newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למה המדינה הפרידה בין אשה שעברה הפלה לבין בעלה?

תושבת עזה שביקרה בישראל גילתה שהיא צריכה לעבור הפלה בשלב מתקדם בהריון. לאחר שהצבא לא הגיב לבקשה לאשר לבעלה לצאת מהרצועה ולשהות לצידה, עתרה לביהמ"ש. אבל גם השופטת חשבה שאין מה למהר

מאת:

כותבת אורחת: נעמי הגר

בשבועיים האחרונים, בזמן שדיברו כאן על הפרדה בין יולדות יהודיות ופלסטיניות, הענקנו בארגון "גישה" (שפועל למען חופש התנועה של פלסטינים תושבי עזה) סיוע משפטי ליולדת אחת, במקרה פלסטינית, שבאמת לא היה אכפת לה לצד מי תשכב, מה יהיה מוצא שכנתה לחדר ואיזו חפלה יעשו בו. הפריבילגיות הללו לא עניינו אותה. היא רצתה דבר אחד בלבד, שבעינינו נחשב מובן מאליו – להחזיק את ידו של בן-זוגה בזמן שממיתים את העובר שבבטנה.

היולדת הזאת נכנסה לישראל בהיתר מרצועת עזה לביקור משפחה כשהיא בשבוע ה-28 להריונה. בגלל ששירותי הבריאות של ישראל עולים על אלה שבעזה, פנתה במהלך הביקור לקבל חוות-דעת נוספת על ההיריון – פרקטיקה מקובלת אצל כולנו כשמדובר בהחלטות רפואיות הרות-גורל. הומלץ לה לעבור הפלה באופן מידי בשל פגמים בעובר. בגלל שבוע ההיריון המתקדם, מדובר בהליך לידה של ממש שמתבצע בניתוח קיסרי שבסופו מוזרק לעובר חומר שמדומם את פעולת לבו.

בשל הדחיפות, ביקשנו באותו היום, יום רביעי בשבוע, ממנְהלת התיאום והקישור, הגוף הצבאי שאמון על הענקת היתרי יציאה מהרצועה, לאפשר לבן-זוגה של היולדת להיכנס לישראל מידית כדי להיות לצדה ברגע הקשה. ידענו שמוטלת עליו מניעה ביטחונית עמומה, שמעולם לא הוסברה ולא ניתנה לו ההזדמנות לטעון כנגדה. חשבנו שהמקרה הומניטרי, עד כי אין ספק שיתנו לו להיכנס.

טעינו. לצבא היה זמן בשפע לשקול את הבקשה, אבל לא מיהרו שם לענות. לכן ביום ראשון הגשנו עתירה בהולה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שדן בכניסות תושבי עזה לישראל, אבל להפתעתנו גילינו שגם בית המשפט לא מיהר. להיפך. השופטת קבעה מועד מאוחר מאוד, מאוחר מדי, לקיום הדיון – שמונה ימים לאחר הגשת העתירה, וזאת כאשר היולדת האבלה צריכה את בן-זוגה לידה, עכשיו, מיד, כדי להתמודד בצוותא וגם כדי לטפל בסידורי הקבורה של הוולד. בקשתנו להקדים את הדיון לא עזרה.

> הקרב על האסתטיקה של הירי

גבול עזה ישראל (אקטיבסטילס)

גבול עזה ישראל (אקטיבסטילס)

למעשה, התשובה האדישה של בית המשפט המחוזי הדהימה אותנו במיוחד, מכיוון שלפני כחודש, עתרנו לבית המשפט העליון בשמה של פלסטינית מרצועת עזה שביקשה להיכנס להלוויית אביה בגדה המערבית אך סורבה מטעמים ביטחוניים. בקשה כזאת מופנית לבג"ץ כיוון שהם אלה שמטפלים בבקשות שעיקרן מעבר בין עזה והגדה המערבית, ובמקרה הזה זומנו לדיון דחוף, שהתקיים באותו היום בירושלים. והנה, למרות שהיה זה יום חמישי, שעת אחר צהריים, שבניין בית המשפט כבר היה ריק, שכל הדיונים כבר הסתיימו, עדיין שלושה שופטים עליונים הטריחו עצמם לדיון כי חשבו שהמקרה ראוי דיו ודחוף דיו כדי לדון בו בקצה שבוע עבודה עמוס. בסופו של דבר, למרות המלצת גורמי הביטחון השלילית, שופטי העליון פסקו כי יש לאפשר לעותרת להיכנס לגדה ולהתאבל יחד עם בני משפחתה.

ההשוואה בין שתי הערכאות אינה מרמזת בהכרח על התוצאה הסופית. יתכן שבתום הדיון בבית המשפט בבאר שבע, בן-זוגה של העותרת עדיין היה מסורב-כניסה, אבל לפחות הייתה מוענקת לו האפשרות להשפיע על גורלו בבית המשפט. במקום, השופטת הפכה את העתירה ללא רלוונטית. היולדת לא היתה מסוגלת להישאר לבדה בישראל, ולחכות שמונה ימים לדיון. למרות מצבה הפיזי והנפשי הקשה, הקימה את עצמה מן האבל וחזרה לרצועת עזה בטרם יתקיים הדיון. משהצורך בדיון התייתר, נאלצנו למחוק את העתירה.

מה למדנו מהסיפור העגום הזה? שלכאורה, אבלם של פלסטינים נחשב פה פחות; כנראה שאפשר לזלזל באבל של אם, שנושאת את ילדה ברחמה 28 שבועות, יולדת אותו ואז נפרדת ממנו לעולמים. שלכאורה אפשר לזלזל גם באבלו של אב, ולמנוע ממנו להיכנס לישראל כדי לעמוד לצידה של זוגתו. הרי יש להם ברצועה עוד שלושה ילדים, והם חיים. ואולי בעיקר למדנו שעדיין לא ידוע כמה סבל עוד צריכים תושבים פלסטינים לסבול, כדי שהרשויות בישראל יכירו בזכויותיהם הבסיסיות, כמו הזכות להתאבל על בן שמת בטרם נולד.

עו"ד ד"ר נעמי הגר מנהלת את המחלקה המשפטית בארגון גישה, שמקדם חופש תנועה לפלסטינים ולסחורות מרצועת עזה ואליה. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> משרד התיירות מודה: תפקיד הקהילה הגאה הוא להיות יפה ולרקוד

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
שוטרי יס"מ ליד תחנת המשטרה באום אל פחם, במהלך הפגנה נגד הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית, ב-5 בפברואר 2021 (צילום: אורן זיו)

שוטרי יס"מ ליד תחנת המשטרה באום אל פחם, במהלך הפגנה נגד הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית, ב-5 בפברואר 2021 (צילום: אורן זיו)

צמצום הפשיעה בחברה הערבית? "החלטת הממשלה נגועה בפטרונות"

הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית מתגברת כבר שנים, ובשנה שעברה גבתה 113 קורבנות. לדברי מומחים, החלטת הממשלה שאושרה בתחילת השבוע ותוקצבה ב-150 מיליון שקל אינה מטפלת בבעיות העומק, מריחה מפוליטיקה ויחסי ציבור, וכמעט בטוח שלא תיושם. "הם אמרו שאין תקציב אפילו לתרגום של מסמך"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf