משרד החינוך מסרב להבטיח לתלמידים ממשפחות עניות גישה לספרי לימוד

כותבת אורחת: עדית לב

בחברה שלנו אפילו מי שמחזיקים בעמדות קפיטליסטיות עדיין נוטים לרוב להעלות על נס את הרעיון שלכל אדם, ובפרט לילד צעיר במערכת החינוך, אמורה להיות הזדמנות שווה להצליח בחיים. ואולם למי שיש ולו מעט ידע מעשי, ברור שהאידיאל רחוק ממימוש.

דוגמא אחת, קטנה אך חשובה, היא העובדה שילדים רבים ממשפחות החיות בעוני לא יכולים להשתתף בפרויקט השאלת הספרים שמופעל על ידי בתי הספר על פי חוק. מה הסיכוי שילד צעיר, שיושב בכיתה ללא ספרי לימוד, יהיה בעל הזדמנות שווה להצליח כמו חבריו? מעבר לעובדה שילד כזה יתקשה לעקוב אחר הנעשה בכיתה, איזה מסר משדרת לו העובדה שהוא לא חלק מהכלל?

הנושא הזה נשמע קטן, אך הוא קריטי. בתחילת שנת הלימודים הגיעה למרכז הזכויות בחדרה של רבנים למען זכויות אדם אמא שלא יכלה לשלם לבית הספר עבור השאלת ספרי לימוד לבנה, שעלה לכיתה ז'. התוצאה הייתה שלילד לא היו ספרים, ומכיוון שיש פרויקט השאלת ספרים בעיר אז אין שוק ספרי יד שנייה, והילד נותר ללא מענה. האם נאלצה ללוות כספים על מנת לעמוד בתשלום במועד – אפילו תשלומים לא היו מוכנים לאפשר לה.

> משבר מעונות היום: רק לחמישית מהתינוקות במדינה יש מקום במעון בפיקוח

המודל החיפאי

פנינו למשרד החינוך ושאלנו מדוע לא ייקח המשרד אחריות ברמה הלאומית, כך שמתווי השאלת הספרים המיושמים כיום, והמיועדים להפחית הוצאות על ספרי לימוד, יהיו נגישים גם למשפחות תלמידים החיות בעוני. בקצרה: דרשנו שהמדינה תיקח סוף סוף ברצינות את חובתה לאפשר הזדמנות שווה לכל ילד, לפחות בהיבט הצר של נגישות לספרי לימוד.

יתרה מכך, במכתב ציינו כי עיריית חיפה כבר עשתה עבור משרד החינוך את העבודה הקשה של תוכנית פיילוט למדיניות חברתית חשובה זו: מזה עשרות שנים מתקיים בעיר מערך הנחות מדורג להשאלת ספרי לימוד, לפי המצב הכלכלי והחברתי של משפחת התלמיד. המשמעות היא שלא יוכל להיווצר מצב, שכיום רווח בערים רבות, של משפחות החיות בעוני שלא יכולות לשלם לפרויקט ההשאלה עבור ספרי הלימוד לילדיהם. מהניסיון החיפאי עולה שהכסף שנאסף מההורים מאפשר לתת הנחות למשפחות שחיות בעוני, כך שאפילו אין צורך בתוספת תקציב מהמדינה לצורך ההנחות. כך ההורים שיכולים לשלם מסבסדים את מי שחיים בעוני.

תשובת משרד החינוך הדהימה אותנו. במכתב מחודש מרץ רחל שכטר, הממונה על השאלת ספרי לימוד במנהל הפדגוגי, ענתה לנו שמודל התקצוב לבתי ספר בתוכנית ההשאלה מראש מביא בחשבון את מספר התלמידים מעוטי היכולת בבית הספר – אבל סירבה למצוא פתרון מעבר לכך, לילדים שעדיין חסרים ספרים:

החקיקה [הנוגעת להשאלת ספרי לימוד] לא יכולה לכלול פתרונות לאותן משפחות אשר אינן מסוגלות לעמוד בתשלום השאלת ספרים, אך ישנן פתרונות [הטעות במקור] בהחלטות בית הספר/הרשות המקומית בהתאם לשיקול הדעת ולמשאבים העומדים לרשותם. הדוגמא שהובאה במכתבך לגבי מדיניות הנחות בעיר חיפה היא ראיה לכך. […] מאחר והפרויקט רווחי בדרך כלל, ניתן להשתמש ברווח למתן הנחות לאוכלוסייה המתקשה בתשלום המלא. כך מתבצע במקומות רבים.

כלומר, לא רק שהמשרד לא הביע נכונות לשקול לאמץ את היוזמה החיפאית המוצלחת (או מודל מוצלח מיישוב אחר), הוא אף בחר לגלגל את האחריות על הרשויות המקומיות או על בתי הספר, והשאיר את הנושא לבחירתם ללא שום הנחיות או רגולציה. במקום לראות בהזדמנות שווה לילדים החיים בעוני עניין של אחריות לאומית, מסתגר המשרד בהתנערות מאחריות תחת מעטה של תשובה שבלונית, בירוקרטית ויבשה. אגב, בנושא מקביל – תשלום סל תרבות – בחר משרד החינוך בדרך אחרת לחלוטין, וישנה הוראה מפורשת שאין להעניש ילד על כך שהוריו לא שילמו. ילדים יוצאים לטיולים או לפעילות תרבות, גם אם ידם של ההורים לא משגת לשלם.

המשרד מציע: שהילדים יעבדו

כבר בתלמוד הירושלמי מסופר לנו על שמעון בן שטח (בן המאה הראשונה לספירה) שהתקין שילדים ילכו לבית הספר, ובתלמוד הירושלמי מדובר על מימון ציבורי למערכת החינוך. במאה ה-18 קובע הרב שניאור זלמן מלאדי: "ושכר מלמדי תינוקות, תקנת חכמים הייתה לפרוע מקופת הקהל בעד כל התינוקות שבעיר, בני העשירים והעניים יחד". בשנת 2000 חוקקה הכנסת את חוק זכויות התלמיד ובו נקבע: "כל ילד ונער במדינת ישראל זכאי לחינוך בהתאם להוראות כל דין".

התשובה של משרד החינוך מתנערת גם ממה שאפשר היה ללמוד מהמסורת היהודית על האחריות הציבורית לחינוך שוויוני וגם מהתפיסה הנובעת מחוק זכויות התלמיד. במקום אחריות ציבורית נשארנו לחסדי היוזמות המקומיות. למרבה הצער נראה כי משהו בסיסי בתחושת האחריות לכלל הילדים השתבש.

לא פחות חמור מכך, בסוף תשובת משרד החינוך נרמז שילדים החיים בעוני יכולים "להתנדב" – כלומר לעבוד – בעטיפת ושימור ספרי לימוד וכך לזכות לקבל ספרים בחינם. בעוד שאין שום פסול בפעילות התנדבותית של כלל הילדים בפרויקט השאלת הספרים, פעילות שיכולה לתרום לחינוך לשימוש חוזר ושימור משאבים, הרמז בתשובת המשרד בדבר התניה בין פעילות התנדבותית זו לזכות שיהיו בידך ספרי לימוד הוא מקומם וחמור. בחירה בדרך זו תביא לעוד בידול של ילדים החיים בעוני מחבריהם ויצירת פער גדול יותר בין הילדים החיים בעוני לחבריהם בכיתה, שזכו לחיים כלכליים טובים יותר.

אנו קוראים לשר החינוך נפתלי בנט לקחת אחריות על הנושא, ולשקול מחדש את אימוץ המודל החיפאי כמדיניות לאומית, יחד עם רגולציה מתאימה.

הרב עדית לב היא מנהלת תחום צדק חברתי בארגון רבנים למען זכויות האדם

> איך הפך הסופר-טנקר של ההסברה לשגריר ישראל בבריטניה?