newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כך מנצלת המדינה בציניות את ביזת רכוש יהודי ארצות ערב

לאורך השנים הבטיחו ממשלות ישראל לטפל בסוגיית הרכוש של יהודי ערב שנשאר מאחור. בפועל, הן השתמשו בו כמנוף נגדי בנושא הפליטים הפלסטינים, במטרה לקזז חובות על חשבון המזרחים. יוזמה אזרחית יכולה לעקוף את הממשלה

מאת:

כותב אורח: אורי זכי

לאחרונה אנחנו עדים לעיסוק ציבורי ויוזמות ממשלתיות הנוגעים בנושאים הרגישים ביותר מבחינת המזרחים בישראל – צדק חלוקתי והדרה תרבותית, פרשת חטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן, תכניות לימוד על מורשת יהודי המזרח, תביעות לייצוג ועוד. היוזמות הללו משלבות מצד אחד התמודדות מבורכת עם פצעים מוגלתיים בליבה של החברה הישראלית שרחוקים מהגלדה, ומצד שני – ניסיונות ציניים של ממשלת הימין הלאומנית לבסס את כוחה הפוליטי על שיסוי הקהילות השונות המרכיבות את החברה הישראלית זו בזו.

בהקשר זה נשאלת השאלה כיצד להתייחס לידיעה התקשורתית באשר למו"מ חשאי שמנהל המשרד לשיוויון אזרחי בנוגע לרכוש יהודי ערב. האם ייתכן שיש כאן פריצת דרך באחד הנושאים המשמעותיים ביותר למזרחים בישראל, או שמא מדובר בעוד ספין תקשורתי שלא יוליד דבר?

ניתוח היסטורי של טיפול ממשלות ישראל לדורותיהן בנושא מראה שכולן – החל ממשלות מפא"י בתחילת שנות המדינה וכלה בממשלות הליכוד מאז המהפך – ראו בנושא רכוש יהודי ערב לא יותר מקלף מיקוח וטיעון נגד תביעות הפליטים הפלסטינים.

> "כשצעקו 'מחבל' הוא רץ מבוהל, כאילו חשב בעצמו שיש פיגוע"

בנימין נתניהו עם עולים חדשים מתימן וספר תורה שהביאו איתם (חיים צח, לע"מ)

מדברים על החזרת רכוש, מכוונים לנשל את הפלסטינים. בנימין נתניהו עם עולים חדשים מתימן וספר תורה שהביאו איתם (אילוסטרציה: חיים צח, לע"מ)

על רקע הקמת מדינת ישראל והעימות הצבאי והפוליטי בינה לבין מדינות ערב, החלו רבות מממשלותיהן בצעדים נגד הקהילות היהודיות שחיו ושיגשגו בהן. הצעדים והרדיפות נגד יהודי ערב, לצד התעוררות ציונית בקהילות אלה, הביאו לכך שרוב רובם, כ-800,000 במספר, עזבו תוך שנים מעטות, תוך שהם משאירים מאחוריהם רכוש הנאמד במיליארדים רבים, שהוחרם או הולאם. רובם השתקעו בישראל, ומצאו עצמם חסרי כל.

כבר בראשית שנות ה-50 החלו מבצעי רישום תביעות העולים. מבצעים כאלה, על ידי הממשלה או גורמים שפעלו מטעמה, חזרו על עצמם במרוצת השנים. העולים, שפיתחו ציפיות שאכן ממשלת ישראל תפעל באופן אמיתי להשבת רכושם, גילו עד מהרה שמדינת ישראל רואה ברכושם ובגורלם לא יותר מטיעון נגד למערכה הבינלאומית בנושא הפליטים הפלסטינים. יתרה מזאת, לא רק שגורל יהודי ערב הפך לטיעון דיפלומטי לאיזון הטיעונים הפלסטינים – ממשלות ישראל הצהירו על כוונתן לקזז את הסכום הכולל של רכוש יהודי ערב מהתביעות הפלסטיניות כלפי מדינת ישראל – מה שהיה משאיר את ישראל, לפי חישוביה, אף בעודף.

שתי ממשלות ליכוד היו במצב הטוב ביותר לדרוש פיצויים והסדרת הנושא מול ממשלות ערב: ממשלת בגין שחתמה ב-1979 על הסכם השלום עם מצרים וממשלת שרון שכיהנה בזמן הפלישה האמריקאית לעיראק והקמת הממשלה החדשה שם בחסותה. בשני המקרים היו פניות מצד ארגונים של יוצאי מדינות אלה להעלאת הנושא, ובשני המקרים הן הושבו ריקם.

התנהגות זו של ממשלות ישראל גרמו לכעס הולך וגובר בקרב יוצאי מדינות ערב על טיפולן בנושא. כך, מנהיגי הקשת הדמוקרטית המזרחית, בני הדור השני לעולי ערב, קראו בהתרסה לממשלה שלא לגעת ברכוש, והודיעו שאינה מייצגת את תביעותיהם.

אכן, ניסיון העבר מלמד שאין לסמוך על ממשלות ישראל לפעול בנושא בצורה שתביא לפיצויים המיוחלים. יש צורך בפעולה אזרחית שתיצור לחץ פוליטי שממנו לא תוכל אף ממשלה להתעלם.

לעקוף את הממשלה

בעוד שמדינת ישראל רואה ברכוש היהודי קלף מיקוח וטיעון נגד לטיעונים הפלסטינים, ניתן להציע פעולה אזרחית, לא-ממשלתית, שתשאף למטרה ההפוכה: שימוש בתביעות ההדדיות כאמצעי להתקרבות ופיוס בין העמים, ויצירת לחץ משותף לפעולה של הממשלות הרלבנטיות.

במשפט הבינלאומי העכשווי מקובל לראות את הסיפוק (satisfaction) – התמודדות פומבית עם העבר, התנצלות וקבלת אחריות, כחלק הכרחי מפתרון סכסוסים שהביאו לעקורים ופליטים, לצד פיצויים והשבת רכוש.

התקשורת הדיגיטלית בימינו מאפשרת דיאלוג חוצה גבולות, ומאפשר בפעם הראשונה שיחה ישירה בין ישראלים וישראליות למי שחיים במדינות ערב והמזרח התיכון. כך נוצר קשר ישיר בין ישראלים לאיראנים, לבנונים, מצרים ועוד.

בהתאם לכך, ניתן לחשוב על מיזם זיכרון במזרח התיכון – פלטפורמה דיגיטלית בה יוכלו מי שנעקרו מבתיהם על רקע הסכסוך הישראלי-ערבי לספר את סיפורם. הסיפורים של הפליטים ובני משפחותיהם יכללו עדויות של יהודיות ויהודים, לצד אלה של פלסטינים ופלסטיניות. מטבע הדברים, מעבר לסבל הנפשי והגופני, גם סיפורים על רכוש שאבד יופיעו במיזם כזה. המיזם יוכל להביא להכרה הדדית בסבל שנגרם למיליוני אנשים, ושהשלכותיו מלווים אותם ואת צאצאיהם עד היום. מיזם כזה יכול גם להביא לתשומת לב הן בכל אחת מהמדינות והן תשומת לב בינלאומית לנושא עצמו, ובכך יסייע לקידום פתרונות לא רק מתחום הסיפוק אלא גם פתרונות של פיצויים והשבה.

אורי זכי הוא עמית "תקנה" בקתדרה לזכויות אדם ע"ש אמיל זולא בפקולטה למשפטים, המכללה למנהל

> משחר לאדום: המצע של הפעילים השחורים בארה"ב שובר שמאלה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf