newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

צפו: עשרות פלסטיניות מנעו הריסת בית ללא אלימות

בכפר בודרוס יש מסורת ארוכה של התנגדות נשית לא אלימה לכיבוש. ביום רביעי השבוע עשרות נשים התייצבו בבית מיועד להריסה והדפו את החיילים

מאת:

כותבת: נטשה רוט

נשות הכפר הקטן בודרוס בגדה המערבית הצליחו ביום רביעי לחסום בגופן חיילים שהגיעו להרוס בית בכפרן. וידאו קצרצר מהאירוע, שצולם על ידי עיסאם רימאווי, מראה עשרות נשים פלסטיניות תושבות הכפר כשהן עומדות בשקט על מרפסות הבית ובכניסה, בעוד שג'יפים של מג"ב והצבא חונים בחוץ. בצד עומדים גם גברים מהכפר שמסתכלים על התפתחות האירוע. מה שהווידאו הקצר לא מראה הוא שאחרי זמן ממושך שהחיילים היו במקום – הם נכנעו מול המחאה הלא אלימה, וויתרו על הריסת הבית.

> דו"ח חדש: עלייה ניכרת בנטל ההצאה על חינוך ילדים עד גיל חמש

מחאה מהסוג הזה לא חדשה לנשות בודרוס. ב-2011 הפך המאבק של תושבות ותושבי הכפר לסמל בינלאומי עם צאת הסרט "בודרוס", שתיעד את הפעילות המקומית נגד בניית הגדר על אדמות הכפר. (הסרט זוכה הפרסים הופק על ידי ארגון ג'אסט ויז'ן, השותף באתר שיחה מקומית). הגדר אמורה הייתה לנגוס בשטחים עצומים מאדמות הכפר, ובמסגרת העבודות עליה המדינה עמדה לעקור אלפי עצי זית.

המאבק נגד הגדר זכה לתפנית חשובה כאשר נשות הכפר התחילו להיות מעורבות בו יותר. התמונות של נשים שעומדות יחד מול בולדוזרים וג'יפים צבאיים הן בין הרגעים החזקים ביותר בסרט. בסופו של דבר מאבק התושבים ניצח: תוואי הגדר באזור הכפר שונה, ו-95 אחוז מאדמות הכפר הוחזרו אליו, ורק חמישה אחוזים נלקחו עם הגדר בתוואי החדש.

הניצחון לא הביא לסיום הצרות בכפר בודרוס. האלימות של הכיבוש נמשכה. מעצרים אלימים של פעילים פוליטיים נמשכים בכפר, כמו בכל רחבי הגדה המערבית. האלימות הגיעה לשיא בינואר 2013, כשחיילים ירו בנער סמיר עוואד בעורף והרגו אותו, לאחר שזה התחיל לעבור דרך חור בגדר, נלכד במארב, נפצע וברח מהחיילים חזרה לכיוון הכפר. בימים אלה מתנהל משפטם של החיילים, שבניגוד לאלאור אזריה לא צפויים לשבת אפילו יום אחד בכלא.

שוטרים וחיילים מהמנהל האזרחי ליד בית בכפר בודרוס שמיועד להריסה. עשרות נשים נעמדו על המרפסות ועצרו את החיילים (פלאש90)

שוטרים וחיילים מהמנהל האזרחי ליד בית בכפר בודרוס שמיועד להריסה. עשרות נשים נעמדו על המרפסות ועצרו את החיילים (פלאש90)

אך למרות הכל נשות בודרוס ממשיכות בדרכן. שוב ושוב הן ניצבות בפני חיילים חמושים כשהן בידיים ריקות – ולא מוותרות. התוצאה היא שלפחות עכשיו ביתו של מישהו ניצל מהריסה. ככה נראית המציאות היום-יומית של מליוני אנשים תחת כיבוש.

נטשה רוט היא עיתונאית, עורכת ואקטיביסטית. הפוסט פורסם במקור באנגלית בבלוג שלה באתר 972+, ותורגם על ידי חגי מטר.

> הקורבן של אלאור אזריה הוא לא טוהר הנשק

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf