עומד אב שכול בחדר, ולידו שני האנשים שהרגו את בנו
זו הסיטואציה הבלתי נתפסת שהתרחשה הבוקר (חמישי) בבית משפט השלום ברמלה. כל מפגש בין בני משפחה שכולה לבין מי שהרגו את קרוביהם הוא מחריד, ללא ספק, אבל לרוב הם נראים אחרת. לרוב המפגשים האלה קורים בבית המשפט המחוזי. לרוב מי שהרגו את הילד יגיעו מבית הכלא, מובלים על ידי סוהרים, והמשפחה תתהלך חופשיה. אבל לא היום. לא בסיפור הזה.
בסיפור הזה אחמד עוואד, שבנו בן ה-16 נורה למוות מאחור כשהוא פצוע על ידי שני חיילים, הוא זה שהיה צריך לקום מוקדם בבוקר בכפרו בודרוס, להצטייד מראש באישור כניסה מיוחד כדי לצאת מהכלא שהיא הגדה המערבית, ולהתייצב בבית המשפט, שם כבר התחלף פרקליט תובע מטעם המדינה מאז הדיון הקודם (יתכן שהתיק לא מספיק חשוב בשביל שתובע אחד ינהל אותו לכל אורכו), והתובע לא אמר לו מילה, לא של ניחומים, לא של עדכון, לא כלום, ובכלל הוא מייצג את המדינה היום בשורה ארוכה של תיקים ולא על כל אחד הוא מאופס עד הסוף, ומה לו ולאיש הזה שבא מהשטחים.
ובסוף הדיון בן חמש הדקות נאלץ אחמד עוואד לבקש באמצעות חבר ישראלי (בית המשפט לא מעמיד מתורגמן לשירות קורבן העבירה) שבית המשפט יורה לאפשר לו להגיע גם לדיון הבא, ואז היה צריך ללכת למזכירות כדי להמיר את ההחלטה בפרוטוקול בהוראה של המזכירות, שאותה יצטרך להמיר שוב במשרדי התיאום והקישור בבית אל בהיתר כניסה של ממש, כדי שיוכל שוב לצאת מהכלא לדיון הבא, שגם בו לא יהיה מתורגמן, וגם בו התובע מטעם המדינה (שוב אחר?) ודאי לא יגיד לו מילה, כי מה זה משנה שזה הבן שלו, סמיר עוואד, שמת אחרי שחיילים ירו בעורפו? הוא בכלל לא צד בתיק.
> רקע: הריגתו של סמיר עוואד, והאישום ב"מעשה פזיזות"
לא צד בתיק. אחמד עוואד, בבית משפט השלום ברמלה (חגי מטר)
ומנגד, שני החיילים לשעבר. שלא יושבים בכלא ולא היו צריכים שום סידורים מיוחדים כדי להגיע לדיון ברמלה. הם בכלל לא מואשמים בעבירה של הריגה, אלא רק ב"מעשה פזיזות ורשלנות". שמותיהם אסורים בפרסום, למרות שכבר פורסמו בעבר, כי ככה ביקשו עורכי דינם בדיון הקודם, ואז השופט הסכים, באופן חד פעמי, ופסק שייבדק האם באמת פורסמו בעבר השמות והאם יש סיכון אם שמם יפורסם, אבל היום האריך את איסור הפרסום של שמם בכלל בלי לבדוק אם פורסם או לא, אם נשקפת להם סכנה או לא, ככה, על אוטומט.
להם יש עורכי דין קבועים, שלהם, פרקליטים צבאיים לשעבר. אחד מהם אמר בדיון הקודם שמדובר בכתב אישום חריג כי הוא מדבר בסך הכל על "עבירה פלילית בגין אירוע מבצעי שנמשך 38 שניות". זה הכל. אירוע מבצעי של 38 שניות. 38 שניות, וחיים של נער בן 16, שהיה יכול להיות היום בן 19, אבל את זמנם היקר והמבוזבז של החיילים לשעבר סופרים ואת שלוש השנים של האבל והגעגוע של המשפחה או שלוש השנים שלא חווה הנער אף אחד לא סופר, כי אחמד עוואד בכלל לא צד בתיק, וכי הרי בכלל מדובר בעבירת פזיזות, לא בכך שהם ירו מאחור בנער פצוע ובורח שלא מסכן אף אחד והרגו אותו עם כדור בעורף. אז מה זה קשור שהיה יכול להיות היום סטודנט מאושר בן 19?
סמיר עוואד מפונה לאוטו לאחר שנורה בעורפו. בודרוס, ינואר 2013 (עבד א-נאסר מוראר, בצלם)
והדיון קצר. קצרצר ממש. הנאשמים כופרים בהאשמות, אבל רוצים זמן לדיאלוג עם המאשימה (המדינה). אולי גם לגישור. התובע מסכים. השופט מסכים. המלים לא נאמרות, אבל באוויר מריחים עסקת טיעון. להוריד מחומרת עבירת הפזיזות-שאינה-הריגה ולדלל אותה ואת עונשה עוד יותר. זה, כנראה, מה שעל הפרק. נקבע דיון נוסף לעוד חודשיים. בית המשפט מורה לאפשר לאחמד עוואד להכנס גם לדיון הבא. סדר צריך להיות. התיק הבא.
והחיילים הולכים ועורכי דינם הולכים והשופט והתובע התורן ממשיכים לתיקים אחרים ואחמד עוואד עומד ומעשן ברחבה מחוץ לבית משפט השלום ברמלה עם שני חבריו הישראלים ולא יודע מה הלאה מה לעשות לאן לקחת את כל הכאב הזה על הילד סמיר שמת, בן 16, ילד, עבר בפרצה בגדר ההפרדה שליד בית הספר, נלכד על ידי חיילים, נורה, נפצע, הצליח להמלט והתחיל לרוץ הביתה ואז ירו בו, שני החיילים שאת שמם אסור להזכיר, שמונה כדורים, ואחד מהם פגע בעורף והרג אותו, אבל על זה אף אחד לא מדבר בבית המשפט. הדיון הבא עוד חודשיים. שוב ייצא מוקדם, שוב יעבור מחסום, אולי יגלה בדיון שסגרו עסקה, וייראה את שני האנשים שהרגו את בנו סוגרים את הפרק הזה בחייהם וממשיכים הלאה.
והכל ביחד סתם עשרים דקות רגילות בבית משפט השלום ברמלה ביום חמישי בבוקר.
הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
