newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מסתמן: החיילים שהרגו נער בירייה לעורפו לא ירצו עונש מאסר

בעוד ישראל סוערת סביב משפטו של אלאור עזריה, מתנהל בשקט תיק נוסף נגד החיילים שירו והרגו את הנער סמיר עוואד. הפרקליטות בדרך לסגור עם ההגנה עסקה, ללא עונש מאסר

מאת:

שמונה כדורים הגיעו מאחור, וקטפו את חייו של סמיר עוואד בכפר בודרוס שבגדה המערבית בינואר 2013. עוואד נרדף ונורה פעם אחר פעם עד שאחד הכדורים, שנורו על ידי חיילי גדוד 71 של חטיבה 188, פגע בנער הפצוע בעורפו והרג אותו. שלוש שנים אחר-כך, בינואר האחרון, הוגש כתב אישום נגד היורים א' ו-ב', מפקד הכוח וחייל ביחידה, בגין "מעשה פזיזות ורשלנות". שמותיהם של הנאשמים אסורים בפרסום.

לעומת משפט אלאור אזריה שזוכה לסיקור רב, המשפט הזה – המתנהל בבית משפט השלום ברמלה, שכן חלף זמן רב מאז שחרור החיילים והם לא כפופים יותר לחוק הצבאי, לא זוכה לתשומת לב ציבורית כלל.

ביום חמישי האחרון התנהל אחד הדיונים הראשונים בתיק. בצד ישב האב השכול, אחמד עוואד. מסעו לבית המשפט אורך כארבע שעות אך הוא מקפיד להתייצב בקביעות, על אף שהוא לא זוכה ליחס מצד הפרקליטות. רק בסוף הדיון השופט פנה אליו בכדי להסדיר את אישור הכניסה לישראל לדיון הבא. בצד השני ישב אחד החיילים שהגיע מלווה במשפחתו, החייל השני כלל לא טרח להתייצב.

> החשד: חיילים הרגו נער בירייה בעורף. האישום: "מעשה פזיזות"

סמיר עוואד מפונה לאוטו לאחר שנורה בעורפו. בודרוס, ינואר 2013 (עבד א-נאסר מוראר, בצלם)

סמיר עוואד מפונה לאוטו לאחר שנורה בעורפו. בודרוס, ינואר 2013 (עבד א-נאסר מוראר, בצלם)

למרות שהמשפט נמצא רק בשלב המקדים, נראה כי מדובר באחד הדיונים האחרונים בתיק. הצעת הפשרה של ההגנה, שפרטיה אינם גלויים אך בוודאות אינה כוללת מאסר, נשקלת בחיוב אצל גורמים בכירים בפרקליטות ואמורה להיענות עד ה-15 בדצמבר. עצם המוכנות של הפרקליטות להיענות להצעה כזו מעידה על כוונותיהם. ההגנה גם ביקשה לשלוח את החיילים לתסקיר מבחן, שאחריו סביר להניח כי תדרוש כי לא תירשם לחיילים הרשעה פלילית.

מיותר לציין כי גם בשלב הזה הפרקליטות איננה טורחת להתייעץ עם עוואד האב.

הגנה מן הצדק: המקל והגזר של ההגנה מסנדל את התביעה

למרות שמדובר באישום פעוט ביחס לכך שמדובר בהריגת נער בירייה לעורפו, ולמרות שרשויות החקירה והתביעה של צה"ל עשו ככל יכולתן כדי להכשיל את החקירה, בכל זאת המקרה הבשיל לידי כתב אישום באופן מפתיע ולא צפוי.

בדיונים הקודמים הצהירו סנגורי החיילים כי במידה והמשפט יתנהל הם יטענו כי שמדובר באכיפה בררנית נגדם. הצעת הפשרה הנוכחית וטענה זו הן בעצם סוג של הגנת גזר ומקל: או שתסגרו את התיק ללא מאסר, או שתתמודדו בבית משפט עם הטענה כי צה"ל לא שופט חיילים שהורגים פלסטינים.

שני הסניגורים, עו"ד שלמה רכבי ועו"ד עידן פסח, שרתו בפרקליטות הצבאית. הם מכירים היטב את מערכת אכיפת החוק בצה"ל, ויש להתייחס לטענות שלהם ברצינות. הם כמובן צודקים: התיק הנוכחי מנוהל בניגוד לעשרות מקרי הרג, חלקם בנסיבות חמורות יותר מהרג סמיר עוואד, שבכולם לא הוגשו כתבי אישום. במשפט אזריה למשל סיפר אלוף פיקוד מרכז לשעבר, עוזי דיין, איך טייח חקירה של הרג מכוון של שלושה פועלים פלסטינים ומנע הגשת כתב אישום נגדם. את המקרים אותם תיארו הסניגורים אפשר למצוא כאן. רבים אחרים אפשר למצוא בסדרה רישיון להרוג.

תיאור העובדות: "תחקירי" צה"ל התבררו כשקר

לפי כתב האישום, באשמורת שנייה של ליל ה-15 בינואר 2013, בשעה 3:30, מיקם הגדוד מארב סמוך לגדר ההפרדה בכפר, משום שנערים נהגו להשליך עליה אבנים ולפגוע בה. הגדר, שכולה הוקמה על שטחי הכפר, מורכבת מתלתלית (תיל קוצני מלופף), גדר ראשונה, שביל עפר, וגדר נוספת (רגישה למגע) בצד המערבי. המארב הורכב משלושה זוגות חיילים, כאשר הראשון ביניהם נמצא סמוך לפרצה שהייתה מוכרת לצבא. כאן נמצא החייל ב', בגדר הראשונה בצד ה"פלסטיני". שני הצמדים האחרים התייצבו על שביל.

לאחר יותר משש שעות במארב, בשעה 10:06, התקרבו מספר נערים לגדר. הנער סמיר עוואד חצה את הפרצה המוכרת. לאחר שחצה, הצמד ששכב ליד הפרצה נחשף וחסם את דרכו של הנער חזרה. עוואד החל לברוח חזרה לכפר בנקודה צפונית מעט, ו-ב' ירה שלוש פעמים באוויר.

מכיוון שהפרצה הייתה חסומה, עוואד נאלץ לקפוץ מעל לגדר הראשונה, ונפל והסתבך בתלתלית. בשלב זה כל הכוח נחשף והחיילים החלו במרדף. לפי כתב האישום, כאשר עוואד עוד מסובך בגדר, ב' ירה פעמיים לכיוונו דרך כוונות (כלומר: הוא כיוון עליו במדויק) ממרחק של מטרים ספורים. עוואד הצליח בכל זאת להשתחרר מהתלתלית ולברוח כשהוא כבר פצוע בירכו מהירי.

> מכפר קאסם למשפט אזריה: על השקר של "פקודה בלתי חוקית בעליל"

כמה שלבים של גדר. סמיר עוואד נתקע ביניהם. בבודרוס. (נעמי בצר, בצלם)

כמה שלבים של גדר. סמיר עוואד נתקע ביניהם. בבודרוס. (נעמי בצר, בצלם)

כתב האישום ממשיך ומפרט שבשלב זה ירה א' שלוש פעמים, ירייה אחת לצדו של הנער הנמלט בשטח הפלסטיני, ושתי יריות לעבר רגליו. בד בבד ב' ירה חמישה כדורים. הפעם, לפי כתב האישום, לא דרך כוונות. אחד מהכדורים פגע בגבו של הנער ואחר בעורפו. זו הפגיעה שהובילה למותו של סמיר עוואד.

התחקירים הראשוניים של צה"ל מיד לאחר המקרה התגלו כשקריים. הכוח שפעל במקום טען בתחילה שלא השתמש באש חיה, אלא הגיב באמצעים לפיזור הפגנות נגד יידוי אבנים. אך אבנים לא יודו שם כלל. לאחר שהתברר כי הנער מת, שונתה הגרסה ונאמר שבוצע ירי הרתעתי (כזה שאינו מכוון לבני-אדם), ושהנער נפל ונחבל. אך בסוף, כאשר התברר בבדיקה הפתולוגית כי הנער נורה, שונתה הגרסה לטענה שהנער העמיד סכנה לחייהם של החיילים.

כתב אישום פעוט: מה שווים חייו של נער פלסטיני?

לפי כתב האישום כל הירי לכיוונו של סמיר עוואד היה בניגוד לפקודות. במשתמע מכך אפשר להבין שהטענה לסכנת חיי החיילים היא שקרית בעליל. עם זאת – למרות שבבירור מדובר בהריגה לא מוצדקת של נער, החליטו בפרקליטות מחוז מרכז לאחר כמעט שלוש שנים מהמקרה להגיש כתב אישום רק באשמת "מעשה פזיז ורשלני". בכתב האישום הם סיכמו: "במעשיהם האמורים עשו הנאשמים מעשה לגבי כלי ירייה שבחזקתם בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם ולגרום לו חבלה".

לטענת הפרקליטות, חקירת מצ"ח כשלה (כהרגלה) באבחנה מי משני החיילים הרודפים הוא היורה הקטלני, כי שניהם ירו אך לא ברור מי משניהם ירה בעורפו של עוואד והרג אותו. החקירה כשלה בפרט באיבוד הקליעים, כך שלא ניתן להתאימם לכלי הנשק. כל בר דעת מבין כי כשל זה לא יכול להשלים את הפער הבלתי נסבל בין העדויות, שמצביעות חד-משמעית על הריגה, לבין כתב האישום הפעוט.

אך לא צריך להניח הנחות. תיעוד של האירוע קיים ומוחזק על ידי צה"ל, שאינו מרשה לגורמים חיצוניים לצפות בו. יתכן מאוד שאמצעים כגון ניתוח ארכיטקטורה פורנזית שלו, בדומה למה שנעשה במקרה הריגתו של נאדים נאוורה בביתוניא (שם הואשם שוטר מג"ב בהריגה), יכולים להצביע על היורה הקטלני. כפי שאנחנו רואים גם הפעם, חוקרי הצבא לא מצליחים אפילו בביצוע חקירה פשוטה, ועל אחת כמה וכמה לא בניתוחים מורכבים. תיעוד זה, סביר להניח, הוא הסיבה לכך שבגללה בכלל הוגש כתב אישום והתיק לא נסגר. 

בדצמבר הקרוב צפויה הפרקליטות לתת את תשובתה הסופית להצעה. לאור כתב אישום הפעוט נראה כי היא צפויה לקבל אותה, ייתכן עם שינויים מינוריים, וכך יינתן אישור לכך שמערכת המשפט הישראלית סבורה כי חייו של נער פלסטיני אינם שווים אפילו יום אחד של מאסר.

> סדרת "רישיון להרוג": התיקים הסגורים של מצ"ח נפתחים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf