newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האם עפולה עוד תיפול בידי הערבים?

תחת מדיניות שחונקת את שטחי הבניה ועתודות הקרקע של הישובים הערבים, ובצל מגמת ההגירה המתמשכת של יהודים מהפריפריה למרכז, גם חומות הגזענות לא יצליחו לעצור את הפלישה הערבית החדשה לנצרת עילית, עפולה וערים אחרות

מאת:

כותב אורח: סלימאן אבו ארשיד

גזעני עפולה לא היו הראשונים להיבהל מהערבים שביקשו לנהור לשכונות עירם. בניגוד לעפולה, לפני 15 שנים גזעני נצרת עילית לא היו צריכים את העזרה של בית המשפט כדי לבטל את מכרז "בנה ביתך" בעיר אחרי שערבים זכו ב-80 אחוזים מהאדמות שהוצעו בו למכירה. זאת הייתה סיבה מספיק טובה עבור מנהל  מקרקעי ישראל לבטל בעצמו את המכרז, וכך אף גזען לא נאלץ להפוך את העולם וללכת בדרך המשפטית.

בשנת 2001 הכריז מנהל מקרקעי ישראל (המנהל) על מכרז במחירים נמוכים ל-150 חלקות שיועדו לבנייה פרטית בשכונת "ברק" בנצרת עילית. אחרי שנסגר המכרז והתברר כי 80 אחוזים ממגישי ההצעות הם ערבים, ביטל המנהל את המכרז ורקם עסקה חלופית עם מנהלת פרויקטי המגורים של צה"ל. אך תוך ארבע שנים הקונים היהודים מכרו את יחידות הבנייה בהן זכו לערבים, במחיר כפול.

כשהמנהל הבין שהוא לא יכול למנוע מערבים לקנות חלקות לבנייה, הוא הכריז כי על המכרזים הבאים לא תחול הנחה. למרות זאת, כיום ערבים מהווים כ-70 אחוז מפרויקט "בנה ביתך" וכ-30 אחוז מתושבי נצרת עילית.

הכאוס השתלט לאחרונה על עפולה לאחר שערבים זכו ב-48 מכרזים לבניה בעיר. השטח שבו עוסק המכרז נמצא באזור של אדמות שהופקעו מהכפר הערבי הקרוב דחי. על המסרים של המחאות השונות שקמו בעיר בהן השתתפו תושבים מעפולה וגם תומכים מנצרת עילית השתלטו ההסתה נגד ערבים והפחד מהקמת שכונה ערבית, מסגד ובתי ספר ערביים בעיר.

> האשמות נגד משוררת: הקריאה שיר ביום האישה ושיתפה תמונה בפייסבוק

מאות הפגינו בעפולה במחאה על זכייתם של עשרות אזרחים פלסטינים במכרז לבניית דירות בעיר (יותם רונן/אקטיבסטילס)

מאות הפגינו בעפולה במחאה על זכייתם של עשרות אזרחים פלסטינים במכרז לבניית דירות בעיר (יותם רונן/אקטיבסטילס)

מה שמוזר הוא שהמחאה נגד זכייתם של הערבים במכרזים קיבלה סיקור נרחב בתקשורת, אבל מהרגע הראשון היא הבליטה רק את כל הסיבות שצריכות למנוע מערבים לקבל חלקות בעפולה. ואת הזהות של הרוכשים. הבעיה המשפטית, תיאום המחירים כביכול, כמעט לא דוברה בתקשורת למרות שעל תירוצים אלו הסתמך השופט כשהחליט לבטל את המרכז. השופט ניסה להצדיק את ביטול המכרז, מבלי להתייחס לאווירה הציבורית הגזענית, כאילו הוא מנסה לכסות את השמש עם מסננת. אבל ערוות "הצדק" מתגלה תמיד כשמדובר בערבים, ובמיוחד כשמדובר על ערבים ועל אדמות ביחד. אותן אדמות שידעו להשתלט עליהן בסיטונאות, ועכשיו מסרבים למכור לנו כיחידים.

האדמות שמחולקות במכרזים של נצרת עילית הן האדמות של עין מאהל וריינה וכפר כנא, והאדמות של המכרז בעפולה הן האדמות שנלקחו מהכפרים דחי ונין וסולם. אבל האדמות האלה לא ישרדו מול "הפלישה הערבית" החדשה. בצלה של מדיניות הממשלה שחונקת את שטחי הבנייה ומשתלטת עתודות הקרקע של הכפרים והערים הערביות, ובצל מגמת ההגירה המתמשכת של יהודים מהפריפריה למרכז המדינה, הערבים יגיעו תמיד לערים כמו עפולה כי גם אין להם את הפריבילגיה לחלום על עיר מרכזית כמו תל אביב.

הערבים הם אבני הוואדי, הם החול, הסלעים, השדות והרי הגליל, הם היו כאן לפני המנהל והקרן הקיימת ויישארו גם אחריהם. לא עפולה ולא כל עיר אחרת תעמוד מול התפתחותם של הערבים על אדמתם. אפילו אם יעקרו אותם, החיים עדיין יהיו יותר חזקים מחומות השנאה והגזענות. חומות אלה כבר לא יכולות לעמוד בפני המציאות שנוצרה בגלל אותה מדיניות התנחלותית קולוניליסטית.

אין חיים לעפולה בלי העורקים שמחברים אותה לכפרים הערביים מסביבה, ואולי ההפך הוא נכון. יש כאן סימביוזה שהמציאות כפתה אותה במהלך 68 שנים, מאז הנכבה של עמנו שאותה אנחנו זוכרים בימים אלה. מציאות שלא עולה בקנה אחד עם המשך התבצרות הערבים בגלילי ובמשולש במעוזים אוטונומיים, מאחר ומעוזים אלה נפרצו על ידי ההתיישבות היהודית. מציאות אשר התחוללו בה תהליכים דמוגרפיים וגאוגרפיים אשר גרמו לקריסת פתרון שתי המדינות. המציאות הזאת מתפשטת על כל הארץ ומכריחה אותנו לחשוב על פתרונות לא צפויים שמתאימים לזמננו.

סלימאן אבו ארשיד הוא עיתונאי ועורך באתר ערב 48 שם פורסם הטקסט במקור.

> שוטר הרג נער בן 16 בירייה בראשו, מח"ש סגרה את התיק "מחוסר ראיות"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf