newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תקווה ירושלמית: האם הקבוצה הפלסטינית תביא את הגביע לעיר?

גמר הגביע הפלסטיני יפגיש בשבת את מחזיקת הגביע הנוכחית, אהלי אלח'ליל מחברון, עם הילאל אלקודס הירושלמית, שבמרכזה לב אדום מבית צפאפא המבקש להעלות את אלקודס על ראש שמחתנו

מאת:

סלמן עמר, למי שהשם לא מעורר בו רגשי נוסטלגיה עזים, הוא אחד הסמלים המובהקים של קבוצת הפועל ירושלים. יליד בית צפאפא, אזרח ישראלי, ואדום מלידה, סלמן עמר שיחק בהפועל ירושלים מגיל צעיר והיה לאחד מעמודי התווך שלה בשנות ה-90. איתה הוא גם הגיע להישג השיא שלה בשנים אלו – גמר גביע המדינה באצטדיון רמת גן ב-1998. מגן ימני, שחקן נשמה, שהיה אמון על כדורי הקרן מצד ימין ועל ניקויים מאחור, שהיה לקפטן הקבוצה, ולאחר פרישתו גם למאמן הקבוצה, ושהפך לכל כך מזוהה עם האדומים מירושלים שאפילו כשהוקמה קבוצה האוהדים הפועל קטמון כאלטרנטיבה לקבוצת האם הפועל ירושלים, אפילו אז, כשהם ביציעי הפועל קטמון והוא מאמן את הפועל ירושלים, אפילו אז שמרו אוהדים אלו על נאמנותם והקפידו באדיקות להקדים לשורה "מי שקופץ שונא בית"ר" את המשפט "אוהב אותך סלמן עמר".

לפני כחמישה חודשים לקח סלמן עמר החלטה מקצועית הרפקתנית משהו. הוא החליט לעבור ליגה. הוא אמנם נשאר בירושלים, אבל עבר ממערב העיר למזרחה. מקריירת אימון שהחל לפתח בליגה הישראלית עבר עמר למשרת מאמן בליגה השכנה והבועטת: הליגה הפלסטינית.

זה היה בדצמבר 2015 כשסלמן עמר קיבל עליו את משרת המאמן בהילאל אלקודס הירושלמית, קבוצה בעלת עבר מפואר – כולל אליפות ב-2012 – שידעה השנה את אחת מפתיחות העונות הגרועות בתולדותיה. כשעמר הגיע לאימון הראשון של הקבוצה, והחליף את איצטדיון טדי קולק במערב העיר באיצטדיון פייסל אל-חוסייני בגבול הצפוני-מזרחי שלה, זה היה בדיוק באמצע העונה. לקבוצה היו 8 נקודות מתוך 11 משחקים. הקבוצה היתה ממוקמת מתחת לקו האדום ויותר משאוהדי הילאל אל-קודס האמינו שיש מאמן שיכול להשאיר אותם ליגה, הם התפללו לנס.

> שוויצרי מחליף שוויצרי בנשיאות פיפ"א

הילאל אלקודס חוגגים את העליה לגמר הגביע. סלמן עמר על הכתפיים (צילום: מוחמד ע'ית')

הילאל אלקודס חוגגים את העליה לגמר הגביע. סלמן עמר על הכתפיים (צילום: מוחמד ע'ית')

והנס קרה. 11 משחקי ליגה מאוחר יותר, עם סיום העונה, להילאל אל-קודס היו כבר 27 נקודות. בפוטו-פיניש מדהים שכלל ארבעה ניצחונות בחמישה משחקים – 2-0 על בלאטה, 2-0 על אהלי אלח'ליל מחברון, 1-0 על דורא מפנדל בדקה ה-93, ו-2-0 על מרכז אל-אמערי – סלמן עמר עשה את הבלתי יאומן והשאיר את הילאל אלקודס בליגת העל הפלסטינית.

ההישג הוא כה מדהים שאם נבחן רק את המשחקים בהם אימן סלמן עמר את הילאל אל-קודס, היינו את המחצית השניה של העונה, נגלה כי הקבוצה היא בעלת הרקורד השני בליגה – שניה רק לאלופה החברונית שבאב אלח'ליל.

"גם כשבאתי לאמן בהפועל ירושלים המצב שם היה קשה", אומר סלמן עמר בריאיון לשיחה מקומית, "אבל כשהגעתי לכאן, להילאל אל-קודס, המצב היה גרוע בהרבה. הקבוצה היתה ממש מפורקת, ומבחינת סדר עדיפויות, היה יותר חשוב לעבוד עם השחקנים מבחינה מנטאלית מאשר מבחינה טקטית".

לדבריו, "ההנהלה של הילאל אל-קודס לקחה סיכון כשבנתה את הקבוצה, כי הם הלכו שם על קבוצה צעירה מאוד. כשהגעתי הייתי צריך לחשוב מה אני עושה, והחלטתי שגם אם אני אעשה שינויים אני חייב לעשות אותם בחכמה. כך החלטתי שאני עושה רק 2-3 שינויים, ומשקיע את עיקר המאמץ בעבודה מנטאלית, בלהפוך את אוסף השחקנים שישבו מולי למשפחה".

מההישג בליגה לגמר הגביע הפלסטיני

והילאל אל-קודס הפכו למשפחה. תוך שהוא מגלה יצירתיות ומקוריות, ומחליף עמדות של כמה משחקניו, ב-15 המשחקים של סלמן עמר כמאמן הקבוצה, בליגה ובגביע, ניצחו שחקני הילאל אל-קודס תשעה משחקים, השיגו ארבע תוצאות תיקו, והפסידו רק פעמיים. ההישג מדהים לכל הדיעות, ויו"ר הקבוצה, ד"ר באסם אבו-עסב, כבר הביע יותר מנכונות להשאיר את המאמן בקבוצה.

> הסרטון שצה"ל לא חושף: חיילים ירו למוות באישה שלא היוותה איום ממשי

חגיגות ההישארות בליגה של הילאל אלקודס (צילום: מוחמד ע'ית')

חגיגות ההישארות בליגה של הילאל אלקודס (צילום: מוחמד ע'ית')

ואם בכך לא מספיק, ואם היה חסר לשחקנים של הילאל אל-קודס עוד אדרנלין, הרי שרצף הנצחונות הבלתי נגמר שלהם הוביל לכך שהם הצליחו להעפיל לגמר הגביע הפלסטיני, למשחק אחד וקובע נגד אהלי אלח'ליל, אחת מהקבוצות הטובות בפלסטין, שסיימה את הליגה הסדירה במקום הרביעי, ושברקורד שלה הישגים ברמה הבינלאומית.

אבל חשוב להגיד גם משהו שהוא מעבר לספורטיבי. שכן העמידה של סלמן עמר – אזרח ישראלי ושחקן הפועל ירושלים לשעבר – על הקווים באירוע כה סימבולי כמו גמר הגביע הפלסטיני היא הישג חשוב ומרגש; הישג שיבהיר שוב עד כמה מלאכותית ההפרדה שמנסה ישראל לעשות בין הזהות של הפלסטינים אזרחי ישראל לפלסטינים החיים בגדה המערבית, בעזה, ובארצות השונות מחוץ למולדתם; הישג שימשיך מסורת טובה ואמיצה של ספורטאים שעל ידי "חציית הקווים" רק הדגישו עד כמה גדול הקשר בין הפלסטינים החיים משני צדי הקו הירוק – בעיקר אמורים הדברים לגבי עזמי נסאר ז"ל, יליד נצרת, שאחרי קריירת אימון באחי נצרת היה למאמן נבחרת פלסטין בכדורגל;

יהיה בזה גם הישג שכן סלמן עמר לא יהיה לבד – מגמת השילוב של שחקנים ערבים-פלסטינים מישראל בליגה הפלסטינית היא רבה מאוד, ובהילאל אל-קודס לבדה משחקים לא פחות משישה שחקנים אזרחי ישראל: ארבעה שחקנים מסכנין (לרבות אחמד אל-סייד וסלים ע'נטוס שעברו בחלון ההעברות בינואר), ועוד שני שחקנים מנצרת.

הילאל אלקודס מנצחת את בלאטה 2-0

בין הפועל ירושלים להילאל אל-קודס

ההתרגשות בקרב שחקני הילאל אל-קודס גדולה, וגם בריאיון לשיחה מקומית סלמן עמר שב והזכיר את גודל המעמד. "מדובר בהתרגשות מסוג אחר לגמרי ממה שהכרתי. זה גמר גביע המדינה, וזה מביא איתו התרגשות שונה, ואחריות שונה". לדבריו, "מי שמכיר את הפועל ירושלים, שהיתה בשבילי בית ותמיד תהיה הבית שלי, יודע שכבר הייתי פעם אחת בגמר גביע, נגד מכבי חיפה, ב-1998, וגם יודע איך זה נגמר" (זו היתה הפעם האחרונה שהפועל ירושלים הגיעה לגמר גביע, וכל אוהדי הקבוצה, כולל כותב שורות אלו, גדשו את איצטדיון רמת גן רק כדי לראות את שלומי דנינו מחמיץ הזדמנות פז לעשות היסטוריה, ובמקומו את שחקני מכבי חיפה חוגגים ניצחון בהארכה – י"מ).

בכל מקרה, בנוסף להתרגשות חשוב לציין שאם ינצח סלמן עמר בשבת את אהלי אלח'ליל, לא רק שהוא יוכל להביא גביע ראשון שלו הביתה ועל הדרך לשבור את הנאחס שהולך אחרי הפועל ירושלים ובני ביתם, אלא גם יזכה לקחת חלק במשחק "גביע הזהב" – משחק בית וחוץ בין מחזיקת הגביע של הגדה המערבית למחזיקת הגביע של רצועת עזה, שבאב ח'אן יונס.

כפי שקרה בשנה שעברה בלחץ יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית ג'יבריל רג'וב, גם השנה יתקיימו שני משחקים – אחד בגדה ואחד בעזה – בְּהתמודדות שמדגישה את המצב האבסורדי של הפלסטינים, חיים תחת כיבוש מכאן ותחת מצור משם, ומנהלים שתי ליגות כדורגל במרחק של חצי שעה נסיעה.

זאת ועוד, אם הילאל אל-קודס אכן תנצח בשבת, אז לא רק שהקבוצה הפלסטינית תביא לעיר השנה יותר הישגים משלוש מקבילותיה הישראליות, אלא שסלמן עמר וחבריו לקבוצה, אזרחי ישראל ואזרחי פלסטין כאחד, יקחו חלק באירוע השיא של הכדורגל הפלסטיני ויציבו את אלקודס (ירושלים) כנציגת הגדה המערבית באירוע שאמור לא רק לקבוע מי תייצג את פלסטין בגביע אסיה, אלא גם מדגיש את אחדות העם הפלסטיני למרות הניתוק המתקיים בין עזה לבין הגדה.

מחזיקים אצבעות גם כאן. הפועל קטמון  (צילום: גיא יצחקי, באדיבות אתר הפועל קטמון ירושלים)

מחזיקים אצבעות גם כאן. הפועל קטמון (צילום: גיא יצחקי, באדיבות אתר הפועל קטמון ירושלים)

ביום שבת בשעה 18:00, לאור זרקורים באיצטדיון הבינלאומי בדורא, יעלה סלמן עמר למשחק גמר הגביע הפלסטיני. מאחוריו יהיו ארבע קבוצות אוהדים ירושלמיות (שתיים קרובות ושתיים רחוקות): אוהדיו הקרובים מהבית – מבית צפאפא; אוהדיו העכשוויים – האוהדים הירושלמים הפלסטינים של הילאל אל-קודס, קבוצה שמשרדיה ממוקמים בעיר העתיקה; ובנוסף לשתי אלו, ולפחות עד כמה שהקארמה משנה למישהו – אז גם כל אוהד ואוהדת של הפועל ירושלים או הפועל קטמון שישמעו על המשחק הזה ושבוודאי יחזיקו אצבעות לסלמן עמר – מצב די מדהים, שכן זה אומר שניצחון של קבוצה פלסטינית הוא כנראה הדבר היחיד שמאחד היום בין אוהדי שתי הקבוצות.

ארבע קבוצות האוהדים של סלמן עמר ילוו אותו בשבת, מקרוב ומרחוק, ויקוו שיעשה היסטוריה. האם ישיג בליגה הפלסטינית את מה שלא השיג בליגה הישראלית? האם יעשה בתור מאמן את מה שלא הצליח כשחקן? וחשוב מכל – האם אחרי שלא הצליח להעניק גביע לירושלים הוא יצליח סוף סוף להביא אחד לאל-קודס?

> משחקי הכס של הרשות: התוכניות של המועמדים להחליף את עבאס

הילאל אלקודס. האם יביאו הערב גביע לירושלים (צילום: מוחמד ע'ית')

הילאל אלקודס. האם יביאו הערב גביע לירושלים (צילום: מוחמד ע'ית')

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf