newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

רשיון להרוג: קצין ירה למוות בשני נערים, שיקר, זייף מסמכים, לא נשפט - וקודם

אוסייד ומוחמד קאדוס נורו למוות יחד, על ידי קצין שהיה בכפר שלהם. להגנתו הוא טען שירה כדורי גומי, אבל הירי היה חי. כדי להסתיר את זה הוא זייף מסמכים בנשקייה, אבל נתפס. כל הפרטים האלה נמצאים בתיק מצ"ח, אבל ההחלטה הסופית - כמו באינספור מקרים דומים - הייתה שלא להעמיד למשפט. כתבה תשיעית בסדרה

מאת:

הפוסט נכתב במשותף עם נעם רותם

בסדרה "רשיון להרוג" סקרנו עד עתה שמונה תיקים של המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח) בהם פלסטינים נהרגו מאש צה"ל. למרות שההרוגים כולם לא סיכנו אף אחד ושלא יכול להיות ספק באשמתם של היורים – כל התיקים הסתיימו ללא העמדה לדין. אחד המקרים החמורים היה ירי 29 כדורים בבני הדודים קווראיק וטיוח המקרה. ברשימה זו נסקור הרג כפול נוסף של שני צעירים שבוצע בידי אותה חטיבה, חטיבת כפיר (שהיא גם חטיבתו של היורה מחברון, אלאור אזריה), יום קודם לכן.

לאחר שתקראו את הסקירה הנרחבת שלהלן, אנחנו מאמינים שגם אתם, כמונו, תתקשו להאמין שרצף האירועים הזה לא הוביל לכתב אישום באשמת רצח כפול. אנחנו נראה את גרסתו של היורה מתפרקת לרסיסים; נחשוף טענות שקריות לירי כדורי גומי בדומה לטענות בהרג הכפול בביתוניא, שהופרכו בצילומי רנטגן ועל ידי מומחים של הצבא עצמו; ואולי שיא השיאים – נספר איך היורה החליף את נשקו ודאג לזייף את רישומי הנשקייה לצורך טיוח הירי, זיוף שנחשף על ידי חבריו לבסיס, פקודיו ומפקדו. למרות כל אלה לא הוגש כתב אישום נגד היורה, שממשיך לשרת היום בצה"ל וקודם מאז לדרגת סגן אלוף.

מהלך האירועים שיתוארו כאן מבוסס על תיק מצ"ח של החקירה, שהגיע לידינו, וכן על עדויות אחרות שנאספו על ידי ארגון "בצלם".

> רשיון להרוג: סדרת תחקירים מתוך התיקים הסגורים של מצ"ח

צילום רנטגן של ראשו של אסוייד קאדוס מבית החולים בשכם. מתוך תיק החקירה

צילום רנטגן של ראשו של אסוייד קאדוס מבית החולים בשכם. לא כדור גומי. מתוך תיק החקירה

האירוע

ביום שבת בצהריים, ה-20 במרץ, 2010,  נכנס כוח של חטיבת כפיר לכפר עיראק בורין אשר שוכן בנפת שכם. החיילים הגיעו לשם לאחר שמתנחלים מההתנחלות "ברכה" ירדו לעבר הכפר על מנת לכרות עצים ולגרום נזקים אחרים, והצבא בא כדי לשמור עליהם. מנגד התפתחה התאספות של צעירים מהכפר, שחלקם יידו אבנים – יידוי אבנים שלא העמיד את החיילים בסכנת חיים, כפי שיאמרו אחר כך מפקד הגדוד וחיילים אחרים בעת חקירתם.

לפי יומן המבצעים החטיבתי בשעה 15:54 החלו הכוחות לסגת. באותו הזמן חזרו מוחמד ואוסייד קאדוס, שניהם תושבי הכפר, הביתה במונית שהגיעה משכם. בני 15 ו-17 היו באותו היום. מכיוון שחיילי כפיר עדיין שהו בכפר ולא ניתן היה להגיע לביתו של מוחמד, המונית השאירה אותם סמוך לביתו של אוסייד. לדברי חבריהם שהיו במקום, אוסייד התיישב בפתח מחסן סמוך לכביש הראשי ומוחמד נעמד בסמוך אליו.

סגן מפקד הגדוד, רס"ן ר', העיד במצ"ח שבזמן נסיגת החיילים הוא עצמו ירה שני כדורי גומי לעבר המפגינים, שעמדו במרחק של 70 מטר, וזיהה פגיעה בידו של אחד מהם. למעשה, הירייה הראשונה פגעה בראשו של אוסייד והכדור חדר לגולגלתו. הירייה השנייה פגעה בחזהו של מוחמד, כאשר זה נזעק לעבר אוסייד. הירי בוצע בנשק בעל קנה מעובה, המאפשר ירי מדוייק יותר, ועליו כוונת מתקדמת. נהג המונית זכריה, העיד במצ"ח כי הוריד אותם זמן קצר קודם לכן, עד ששמע את ההמולה, ואז חזר ופינה אותם במוניתו לבית החולים בשכם, שם מתו השניים מפצעיהם.

> רשיון להרוג: למה ירו 29 כדורים לגופם של בני הדודים קוואריק?

שרטוט מקום האירוע שצוייר על ידי ר'

מתוך תיק מצ"ח: שרטוט מקום האירוע שצוייר על ידי היורה, ר'. התוספות באדום ובשחור – שלנו

את השרטוט כאן סיפק לחוקרים ר'. לטענתו שני ההרוגים עמדו בסמוך למפירי הסדר (מעל העיגול האדום התחתון) ואף השתתפו בזריקות האבנים. אך לפי העדויות של תושבי הכפר השניים עמדו במרחק של לפחות 50 מטר מהם וכלל לא היו שותפים להפרת הסדר.

בתיק מצ"ח מפורט כי השרטוט אינו לפי קנה מידה. ר' טוען כי ירה לעבר מפירי הסדר, אך גם אם המרחק היה קטן ממה שתושבי הכפר טוענים, הרי שהסבירות שהירי לא בוצע לעבר ההרוגים עצמם היא אפסית. זאת מכיוון שבטווח הנתון ובהתחשב בכלי הנשק ובכוונת המתקדמת של ר' הפגיעה במטרה היא כמעט ודאית. נדגיש, ר' לא טוען כי ירה בשניים בטעות, אלה שירה גומי בשניהם בכוונה. בהקשר זה שווה לציין כי חיילים אחרים ושוטרי מג"ב שהיו במקום אמרו אחר כך שלא נשקפה להם סכנת חיים, וכך מצא גם מפקדו הישיר של ר' – מפקד הגדוד.

הירי לא בוצע בכדורי גומי

כשנה וחצי אחרי אירועי היום הזה ישב רס"ן (היום סא"ל) ר' בחדר החקירות של בסיס המשטרה הצבאית שרון-שומרון ונשאל את השאלה הבאה: "מאבחון תיק החקירה נמצאו דברים רבים המעידים בצורה נסיבתית על אשמתך במותם של שני הפלסטינים. מדובר בוועדה רפואית אשר הוקמה בכוונת תחילה על מנת לאתר כשלים או כל גרסה שקרית שהיא באירוע, סתירות בנוגע לשעת הכניסה וזיוף מסמכים מול גרסתו של סגן א', בדיקת פוליגרף בה נמצאת דובר שקר, עדותו של ד', נגד הנשקייה, שמסביר את השקר ואת הזיוף בתאריכים המדוייקים דווקא במועד הפרת הסדר, המכון לרפואה משפטית, אשר טוענים כי מדובר ככל הנראה בירי חי ולא בירי גומי, ועוד רבות ונשנות הראיות נגדך בכל הנוגע לגרסתך במצ"ח. מה תגובתך לכך?"

מתוך תיק חקירת מצ"ח

מתוך תיק חקירת מצ"ח

החקירה שהובילה לרגע הזה, בו מעומת קצין צה"ל עם ערימה גדולה של שקרים ועבירות, שבחלקן כבר הודה, הייתה יסודית יחסית לחקירות אחרות שבחנו כאן בעבר. מעל חמישים עדים רואיינו במסגרתה, ביניהם מומחים צבאיים לנשק ולתחמושת, פתולוגים, רופאים, עדים פלסטינים, חיילים מהחטיבה, שוטרי מג"ב שנכחו באירוע, חיילי יחידת מודיעין מסווגת, שגם הם היו שם באותו יום, נגדי נשקייה, ואפילו קצין בדרגת אל"מ.

החקירה העלתה ממצאים חמורים מאוד, בחלקם הודה ר' וביחס לחלק מהם יצא דובר שקר בבדיקת פוליגרף שנערכה לו. רשת השקרים שטווה על מנת לכסות על מעשיו סיבכה חיילים וקצינים אחרים. הוא אף טען בחקירה כי ייתכן והרג אוסייד ומוחמד קאדוס הוא "סגירת חשבונות" בכפר, כלשונו בחקירה.

כבר בתחילת החקירה היה ברור לכולם מי היורה שפגע בשני הצעירים, וזאת על בסיס הודאתו של הסמג"ד ר' עצמו. אלא שהיורה דבק בגרסתו כי ירה שני כדורי גומי לעבר המפגינים. הבעיה בגרסה של הסמג"ד היא שקליעי גומי לא אמורים להיות קטלניים מהטווח בו טוען ר' כי ירה ממנו, וכי שורה ארוכה של רופאים ופתולוגים טוענים כי הקליעים שהרגו את אוסייד ומוחמד קאדוס היו קליעים חיים. כאן העסק מתחיל להסתבך.

ראשית כל, קליע המתכת נראה בבירור בתצלום רנטגן של ראשו של אוסייד, שצולם בבית החולים בשכם, שם נקבע מותו. התצלום היה חלק מתיק החקירה של מצ"ח. כמו כן, נשקו של ר' כלל אינו מסוגל לירות כדורי גומי, ועל פי עדות נגד הנשקייה כלל לא היה בחטיבה "רומה" (גליל מתכת שמורכב על הקנה) מתאים, מכיוון שהקנה שלו מעובה. ר' השתמש ברובה קלעים עם קנה המשמש לירי מדויק, וה"רומים" אשר היו בחטיבה באותו זמן לא התאימו לקנה עבה מכיוון שהיו צרים מדי.

בנוסף, ל-ר' גם לא הייתה ברשותו מחסנית מתאימה לירי כזה. מחסנית גומי אמורה להיות מסומנת בסרט דביק צבעוני. אף אחד מהעדים לא ראה מחסנית כזו. ר' טוען כי קיבל את מחסנית הגומי שאיתה ירה מקצין בגדוד, אך זה מכחיש בחקירתו את טענתו של ר', וטוען כי מדובר בשקר.

> רשיון להרוג: החייל היורה הוא עוד חתיכה בפאזל המורשת של חטיבת כפיר

פצעי כניסה ויציאה בגופו של מוחמד קאדוס. אין סיכוי שמדובר בירי גומי

פצעי כניסה ויציאה בגופו של מוחמד קאדוס. לפי מומחי הצבא, אין סיכוי שמדובר בירי גומי

"חגיגה"

כמעט כמו בכל חקירת מצ"ח, ובניגוד לחקירות משטרה, בתיק אין ראיות, רק ראיונות. החוקרים לא טרחו לנסות ולאסוף את התרמילים שנותרו מהירי, שיכלו בסבירות גבוהה להפריך את גרסתו של ר'. עם זאת, הם פנו לשורה של מומחים מתוך הצבא ומחוצה לו בנסיון להבין אם קיים סיכוי שלא מדובר בקליע גומי. "ועדת מומחים" רפואית שכינסה מצ"ח קבעה "בסבירות גבוהה מאוד" כי מדובר בירי חי ולא בירי גומי. מומחי נשק של חיל חימוש קבעו כי "יש סיכוי אפסי" שתחמושת גומי תחדור לגוף האדם מהמרחק בו נטען כי נורתה, ופצע כניסה ויציאה (כפי שהיה אצל מוחמד) הוא בלתי אפשרי לחלוטין.

צוות החקירה ריאיין עשרות חיילים ושוטרים שהיו במקום. רוב עדויותיהם חסרות משמעות מכיוון שלא היו במיקום קרוב מספיק לסמג"ד כדי לראות את הירי עצמו. כמה מהעדויות, בעיקר של פקודיו של ר', תומכות בגרסתו לפיה הרכיב "רומה", שמאפשר ירי גומי, לפני שיצא מהרכב. גם הגרסאות האלה מרובות סתירות: למשל, ר' עצמו אומר שלא פרק את הנשק, אך סמ"ר י' אומר שדווקא פרק את הנשק ברכב (בניגוד לפקודות); רב"ט ל' טוען שלא שמע שום יריה שירה הסמג"ד למרות שהיה קרוב אליו, דבר הסותר את עדותו של ר' עצמו, ועוד. זכרו את העדות הזו של רב"ט ל', עוד נשוב אליה.

באחת מחקירותיו מתבקש רס"ן ר' לשחזר במדויק את הירי, דבר שהוא עושה בפרוטרוט, אך מדלג על שלב חשוב בתהליך: על מנת לירות את תחמושת האל-הרג, יש להשתמש במחסנית של כדורי תחמיש חסרי קליע. הכדורים האלה יוצרים לחץ בקנה שמעיף ממנו את קליעי הגומי למרחק רב, אך הלחץ הזה אינו מספיק כדי לדרוך שוב את הנשק, והדריכה צריכה להעשות בדרך כלל באופן ידני. ר' מציין כי ירה שני מטחים, אך לא מציין דריכה ביניהם. הוא מספר על הכנסת כדורי הגומי, ירייה, ואז הכנסה חוזרת ושוב ירייה. חוקרי המשטרה הצבאית, שכנראה לא מצויים מספיק בחומר, לא טרחו לשאול אותו על זה.

ס', שוטר מג"ב שעמד בסמוך לר' בזמן הירי, סיפר לחוקרי המשטרה הצבאית בעדות מפורטת מאוד כי הוא זוכר שר' ירה באמצעות נשקו האישי, מסוג M-16, שהיה ללא רומה (אמצעי לירי גומי), דבר שהחוקרים לא טרחו לבדוק הלאה. חייל בצוותו של ר' נשאל איזה סוג תחמושת ר' ירה והוא משיב "M16", לא ברור אם הכוונה לירי חי או שהוא מתחמק מהשאלה, שהרי M16 הוא לא סוג תחמושת אלה נשק. גם פה החוקרים לא מקשים.

ס' גם מספר על תקרית שהתרחשה למחרת בשער הבסיס, עליה שמע משוטר מג"ב אחר, לפיה התרברב רב"ט ל', זה שהעיד שלא שמע כלל יריות, כי באירוע בעיראק-בורין הייתה "חגיגה" – כינוי לריקון מחסנית, על פי ל' – של ירי חי בכפר. החוקרים מוצאים את השוטר, וזה מזהה את ל' במסדר זיהוי תמונות, ומספק פרטים נוספים עליו אשר מזהים אותו חד משמעית, כמו מחזור הגיוס שלו ובית הספר בו למד, אשר שונה מזה של חבריו ליחידה.

כאמור, צירוף כל העדויות מעלה את המסקנה שהירי לא היה של כדורי גומי אלא חי. מהחקירה המאוחרת של ר', כפי שאפשר לראות בציטוט שהבאנו למעלה, נראה שגם חוקרי מצ"ח חושבים ככה. גם ר' מן הסתם גם ידע שהוא ירה באש חיה, ולכן נקט במהלכים כדי להסתיר בדיוק את זה.

החלפת נשקים וזיוף

כחצי שנה לאחר אירוע ההרג הכפול ניגש ד', איש קבע האחראי על הנשקייה בגדוד, אל מפקד הגדוד, וסיפר לו כי הוא חושד שרס"ן ר' זייף את טפסי הנשקייה מיום האירוע. לפי עדותו במצ"ח, באותה שבת בה מצאו את מותם מוחמד ואוסייד קאדוס, בסביבות השעה חמש, ביקש סמ"פ מפקדה א' את המפתח של הנשקייה בטענה שיש מקרה דחוף שצריך לטפל בו. ביום ראשון הגיע פקודו של ד' לנשקייה, וגילה שכתוב ביומן הנשקייה שהמקום נפתח ביום חמישי, יומים לפני הירי. הפקוד של ד' היה בבסיס ביום חמישי, והמפתח היחיד נמצא ברשותו, ולכן הוא ידע להעיד שלא ייתכן כי זה היה הזמן בו נפתחה הנשקייה.

סמ"פ מפקדה א' נשבר בחקירה והודה כי זייף את את טפסי הנשקייה. לטענתו הוא סמך על ר' – הסמג"ד היורה – "בעיניים עצומות" בהיותו מפקדו. הוא אף הסכים להפליל את ר', ולגרום לו לדבר בחדר החקירות כאשר השניים שהו לבדם, ובזמן ש-א' יודע שהם מוקלטים (בהמשך לא היה בכך צורך מכיוון שר' הודה בחקירות האחרונות בזיוף). לפי גרסתו, שנתמכת בפלטי שיחות טלפון, ר' ביקש ממנו להחליף נשקים, אחד עם השני, ביום שבת לאחר האירוע, ולתארך ברישומים הרשמיים את ההחלפה ליום חמישי, כלומר לפני האירוע.

להחלפה זאת אפשר לייחס שני מניעים: הראשון הוא כדי שהנשק שכתוב ש-ר' נשא עוד לפני האירוע לא יתאים בבדיקה בליסטית לקליע, אם וכאשר ימצא. השני הוא שכאמור לא ניתן להרכיב על נשקו המקורי של ר' רומה, כאמור, ועל זה של א' כן. לכן ללא החלפה זאת גרסתו של ר' הייתה מתפוררת בקלות.

מפקד הגדוד מסביר בפשטות את סיבת ההחלפה בחקירתו במצ"ח, ראו כאן:

מפקד הגדוד מתוך חקירת מצ"ח

מפקד הגדוד מתוך חקירת מצ"ח

"אם היה ירי חי יצטרכו להסתיר אותו", הוא אומר, ואז מוסיף אפשרות שנייה – "שהייתה בעיה בנשק", אפשרות לא כל כך סבירה שכן במצב כזה היה ר' מחזיר את הנשק לנשקייה, ולא נותן לפקודו לשאת נשק מקולקל.

סיפור דומה התרחש עם המחסנית, שכביכול הכילה תחמישים לצורך ירי בכדורי גומי. ר' טוען כי קיבל אותה מ-א' לפני שנסע לעיראק בורין. א' מכחיש זאת. חיילי צוותו של ר', שכביכול היו איתו כאשר קיבל את המחסנית, גם הם לא זוכרים אירוע כזה. ר' נמצא דובר שקר בבדיקת פוליגרף.

אי אפשר שלא להסיק מכל אלו כי גרסתו של ר' שקרית לחלוטין. בשלב מסויים בחקירות הקצין פשוט מסרב להמשיך לענות, כאשר שקריו כבר ברורים.

ניסיון טיוח?

עד כאן, כאמור, כל הנתונים מגיעים הישר מתוך חקירת מצ"ח עצמה. כל הנתונים שהצגנו פה היו זמינים לחוקרים ולפרקליטות הצבאית, שהחליטה לסגור את התיק.

בשולי הדברים, אמו של אוסייד קאדוס ז"ל מספרת כי כחודש אחרי נפילתו של בנה הגיע לביתה אדם בבגדים אזרחיים עם ערבית טובה בפיו, שלא נתן את שמו, אלא רק ציין שהוא מ"מוסד של פיצויים". לטענתה, הוא התנהג מוזר, כאילו שהוא מנסה להקליט אותה. בין היתר הוא נהג להכריז בקול על כניסתו של אדם זה או אחר לחדר, ביקש ממנה להתקרב אליו כדי שישמע טוב יותר, ביקש שלא יהיו אנשים נוספים בחדר, ועוד. האדם הזה, לדבריה, התעקש לשאול על השתייכותו של בנה לארגון טרור, מי שילם על הקבר הטרי של בנה, מי מימן את האוכל שהוגש בזמן האבל, האם אוסייד וחברו מוחמד זרקו בקבוקי מולוטוב על חיילים, ושאלות מעין אלה. אחרי שסיים, נכנס לכמה מבתי השכנים שם שאל שאלות דומות, ואף ניסה להחתים אותם על ניירות.

מוחמד ואוסייד קאדוס הם הקורבנות בסיפור הזה. לפי מספר עדויות הם ירדו ממונית שהביאה אותם משכם דקות ספורות לפני שמצאו את מותם מקליעים שנורו לעברם, ולא השתתפו כלל בהפגנה שנערכה במקום. הנסיון, לכאורה, להכתים את שמם לאחר מותם, הוא אקט פחדני ומכוער, שאין לו מקום אפילו במציאות האיומה של הכיבוש הישראלי בגדה.

אוסייד ומוחמד קאדוס, ז"ל

אוסייד ומוחמד קאדוס, ז"ל

תגובות וסיכום

הפרקליטות הצבאית החליטה לסגור את התיק נגד רס"ן (היום כבר סא"ל) ר' בפברואר 2015 לאחר יותר משלוש שנים בהם לא נעשו פעולות חקירה בתיק. נימוקי הסגירה שניתנו לארגון "בצלם" תמוהים, אם כי לא מפתיעים בהתחשב בפועלה של הפרקליטות בהבאת חיילים וקצינים סוררים לדין. רס"ן הראל ויינברג, סגן הפרקליט לעניינים מבצעיים, כתב כי "לא נמצאו די ראיות כדי לקבוע, ברמה הנדרשת בפלילים, כי בוצע ירי חי במהלך האירוע, או שהירי שבוצע על ידי הקצין הוביל למותם של ההרוגים. אם לא די בכך, מכיוון שעל פי העדויות היתה סכנת חיים, גם אם ירה ר' תחמושת חיה אי אפשר לייחס לו עבירה של ביצוע ירי בניגוד לפקודות המחייבות בצבא".

לגבי השקרים, הזיוף, הדחת העדים, שיבוש הליכי החקירה, המצאת סיפור הכיסוי המופרך, וההתנהלות המבישה באופן כללי, מוסר רס"ן ויינברג כי הקצין "ננזף", אך לא היה בכך כדי להשליך על חקירת אירוע הירי.

צריך להדגיש כי מפקד הגדוד קבע כי החיילים לא היו בסכנת חיים, וחיילים ושוטרים אחרים שהיו במקום אמרו אותו הדבר. ירי אש חיה מצריך שיקרו אחד משני דברים: סכנת חיים, שלא הייתה, או בקשת אישור ממפקד החטיבה. אישור כזה לא נתבקש ולא ניתן, וההרוגים – לפי רוב העדויות – אפילו לא השתתפו בהפרת סדר.

כאמור, מאז הועלה ר' בדרגה והוא משמש היום בתפקיד פיקודי וחינוכי בכיר.

אנו לא עוסקים לרוב במניעים שהובילו לאירועי ההרג, אך במקרה הנוכחי ניתן להצביע על מניע אפשרי. חטיבת כפיר ידועה בריבוי אירועי הפגיעה בפלסטינים מאז היווסדה. החשוד העיקרי ר' התבטא בבוטות נגד פלסטינים בחשבון הפייסבוק שלו. למשל ביולי 2014 כתב כי "בעזה יש שני סוגי ברחשים, שניהם כשהם פוגשים את צה"ל הם עולים לשמים". הוא חיבב תגובות בהן נכתב שערבים הם פרימיטיביים וכאלה שכינו אנשי שמאל בתואר "יהודונים".

ייתכן ואידאולוגיה זו היא שהובילה לירי, ייתכן שלא. בכל מקרה ברור שמדובר במקרה מסמר שיער, הראשון מבין שני אירועי הרג כפול שהתרחשו ביומיים הללו בידי אותה חטיבה. העובדה שההרג הזה לא הגיע לידי כתב אישום היא הוכחה ברורה לכך שמנגון החקירות של צה"ל מטייח הרג פלסטינים ועוזר לתת לחיילים, בפועל, רשיון להרוג.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה:

ב-20 במרץ 2010, התקיימה הפרת סדר אלימה בפאתי העיר עיראק בורין. בעקבות טענות לפיהן מוחמד ואוסייד קאדוס נורו על ידי חייל צה"ל ונהרגו, נפתחה באופן מיידי חקירת מצ"ח מקיפה לבירור נסיבות האירוע. ממצאי החקירה העלו כי מפירי הסדר יידו אבנים בצורה מאסיבית כלפי כוח צה"ל, באופן שסיכן את החיילים בצורה ממשית. מפקד הכוח ירה לעבר מפירי הסדר בתגובה.

על פי ממצאי חקירת האירוע, לא היה ניתן לשלול את טענתו של הקצין כי הירי בוצע באמצעות כדורי גומי בלבד ולא ניתן היה לקבוע כי הירי הוא שהוביל למותם של ההרוגים בשל סירובן של משפחות ההרוגים לבצע נתיחה לגופותיהם באותה עת. בעקבות כך, הוחלט לסגור את תיק החקירה.

באשר לטענות על התנהלות המפקד לאחר האירוע, התקיים בעניינו הליך פיקודי.

שאלנו את דו"צ מה בדיוק כלל ה"הליך הפיקודי" על זיוף מסמכים ואם הייתה מעורבת גם ענישה כלשהי. תשובה לשאלת ההמשך טרם התקבלה. בימים אלו נדונה בבית משפט השלום בירושלים תביעה אזרחית שהגישו משפחות ההרוגים באמצעות עו"ד אמג'ד עתאמנה נגד המדינה בשל הריגת קרוביהם.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> מעצר ילדים, כליאה ללא משפט והפללות: הכירו את התובע הכללי בשטחים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf