הגמגום המביך של איימן עודה בפרשת באסל גטאס

ביום שלישי לפני שבוע הגעתי לתחנת להב 433 בלוד כדי ללוות, ביחד עם פעילים נוספים מבל"ד, את חבר הכנסת באסל גטאס בדרכו לחקירה בעניין החשדות להעברת מכשירי טלפון נייד לאסירים ביטחוניים בכלא קציעות.

הופתעתי לגלות כי לבד מאיתנו, קומץ פעילים, תומכים ושני חברי הכנסת הנוספים של בל"ד, לא הגיע אף נציג/ה אחרת מיתר המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת. אמנם בשלב הזה היה מדובר בחקירה בלבד, אבל מחול השדים שהציתה המשטרה בפרסום הדרמטי של החשדות נגד גטאס, החגיגה התקשורתית בה לקחו חלק כמעט כל חברי הכנסת היהודים וההתגייסות המיידית להסיר את חסינותו כבר רמזו שזה לא יסתיים בזה. סולידריות בסיסית או אפילו קולגיאליות פשוטה היו צריכות להספיק לחבריו של גטאס לרשימה המשותפת להגיע, ולא באו.

מעצרו של גטאס בעקבות החקירה, על אף התקדים השערורייתי שהוא מהווה, היה גם הוא צפוי. ביום שישי בבוקר הגענו שוב – הפעם לבית משפט השלום בראשון לציון – כדי לנכוח בדיון בבקשת הארכת המעצר שלו. גם הפעם לא הגיע/ה אף חבר/ה נוספת מהרשימה המשותפת מלבד חברי הכנסת של בל"ד. חבר הכנסת לשעבר מוחמד ברכה היה שם, אבל חברי כנסת מכהנים – יוק.

> האם פלסטינים יכולים לשתף פעולה עם נכדי הכובשים והרוצחים?

אתמול (שני) התקיים באותו בית משפט דיון בבקשה להארכת מעצר נוספת של גטאס. בבל"ד הודיעו מראש על כוונה לקיים ברחבת בית המשפט לפני הדיון עצרת מחאה נגד המעצר. לעצרת הגיעו פעילי המפלגה, חברי הכנסת שלה, וחבר הכנסת מסעוד גנאים מהתנועה האסלאמית ביחד עם משלחת קטנה מחברי התנועה. הדמויות הבולטות ברשימה המשותפת, מאחמד טיבי דרך היהודי הייצוגי חנין ועד ליו"ר עודה עצמו בחרו שוב להיעדר.

[עדכון: לאחר פרסום הרשימה למדתי כי חבר הכנסת טיבי שהה באותו הזמן בחו"ל במסגרת משלחת פוליטית ועל כן לא יכול היה לנכוח, א.נ]

זאת נקודה שצריך להתעכב עליה. העובדה שמלבד מסעוד גנאים, אף חבר/ת כנסת מהמפלגות השותפות לבל"ד ברשימה המשותפת לא הגיע/ה אתמול לבית משפט השלום בראשון כדי למחות נגד מעצרו של באסל גטאס או אפילו לשמוע את הדיון בהארכת מעצרו היא חרפה, לא פחות. וזה מבלי להזכיר את ההופעה המצערת, בלשון המעטה, של איימן עודה בחקירת השב"כ שעבר אצל דנה וייס במסווה של ראיון עיתונאי.

ישנו דיון נפרד על העמדה ביחס למעשה המיוחס לגטאס, הכולל שאלות מורכבות כגון האם כל חוק מפלה בהגדרה ראוי לקדש באופן אפריורי, או האם שלטון החוק במדינה שבה החקיקה נועדה באופן מובנה לדכא את הציבור הערבי הוא ערך עליון. אבל זה לא הדיון הזה. לגיטימי לחלוטין שאיימן עודה וחבריו יסתייגו מהמעשה עצמו. אבל העצרת מחוץ לבית משפט השלום אתמול לא באה לשבח את גטאס, אלא למחות נגד הטיפול השערורייתי והגזעני בעליל שהוא זוכה לו.

האם איימן עודה באמת לא מבין שזה לא מקרה שחבר כנסת של בל"ד הוא חבר הכנסת הראשון בהיסטוריה של הכנסת להיעצר? האם הוא באמת לא מבין שזה חלק מתהליך הקרימינליזציה המתמשך של בל"ד והקמפיין המתמשך להפוך אותה לתיק ביטחוני (וזאת למרות שהשופט עצמו נפנף די מהר את הטיעון הזה)? האם באמת הקו המחבר בין תיוגה של בל"ד כסכנה ביטחונית – בין אם חבריה עולים על משט לא אלים לעזה, נפגשים עם משפחות במזרח ירושלים כדי להביא סוף להתעללות הנקרופילית שבה סירבה ישראל לשחרר את גופות ילדיהם, או נחקרים בענייני כספים כמו כל מפלגה אחרת בישראל – הוא כל כך שקוף בעיניו של עודה?

צריך להיות בור, טיפש, או נאיבי במידה בלתי נסלחת כדי שלא לראות את הקו המבעית הזה שחותר באופן ברור להסתיים בסופו של דבר בהוצאתה של בל"ד אל מחוץ לכנסת ואולי אף מחוץ לחוק. איימן עודה וחבריו אינם בורים, אינם טפשים, והם גם לא נאיבים. אם כך מה השיקולים שהביאו אותם להפקיר ככה את גטאס ואת בל"ד אל מול התעמרות אלימה מצד אותה "מערכת חוק" שהם נחושים כל כך לכבד?

איימן עודה עומד במקום בלתי אפשרי כמעט, צריך להכיר בכך. האחריות המוטלת על כתפיו היא עצומה, והכוחות שבתוכם הוא צריך לתמרן את דרכו פועלים בכיוונים שונים ומנוגדים. זאת בפירוש לא עמדה קלה להיות בה. אסטרטגית ואידיאולוגית הוא עומד במקום שונה מאוד מבל"ד, ובחירתו הערכית היא להכריע יותר בעד שיתופי פעולה מאשר התעמתות והתרסה. צריך לכבד את העמדה הזו גם אם חולקים עליה. אבל בכדי שתצליח, מוכרחים להיות ערים גם לסכנות שהיא טומנת ולעמוד במבחנים שהיא מזמנת. מעצרו של באסל גטאס זימן לאיימן עודה מבחן מנהיגות גם ברמה הפוליטית, וגם ברמת הסולידריות הקולגיאלית. למרבה הצער והאכזבה, עודה נכשל בשניהם.

> סטודנט ערבי למשפטים שמחפש מקום להתמחות? תמשיך לחפש