אם רק היו מלמדים אותנו בבית ספר על ביטוח לאומי

בגיל 21, קצת אחרי שהשתחררתי מהכלא על סירובי להתגייס, התברר לי שיש לי חוב לביטוח לאומי. כשניסיתי להבין איך הוא נוצר גיליתי שעל הזמן בין יום הולדתי ה-18 לבין תאריך הגיוס/כליאה שלי – זמן שבו עדיין הייתי עסוק בלימודים לבגרויות – הייתי צריך לשלם דמי ביטוח לאומי. אז נכון, היה נחמד לקבל הודעה על תחילת גבייה מראש מביטוח לאומי, ולא רק שנים אחרי כשהחוב כבר תפח עם קנסות. אבל ערב פתיחת שנת הלימודים בבתי הספר אני לא יכול שלא לחשוב כמה חסר מידע מהסוג הזה כבר במערכת החינוך.

תלמידי תיכון לומדים לפחות 34 שעות בשבוע, שמרוכזות כולן בהכנה לבגרויות, בבתי הספר העיוניים, או בהסללה לעבודות כפיים שונות בבתי הספר המקצועיים. מה שאין בהן זה איזושהי הכנה מינימלית לחובות ולזכויות של אזרחים במדינה, כלים כלשהם להתמודדות והבנה של עולם הבירוקרטיה שמשפיע על פנים רבים כל כך בחיים שלנו. דברים בסיסיים כמו מה נותן ומה לוקח ביטוח לאומי, מה זה ביטוח בריאות, מה היא קופת פנסיה ולמה זה חשוב, כמה חוקים שקריטי להכיר: למניעת הטרדה מינית, זכויות בסיסיות של עובדים והגנת הצרכן, ועוד.

> אין סיבה ללמוד ליבה: לא לחרדים ולא לכלל הילדים

את כל אלה אפשר היה לדחוס לשעה אחת בלבד בשבוע בכיתה י' או י"ב (או עדיף: בכל שנה משנות התיכון), וליצור שינוי של ממש במציאות חייהם של האזרחים הצעירים. זה יכול להיות בנוסף למערכת הקיימת, או מקסימום – במקום קצת טריגונומטריה. לא אסון, אם משווים עד כמה הצעירות והצעירים יצטרכו כל אחד מהדברים האלה בחייהם.

ולא, גוגל הוא לא תחליף למידע הזה, כי הצורך הוא לספר לילדים שיש בכלל כאלה דברים כמו זכויות עובדים, כדי שבהמשך יוכלו להמשיך ולקרוא עליהן לבד.

תארו לכם רק שכל נער שמתחיל את העבודה הראשונה שלו במלצרות או בקייטנה היה יודע שיש דבר כזה שכר מינימום ומה גובהו, כמה זמן הפסקה מגיע לו ועל מה אסור לנכות משכרו, שלא לדבר על האפשרות החוקית להתאגד. שהוא היה מקבל בבית הספר שיעור מבוא אחד בלבד בנושא, ובסופו דף או לינק לאיזה זכותון בסיסי שכזה, עם כתובת וטלפון שאפשר לפנות אליהם אם מעסיקים מנסים לנצל אותו. איזה הבדל זה היה יוצר בשוק ההעסקה הפוגעני במיוחד כלפי צעירים? וכמה קנסות היו נחסכים, וכמה אי הבנות, וכמה אובדן זכויות בביטוח לאומי או במערכת הבריאות, אם רק היו שיעורים בנושא?

כדי להנגיש את השיעורים האלה אפשר היה גם להתאים אותם למציאות החיים של התלמידים. לשמוע סיפורים אישיים שלהם, של המשפחות שלהם, ולעזור להם נקודתית להחלץ מהבלבול ומעוגמת הנפש, ועל הדרך לתת כלים לחבריהם לכיתה.

העלות של הכנסת השיעורים האלה תבוא לידי ביטוי לא רק בתוספת השעות, אלא גם בסיכוי הסביר שהם יובילו לעלייה במימוש זכויות – הן מול המדינה והן מול מעסיקים. התגמול שהמדינה תקבל, מעבר לכך שתקל על אזרחיה, הוא אזרחים שמשתכרים יותר, נופלים פחות למצוקה שממנה קשה להשתקם, ובטווח הארוך גם משלמים יותר מסים, יותר בזמן, כשפחות צריך לרדוף אחריהם.

אז בזמן שבנט מנסה להכריע בין שייקספיר לאי-מיילים, קודם כל תנו לילדים מבוא לאזרחות בריאה.

> יומני האופנוע בפלסטין: למה שלא נסע לעין גדי?