newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אנחנו נשלחים להיקבר מעבר לגדר ואתם ממשיכים לשתוק

שוב אפליה מקוממת נגד ציבור דוברי הרוסית בישראל: המועצה הדתית בפתח תקווה החליטה להקצות ליוצאי ברה"מ חלקת קבורה נפרדת. מעסקני הדת האטומים אין לנו ציפיות, אבל איפה כל לוחמי הצדק מול העוולה הזו?

מאת:

אני מניח שכבר שמעתם או קראתם שבמועצה הדתית של פתח תקווה החליטו להקצות חלקת קבורה נפרדת עבור יוצאי ברית המועצות. רק שהפעם, בניגוד למה שגם אנחנו כבר רגילים, לא מדובר על יהודים שמוסדות הדת אינם מכירים ביהדותם, אלא חלקה ליהודים יוצאי ברית המועצות, שיהדותם אינם מוטלת בספק. למה הם עושים את זה? זו אותה התשובה לשאלה למה כלבים מלקקים לעצמם את הביצים. כי הם יכולים.

כי אותם האנשים שיושבים במועצה הדתית של פתח תקווה חושבים שמותר להם, שהיהדות שייכת להם, אצבע אלוהים נגעה בהם והם מחליטים בסוגיות כאלה ואחרות גם לאחר מותם של אנשים. הפעם מפריע להם שאנשים שמים פרחים על הקבר של יקיריהם, ויש כיתוב ברוסית על המצבות. זאת סיבה לחלקה נפרדת ליוצאי ברית המוצעות בלבד. פרח ושפה שונה. זהו.

> מאבק דוברי הרוסית אינו על איפה להיקבר, אלא על איך לחיות

איפה כל לוחמי האור והצדק? בית הקברות היהודי הישן של חיפה. (Hanay CC BY-SA 3.0)

איפה כל לוחמי האור והצדק? בית הקברות היהודי הישן של חיפה. (Hanay CC BY-SA 3.0)

איפה ליברמן?

האמת, אין לי ציפיות או טענות לאותם אטומים מהמועצה הדתית. המרחק בינם לבין יהדות זהה למרחק בינם למאדים. הם אנשים חסרי ערכים שמשרתים את דת הכסף. אבל האכזבה שלי היא מאותם פעילי זכויות האדם, המוחים החברתיים, האנשים הליברליים שיודעים לצעוק כשמחיר קילו עגבניה עולה ב-57 אגורות מעל המקובל, או כאשר עומדים לפנות משפחה ערבית אחת מהבית שלה.

איפה כל לוחמי האור והצדק כאשר כבר מעל 25 שנה נעשות פה עוולות לציבור של דוברי רוסית שלא יכולים להתחתן פה כשווים, ועכשיו גם להיקבר פה כשווים? איפה אתם? בפעם הבאה שתשאלו איפה דוברי הרוסית במחאות של הצדק שלכם תזכרו איפה הייתם ומה לא עשיתם. הסיפור הזה מכעיס ומכאיב, אך התחושה שזה לא מעניין אף אחד חוץ מאותנו מכעיסה לא פחות.

בזכות קסניה סבטלובה ויאל רוזבוזוב הנושא הזה חי ברשת עוד כמה ימים, עד שיעלם מסדר היום בתקשורת החברתית. אנחנו, דוברי הרוסית, נישאר עם הכעס והעלבון. אנחנו לא באמת מצפים ממישהו שינסה לתקן את המצב, אנחנו ציבור שלא סופרים אותו בחייו, בטח שלא סופרים אותו במותו. מדינת ישראל מרשה לעסקני הדת להתעלל בציבור דוברי הרוסית. פעם אחר פעם אותם העסקנים מגלים שיא חדש בגזענות ולמעטים מדי אכפת. הגינויים מגיעים ממקומות צפויים מדי, קסניה סבטלובה, יואל רוזבוזוב, ישראל חופשית, עמותת מורשתנו. זה לא מה שישנה את המציאות, העדר הגינויים ועוד יותר העדר המעשים של היועץ המשפטי לממשלה ושל המשטרה עושים אותם שותפים לעוול. אבל כאמור, ציבור דוברי הרוסית לא מעניין אף אחד. אנחנו נישאר עם הכאב שלנו. הנה קצת תגובות שממחישות את התחושות של ציבור דוברי הרוסית

תגובות של דוברי רוסית לסיפור

תגובות של דוברי רוסית לסיפור

ובסוף, איפה ליברמן? אלקין? אדלשטיין? לנדבר? למה לא שומעים אתכם? לקראת בחירות אתם יודעים לרדוף אחרי כל מיקרופון וכל מצלמה ולדבר על שיפור מצבם של העולים. ליברמן בשיא חוצפתו עוד העז לדבר על שבירת תקרת הזכוכית של דוברי רוסית. האיש לא מצליח לשבור את מצבות השיש הבודדות של המצביעים שלו.

> כך רשם ליברמן ספין על דוברי הרוסית בדרך לממשלת נתניהו

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf