newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

משחור לאדום: המצע של הפעילים השחורים בארה"ב שובר שמאלה

מתוך המאבק באלימות משטרתית צמח מצע שגם מתייחס לצרכי הקהילות השחורות, כמו שילומים, אבל גם קורא תגר על השיטה הכלכלית והפוליטית כולה, וקורא להעביר כסף ממלחמה לחינוך ורווחה. כשזה מגיע מהשטח, למסר הזה יש כוח גדול במיוחד

מאת:

כותב אורח: יובל דרייר שילה

המצע החדש של קבוצת הארגונים שבחרה לעצמה את השם "התנועה לחיים שחורים", שצמחה מתוך פעילות Black Lives Matter, עורר בימים האחרונים לא מעט סערות, בעיקר סביב מילה אחת מתוך אלפי מילים, ששובצה בו בחוסר תבונה ברור: "ג'נוסייד", רצח עם. זו אחת ההגדרות שבחרו מנסחי המסמך כדי לתאר את הכיבוש והמצור שמקיימת ממשלת ישראל כלפי העם הפלסטיני בגדה המערבית וברצועת עזה.

לא מסובך להסביר למה זו בחירת מילים שגויה, מקוממת ומדאיגה, שכנראה משקפת משהו מהחד-ממדיות שבה מוצגת ישראל בדיון הפוליטי האמריקאי, משני צדדיו. אבל בשביל תנועה ששורשיה נטועים קרוב לבית – באירועי פרגוסון, מיזורי, ובזירת הרצח של טרייבון מרטין בפלורידה – אין זה מפתיע שבשאלה שקשורה לסכסוך שמתחולל מעבר לאוקיינוס, העמדות הן שטחיות ובלתי בדוקות. אם נניח שניה לסערה האחרונה, כדאי לשים לב למה שמסתתר בעומק המצע ומה שמציעים הפעילים לאמריקאים.

> ירדן סוגרת את הדלת בפני העזתים

הפגנה של פעילים שחורים במהלך הוועידה הדמוקרטית בפילדלפיה (Maina Kiai CC BY 2.0)

המצע הוא בין היתר תשובה לעמדת שתי המפלגות ביחס לישראל-פלסטין. הפגנה של פעילים שחורים במהלך הוועידה הדמוקרטית בפילדלפיה (Maina Kiai CC BY 2.0)

הפרטת הכליאה פוגעת בשחורים

הרושם הראשוני שמבקשות כותרות המצע להשאיר על הקורא הן של מצע שחור, של תשובות שחורות לשאלות שחורות. כלומר, פתרונות נקודתיים שעוסקים בקהילה השחורה ובבעיות שלה מתוך זווית הראיה שלה. אבל, כפי שמראה אפילו הסערה בעניין הכללת ישראל ופלסטין במצע, יש כאן ניסיון מובהק ומוצהר לצאת מגבולות התשובות הנקודתיות, לדלג מעל לשאלות המקומיות, ולבסס חזון של שמאל מתחדש, שהוא אמנם שחור מאוד מבחוץ, אבל לא פחות אדום מבפנים. במקומות רבים יש כאן בסעיפי המצע זינוק ברור מבעיות ספציפיות של הקהילה לתשובות אוניברסליות, ואלה מתחלקות לשני סוגים מרכזיים: תשובות סוציאליסטיות במישור הכלכלי-חברתי, ותשובות דמוקרטיות במישור הפוליטי.

כך למשל, כתשובה לדיכוי הכוח הפוליטי של הקהילה השחורה מופיעות הדרישות לביטול מימון הבחירות בידי תאגידים ולרישום אוניברסלי לבחירות, בניגוד לשיטת הרישום האישי הקיימת היום, שמפלה עניים ומיעוטים וגורמת לרבים לאבד את זכות הבחירה שלהם. אם אלו נראות כמו הצעות מתוך מצע הבחירות של ברני סנדרס למועמדות הדמוקרטית, זה כנראה לא מקרה. גם הדרישה לביטוח בריאות ציבורי לכל, הדרישה לביטול שכר הלימוד ולהפניית משאבים ממלחמות לרווחה וחינוך – כל אלה אינם זרים לתומכי סנדרס. אלו היו, כדאי לזכור, בעיקר לבנים ולצדם שחורים מעטים, מה שהיה ככל הנראה עקב אכילס האלקטורלי והפוליטי של המועמד לכל אורך הדרך.

גם הדרישות המזוהות יותר עם רעיון "חיים שחורים", המאבק באלימות המשטרה ("לעצור את המלחמה נגד אנשים שחורים") כוללות למשל דרישה כללית יותר כמו עצירת ההפרטה של מערכות הכליאה והאכיפה – שנתפסת כאחד מהגורמים העיקריים להחמרה בענישה ולזינוק העצום במספרי האסירים בארה"ב בעשורים האחרונים.

זו אולי ההפתעה הגדולה באמת של המצע החדש, וגם ההבטחה הגדולה שלו. כי לדרישות מעמיקות ואוניברסליות, בייחוד כשהן צומחות מתוך מאבקים בשטח, יש סיכוי גדול יותר לערער ולאתגר כוח פוליטי נגדי. דרישות נקודתיות ומותאמות לסדר הקיים, כאלה שניתן להיענות להן גם בלי לזעזע את המערכת, הן אמנם חלק טבעי מכל מאבק, אבל הן גם כובלות בכבלים נסתרים את מי שזקוק לשינוי של הסדר החברתי מהיסוד. לכן זה הכרחי שתנועה ששואפת לתיקון יסודי של עוולות חברתיות תציב גם דרישות שקוראות תיגר על השיטה כולה, דרישות שלא ניתן להיענות להן בהשלכה של כמה פירורים.

כמו בגרמניה?

מבחינה זו, החלק המעניין מכל בתוך המצע הוא הדרך שבה בחרה התנועה להתמודד עם תפוח האדמה הלוהט של השיח השחור הרדיקלי של השנים האחרונות – רעיון השילומים. בחרתי להשתמש במילה שילומים כתרגום ל-Reparations, מכיוון שבדיון על פיצויים על עוולות העבדות והגזענות כלפי שחורים בארה"ב עולה שוב ושוב הדוגמא של הסכם השילומים עם גרמניה (תוך התעלמות או חוסר היכרות עם הרקע ההיסטורי לחתימתו) כהוכחה להיתכנות של פיצויים כאלה.

אבל כיצד בעצם יתממשו השילומים האלה? גם דוברים רהוטים של הרעיון, דוגמת טה נהסי קואטס, לא ביקשו עד היום לשרטט באופן מדויק את המתווה ליישום בפועל. עם זאת, גם לפני פרסום המצע היה די ברור שאין כאן דרישה לשילומים על בסיס תביעות אישיות, בדומה ל"רנטות" של ניצולי השואה, בוודאי לא לגבי תקופת העבדות, אלא לתקציבים שיועברו לקהילה כולה,  אולי בהשראת התהליך פורץ הדרך המתחולל ביחסים בין אוסטרליה לבין תושביה המקוריים של היבשת, האבוריג'ינים.

> האנשים השקופים של יוזמת שתי מדינות מולדת אחת

פעילי "חיים שחורים שווים" מפגינים גם בברלין, גרמניה (majka czapski CC BY-ND 2.0)

מזכויות הצבעה לכל ועד חלוקה מחדש של ההון. פעילי "חיים שחורים שווים" מפגינים גם בברלין, גרמניה (majka czapski CC BY-ND 2.0)

אז מה כן מופיע בפרק ה"שילומים"? קודם כל, מופיעים שם הסעיפים העיקריים במצע העוסקים בהכרה בעוולות העבר כצורה של צדק, ואחד מהם עוסק ישירות בתוכנית לימודים מתוקנת (מישהו אמר ועדת ביטון?) שמציגה את אותן עוולות ואת השפעתן. אבל יתר הדרישות, גם בפרק זה, עוסקות קודם כל בזכויות חברתיות וכלכליות: זכויות לחינוך, לקיום כלכלי בכבוד ולחלוקה מחדש של העושר.

בנקודה זו כבר אין ספק שמעצבי המצע בחרו במודע בדרך הקשה של דרישה לפתרונות עומק, בכל פעם שעמדה בפניהם האפשרות לדרוש תיקונים קוסמטיים ונקודתיים. הרי אין מקום מתאים יותר מאשר הדרישה לתיקון עוול היסטורי כדי ליפול למלכודות של בקשת הכרה הצהרתית ותו-לא, של הסתפקות בהישגים סימבולים על חשבון שינויי עומק חברתיים. עצם העובדה שהמצע אינו עוצר בנקודה הזאת, היא סימן לפניה החדה שמאלה שמעצביו בחרו לקחת.

השמאל בישראל: בין מעמד לשיח זהויות

אם לחזור לרגע למילה שעוררה זעזוע מתוך כלל המצע, "ג'נוסייד", כדאי להתעכב לרגע גם על הסיבה להימצאותה בתוך המצע מלכתחילה. כבר במבוא מובהר שהמצע מבקש לראות שותפים לדרך גם מחוץ לארצות הברית, קורבנות משותפים של המדיניות הקפיטליסטית, האימפריאליסטית והכוחנית של ארצות הברית מעבר לים. זו הסיבה להזדהות המוחלטת עם הצד החלש, גם בתוך הסכסוך שלנו, שמאפיינת את המצע.

אפשר בהחלט להבין את הגישה הזאת (גם אם לא את השימוש במילה) אל מול הסירוב של המפלגה הדמוקרטית להכליל את המילה "כיבוש" בתוך המצע שלה, זמן קצר לפני החלטתה של המפלגה הרפובליקנית למחוק כליל את פתרון שתי המדינות מתוך המצע המתחרה. הממסד הפוליטי האמריקאי הפנה עורף במופגן לזכויות הפלסטינים, והתשובה של המחנה שמחוץ לממסד היא בפשטות תמונת מראה להפניית העורף הזאת.

בצד השמאלי של השמאל הישראלי מתחולל בשנים האחרונות ויכוח, ברובו דו-שיח של חירשים, בין תומכי הגישה "המעמדית" (עליהם נמנה כותב שורות אלה) לבין מקדמי "הפוליטיקה של הזהויות" כגישה להבנת המציאות הפוליטית. למשתתפים בוויכוח נדמה לפעמים כאילו "זהות" היא עניין של שחורים, נשים, מזרחים, ערבים ולהט"בים בלבד, ואילו "מעמד" הוא עניינם של גברים לבנים ואשכנזים בלבד, או שהוא עניין "טהור" שאסור לערב בו שאלות של מגדר ומוצא.

זו הצגה בעייתית מאוד של המציאות, שמטשטשת את האתגר המתמשך והחשוב ביותר שעומד בפני השמאל: איך לייצר תנועה שמתחברת בשורשיה לשאלות השונות של כל אחד מאיתנו ושל כל קהילה, ומצמיחה מתוכן תשובות פוליטיות שמאתגרות ביחד את הכוח של הממסד הפוליטי, של ההון, של הכיבוש ושל תעשיית המלחמה. מעצבי המצע, שביקשו לגבש את פעילי Black Lives Matter לכדי תנועה פוליטית, הבינו את האתגר הזה. הגיע הזמן שגם אנחנו נענה לו.

יובל דרייר שילה הוא פעיל במק"י ובתנועת עומדים ביחד نقف معا

> מצעי שתי המפלגות בארה"ב מציגות נסיגה ביחס לסכסוך

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf