newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יזכור עם ישראל כי על החרב לא חיים

מאת:

כותב אורח: אסף דוד

יזכור עם ישראל, יום יום, שעה שעה, את בניו ובנותיו שעדיין לא נפלו.

יחקוק ישראל בזכרונו את החיוך לבל יימחה, ויתעד בעיניו את היופי לבל יישכח, וינצור באזניו את הקול לבל יידום, וישאף מלוא אפו את הריח לבל יתפוגג, ויצרוב על אצבעותיו את מגע השיער לבל ייעלם, ויאבל על זיו העלומים אשר ייספה על מזבח שימורו של עיוורון הולך וגדל.

יזכור ישראל שכשיגדל ויהיה לו גוזל שיבוא וישאל מה יהיה כשאגדל, יכרע על ברכיו וימרר בבכי ויבקש מחילה ויאמר לו אתה לא רצית להיות אפילו חייל אבל עזוב, אל תשאל.

יאחז ישראל בידו של בנו וילווה אותו לפעוטון, לגן, לבית הספר, לחוגים, למסיבות ואירועים ולחברות וחברים. ילכוד את עיני השה לעולה וישאל עצמו יום יום, שעה שעה, האם ילווה אותו בדרכו האחרונה לחרב או לאש ובִן לילה היה ובִן לילה אבד.

שְמַע ישראל את המלים הגדולות וההקרבה והגבורה והאחדות וקידוש השם כשהן מתנפצות לרסיסים זעירים יום יום, שעה שעה, באזניהם של הורים מרוסקים ויתומים אבודים ואלמנות שבורות השואלות על מה ולמה, והמנהיגים נכלמים ומסתירים פניהם ומפנים גבם ואין קול ואין עונה.

> הממשלה שולחת את החיילים הרוסים להקבר מחוץ לגדר

הלוויה צבאית, קיץ 2014 (אורן זיו/אקטיבסטילס)

הלוויה צבאית, קיץ 2014 (אורן זיו/אקטיבסטילס)

הבט, ישראל, על השהידים החיים, הנאהבים והנעימים, בני השלוש והשבע-עשרה והשלושים, ההולכים ברחובות תל אביב וירושלים, נערות ונערים ופעוטות ונכדים שלא חטאו. שמע אותם, ישראל, צוחקים את צחוקם האחרון ולא יודעים. גונזים את צחוקם של הוריהם לעד והם אינם יודעים.

זכור, ישראל, כי הנער הנחוש מטיל עצמו לשדה הקרב ותם הוא ואינו יודע לשאול, ורק בן המזל שנפצע לומד לשאול, ורק הוריו של ההרוג אולי יצילוהו אם ישאלו מבעוד מועד.

יזכור ישראל כי על החרב לא יחיו ילדיו אלא ייפצעו ויפצעו, ימיתו ויומתו, ובמותם לא חיים הם מצווים אלא קריעה ומוות שקט לכל אוהביהם.

יזכור ישראל כי האמונה בכוח החרב ובנצחיותה היא תפלה אך קטלנית, חרוטה בשחור על שורות ארוכות של מצבות שיש לבנות בבתי העלמין הצבאיים, וכולן זהות זו לזו אך מספרות חיים ומוות שונים זה מזה, כל אחד לגורלו לקץ הימין. ומול המצבות הללו עומד ישראל ובוכה ואין קול ואין עונה.

יזכור ישראל את מה שהמוח מסרב לקבל והלב ממאן להרגיש ויישב שבעה בדמיונו כדי לחסוך שבעתיים מחייו.

קום וצא מביתך, ישראל, סוב בשווקים וברחובות והבט בשארית הפליטה החלולה והפגועה והנאבקת והנאנקת והמתהפכת על משכבה בלילות, הלומת ערות ומכאוב אסירת אבן ומתכת. בְּחַן, ישראל, כל חתך, כל קטיעה, כל אבדן וכל חלל, וחשוב והטל ספק ושאל כל אחד ואחת מאלה אם היה אפשר אחרת.

זכור, ישראל, שהפכת מדוד לגולית ואינך עוד עַם מפוזר ומפורד בין העמים, ודע את מלחמת הברירה של הכובש ואת מלחמת האין-ברירה של הכבוש.

הכה על חזך ישראל וזעק על שום מה הפכת את חרב ההגנה העצמית לחרב של דת ולאומנות ואין אדם כבוש ואין אדמה כבושה וכולה שלך, ואתה הסייף המיומן גס לבך בחיי שכניך, ברכושם ובמאווייהם. שאל, ישראל, בשם מה הסתרת את ייאושו של ישמעאל מעיניך ושמעת את רחל והיא מבכה על בניה אך הקשית ערפך ואטמת אזניך לבכיה של הגר, ולמה צמנו ולא ראית עינינו נפשנו ולא תדע.

זכור, ישראל, את הנימוקים וההסברים והפחדים והתירוצים והניתוחים וההצדקות, וכולן הגיוניות עתה אך סכלותן זועקת לשמיים ביום צידוק הדין, רגע אחד קט ועולם ומלואו מאוחר מדי.

זכור ישראל והאמן ודע שאם אפשר לקלקל אפשר גם לתקן, ואולי ישוב וניחם האלוהים ושב מחרון אפו ולא נאבד.

יזכור ישראל את היום אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלים ובו כיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא נשא גוי אל גוי חרב ולא למדו עוד מלחמה, והיום בוא יבוא, וריבואות ההרוגים בכל מערכות ישראל יראו אותו מנגד ושמה לא יעברו ובו לא יבואו.

בעבור שאנו מתפללים לעילוי נשמותיהם. לכן יקדש ישראל את חייו לא פחות משהוא מקדש את מתיו, ויהפוך כל אבן ויבקש שלום וירדפהו, וירחם על ילדי הגן, ויזכה אותם ואותנו בשקט ובשלווה ויתברך בזרעו.

אסף דוד הוא ממייסדי הפורום לחשיבה אזורית

> כשהמציאות מערערת לך את הציונות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf