאמין

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf