newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"הארץ" משחק במספרים בדרך לריסוק החינוך הציבורי

קודם מנפחים גידול מזערי בתקציב החינוך הציבורי, אחר כך משכנעים את הקוראים שלמרות שהתקציב גדל לא היה שיפור בהישגים, ואז מסבירים שהפתרון הוא רפורמה ניהולית. משם הדרך להפרטה קצרה. נתניהו זהירות, "הארץ" עוקף מימינך

מאת:

כותב אורח: דותן לשם

מאמר המערכת של עיתון "הארץ" מסוף השבוע האחרון שב לסורו ותוקף את בנימין נתניהו מימין. והפעם, בנושא החינוך. המאמר מאשים את נתניהו שלמרות הבטחותיו כראש האופוזיציה אי אז בשנת 2007 לאמץ דוח "מכונן" של חברת היעוץ מקינזי מלפני יותר מעשור לניאוליברליזציה מוקצנת של מערכת החינוך הציבורית – הוא לא עשה זאת.

עד כאן כאמור אין חדש. למרות התדמית, "הארץ" הוא עיתון בעל השקפות ימניות קיצוניות, לפחות מבחינה כלכלית. כך, פירוק מערכת החינוך הציבורית מצדיק לשיטתו קריאה דה פקטו לנתניהו לקחת על עצמו אחריות לעוד משרד ממשלתי ולהפוך גם לשר על לענייני חינוך.

אבל בכך זה לא נגמר הפעם. כי הפעם הארץ, בתאוותם לפרק כל מה שציבורי, חרגו מן הכללים הבסיסיים של הצגת נתונים. המאמר מציג מספרים מעוותים לגבי תקציב החינוך, שלטענת כותבו "כמעט והכפיל את עצמו" תוך פחות מעשור.

עכשיו, יש דרכים שונות להציג את הנתונים כך שיתאימו להשקפת עולמך תוך עמידה בסטנדרטים מינימליים. "הארץ" לא עומד בסטנדרט הנמוך ביותר. אבל כדי להראות את זה צריך להכנס למספרים.

> ברוכים הבאים לווסטוורלד של הליכוד

בנימין נתניהו בפתיחת שנת הלימודים (גיל נחושתן / פלאש90)

האם "הארץ" באמת רוצה שנתניהו יהפוך גם לשר על לענייני חינוך?ראש הממשלה בפתיחת שנת הלימודים (גיל נחושתן / פלאש90)

כותב המאמר טוען שתקציב החינוך כמעט הכפיל עצמו בין השנים 2007-2015. ואכן במספרים נומינליים – ללא חישוב האינפלציה – התקציב אכן גדל במעט פחות מ-90 אחוזים. אבל ההשוואה הזו היא מצג שווא. בשנים האמורות (2007 -2015) האינפלציה עמדה על שיעור של כ-20 אחוזים. אבל גם הנתון מנוכה האינפלציה, לפיו התקציב גדל במהלך התקופה הזאת במעט יותר מחצי הוא גניבת דעת במקרה זה. זאת מן הסיבה שכמות התלמידים בישראל, שאוכלוסיתה צעירה, גדלה אף היא בכ-20 אחוזים. חישוב מהיר מגלה שההוצאה הריאלית לתלמיד גדלה בכשלושים אחוזים בלבד.

תגידו: 'הארץ' מעוותים הנתונים, אבל היי, זה עדיין לא מעט. אבל העניין הוא שגם הנתון הזה מוטה כלפי מעלה. זאת מאחר שהתוצר המקומי הגולמי של ישראל גדל אף הוא לא מעט בין השנים 2007-2015, ומכאן שמה שחשוב הוא איזה חלק מסה"כ התוצר הופנה לחינוך. כך שבפועל, שמירה על הוצאה ריאלית לתלמיד כאשר התוצר גדל משקפת למעשה קיטון בהוצאה הציבורית על חינוך.

על מנת להבין טיעון חשוב זה, דמו את מדינת ישראל למשפחה שהכנסתה גדלה לאורך השנים – ההורים קודמו בעבודה והכנסתם גדלה בשיעור של כמעט שלושים אחוזים. בנוסף נולד לה ילד נוסף, שישי במספר. המדד האמיתי להשקעתה של משפחה זו בחינוך ילדיה הוא איזה אחוז מסה"כ ההכנסות מוצא על חינוכו של כל ילד, ולא סה"כ ההוצאה על חינוך של המשפחה.

ובחזרה למדינה. המדד הרלוונטי הוא השינוי בהוצאה לתלמיד כאחוז מהתמ"ג. הצגה כזו תגלה שההוצאה על חינוך עלתה בפחות מחמישה אחוזים! וזה עוד מבלי להזכיר שעיקר התוספת לתקציב היתה בשלוש השנים האחרונות, וכידוע לוקח זמן להשקעה בחינוך להניב פירות.

אבל אל תבלבלו את "הארץ" עם העובדות. כשזה מגיע לריסוק החינוך הציבורי, מסתבר שכל האמצעים כשרים.

* תודה לירון הופמן דישון, יוסף כהן ואמיר שוורץ על עזרתם בהשגת הנתונים.

ד”ר דותן לשם הוא מרצה בחוג לרעיון מדיני וממשל באוניברסיטת חיפה. ניתן לעקוב אחר כתיבתו על ענייני כלכלה בדף הפייסבוק שלו.

> ההצבעה על העלאת קצבאות הנכות היא אירוע היסטורי רק בשביל חברי הכנסת

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf