newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נבחרת החלומות של אורי משגב לשינוי היא בדיוק מי שהביאו אותנו עד הלום

אורי משגב מודאג ממלחמת האזרחים שאנחנו נתונים בה לדבריו. הפתרון: הקמת חזית דמוקרטית רחבה שתילחם ב"מדינת יהודה" המאיימת על מדינת ישראל הנאורה והדמוקרטית. הרציונל: בניכוי הערבים, החרדים ועוד כמה, מצבנו מצוין

מאת:

אורי משגב מודאג. מאוד מודאג. התיעוד המצולם של הוצאה להורג של פצוע פלסטיני בחברון על ידי חייל טלטל את משגב עד כדי הכרזה על מלחמת אזרחים שאנחנו, מסתבר, נתונים בעיצומה ולא ידענו. כמו שקורה לא פעם אצל כותבים מסוגו, בדרך כלל גברים יהודים אשכנזים חילוניים מהשמאל הציוני המחזיקים בטורים קבועים בעיתון של האנשים החושבים, כשהמציאות מעמתת אותם עם פרדוקס "היהודית והדמוקרטית", הוא נכנס להתקף חרדה. וכמקובל בקרב אותם חוגים, במקום להתמודד ביושר עם מופרכות היומרה "היהודית והדמוקרטית" עצמה, הוא מחפש את הוו עליו אפשר לתלות את האשם במציאות שחבטה לרגע על פניו.

התובנה המטלטלת הזו בדרכה לכלכל, עושה רושם, סדרה של כתבות שבהן משגב יסביר לנו שוב ושוב עד כמה גורלית השעה ומה חייבים, ממש חייבים לעשות כדי להתמודד איתה. בזה הוא מזכיר באופן מעט קריקטורי את אביו הרוחני, ארי שביט, שפיתח תחביב לפרסום אבחוני מצב ותחזיות אפוקליפטיות, שמכולן עולה שסוף המדינה כפי שאנחנו מכירים אותה קרוב מאוד אם לא נתעשת מיד ונציל את הדמוקרטיה הישראלית המהוללת. בני ציפר עשה מהפטנט הזה, של לעורר פרובוקציה לא מאוד מתוחכמת ואז לסחוט ממנה (ומהביקורות שהיא מעוררת) עשרה מאמרים נוספים, קריירה שלמה באותו העיתון; אין סיבה שזה לא יעבוד גם למשגב.

> החזון של בל"ד מפחיד את גדי טאוב, ובצדק

משה יעלון (אקטיבסטילס)

איך בדיוק מר "שוברים שתיקה הם בוגדים" יותר דמוקרט מאחמד טיבי? משה יעלון (אקטיבסטילס)

הערבי הנכון

אבל אורי משגב לא מסתפק רק באבחון המחלה, אלא מציע לה גם מזור, או, בלשונו, "תוכנית הפעולה היחידה של מדינת ישראל": הקמת חזית דמוקרטית רחבה שתילחם בכוחות האופל של "מדינת יהודה". אם אצל גדי טאוב היתה זאת בל"ד שגילמה את האיום על הדמוקרטיה הישראלית, הרי שאצל משגב קו החלוקה מנוסח אחרת: קואליציית החלומות הנועזת, החתרנית והרעננה שאמורה להציל את מדינת ישראל מתחילה עם בוגי יעלון מימין ועד לזהבה גלאון משמאל, כשבתווך כל גווני ה'יש עתיד' שיש לפוליטיקה הישראלית להציע. "בל"ד ורע"מ-תע"ל אינן אופציה", מדגיש משגב. "לא בגלל שהן ערביות. בגלל שהן מייצגות לאומנות ערבית ופונדמנטליזם איסלאמי".

כיאה לשמאל הנאור, פטור בלא ערבים בכלל הרי אי אפשר, זה מאוד לא פוליטיקלי קורקט בקרב קוראי הארץ. על כן אנחנו רוצים כעת "כמה שיותר ערבים-ישראלים תומכי דו-קיום נוסח איימן עודה, שלטעמי יכולים למצוא את עצמם בתוך המסגרת החדשה המוצעת כאן". התקשורת הישראלית מאוד אוהבת למרק את מצפונה באמצעות אימוצו של איימן עודה כ"ערבי הנכון" לעומת "הערבים הלא נכונים" האחרים. אבל טוב יעשה משגב אם יטריח את עצמו גם להקשיב באמת לתוכן הדברים שעודה אומר בדרכו הנעימה, ואז ספק גדול אם עדיין יחשוב שהוא מועמד להתגייס לחזית אחת עם בוגי יעלון. ספויילר: לא, גם עודה איננו ציוני גדול.

יעלון, דמוקרט העל

מכיוון שמשגב עצמו הכריז על כוונתו להקדיש לתוכנית הגאולה המהפכנית הזו סדרת כתבות שלמה, ומכיוון שהרפלקסים הקולקטיביים שלנו מחייבים אותנו להתייחס בכובד ראש לרעיונות של גברים אשכנזים באשר הם, קראתי בעיון רב את תכניתו ועלו בי כמה שאלות שאשמח אם יואיל להתייחס אליהם (גם אם אני משתייכת למה שכינה היום במאמרו בבוז "מקצועני העדתיות המזרחית ותומכיה היהודים של בל"ד". ואולי צריך להקדיש טור נפרד לכל אלה שמכניסים בערמומיות את הסוגיה האתנית בדלת האחורית, אבל נדהמים מתוך היתממות כשהם פוגשים בה בדלת הראשית):

ראשית, אני תמהה מדוע דווקא מקרה הרצח בחברון הוא זה שהוביל להארה בדבר עומק הסחי שבתוכו מתפלשת המציאות הישראלית. כמובן שאין כל ספק בחומרת המקרה הזה, אבל הרי חיילים שהורגים פלסטינים חסרי ישע זה באמת סוג של כלב נשך אדם. זה קורה ברחובות ירושלים המזרחית, זה קורה בסמטאות שכם וג'נין, וזה קורה בהפגזות על עזה. מה הופך את המקרה הזה למשנה תודעה פרט לעובדה הטריוויאלית שהוא תועד במצלמות איש 'בצלם'? למה זה מזעזע את עולמו של משגב עד כדי חרדה לגורלה של ישראל כמדינה דמוקרטית ולא, נניח, החלטת ממשלה באישורו של בית המשפט לעקור ישוב בדואי כדי לבנות על חורבותיו ישוב על טהרת הגזע ליהודים בלבד? איך מעשה של חייל בודד, חמור ככל שיהיה (וכמובן נתמך על ידי רוח מפקדיו ושולחיו) מאיים על הדמוקרטיה הישראלית יותר ממדיניות נישול ממשלתית עם חותמת ההכשר של בג"ץ, שמהווה בעיני משגב ושכמותו את אחד מעמודי התווך של "השפיות והדמוקרטיה" בישראל?

שנית, הייתי שמחה להבהרה נוספת של הרציונל שמכתיב את גבולות חזית ההצלה המפוארת הזו, מימין ומשמאל. אשמח, למשל, להבין מה מכשיר את בוגי יעלון להיות חלק מנבחרת גיבורי העל של משגב. האם זה עצם העובדה שהוא הביע אי נחת מההוצאה להורג המדוברת בחברון? האם זה סף הקבלה? כל יהודי שלא חושב שלרצוח פלסטינים גוססים זה רעיון טוב בפנים? והרי גם זה, במקרה של יעלון, בערבון מוגבל בלבד, שהרי אלמלא הרצח הזה תועד במצלמות ועורר סערה כפי שעורר, אילו יעלון היה שומע עליו באמצעות עדות של "שוברים שתיקה" למשל, סביר להניח שלא רק שלא היה נסער, אלא היה מכנה את נותני העדות 'בוגדים'. אז באיזה אופן הוא ראוי להיכלל בנבחרת הדמוקרטית של משגב יותר, נניח, מאחמד טיבי?

> אין מקום לתיקון בחברה או בשמאל בלי מהפכה מזרחית

בחן את עצמך: מי הלאומן הערבי ומי הפונדמנטליסט האסלאמי. מסיבת העיתונאים הראשונה של הרשימה המשותפת בתל אביב: טיבי, זחאלקה, גנאים, עודה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בחן את עצמך: מי הלאומן הערבי ומי הפונדמנטליסט האסלאמי. מסיבת העיתונאים הראשונה של הרשימה המשותפת בתל אביב: טיבי, זחאלקה, גנאים, עודה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בניכוי החרדים, הערבים וכל השאר

ואם כבר טיבי, מעניינת גם הפסילה הגורפת של משגב את בל"ד ואת רע"ם-תע"ל כגוש אחד של "לאומנות ערבית ופונדמנטליזם אסלאמי". אני מבינה שקשה למשגב להפנים את זה, אבל באמת שלא כל הערבים הם מקשה אחת. טיבי, למשל, איננו חלק מה"לאומנות" של בל"ד (ועל כך בהמשך), וגם לא חלק מה"פונדמנטליזם האסלאמי" של התנועה האסלאמית, על אף הריצה המשותפת שלהם בבחירות האחרונות (שהיתה בעצמה תוצאה של ניסיון נואל להדיר את האזרחים הפלסטינים מהפרלמנט של הדמוקרטיה המהוללת שלו, ניסיון לו היו שותפים כמה מאבירי הדמוקרטיה שמככבים ברשימת החלומות של משגב). למעשה, עיון בפעילות הפרלמנטרית של טיבי מעלה שמדובר באחד המחוקקים בעלי המחוייבות העמוקה ביותר לתפיסה דמוקרטית אזרחית אמיתית; מדוע אם כן הוא נותר מחוץ לרשימה ואילו יעלון, מר "שוברים שתיקה הם בוגדים", בפנים?

ובאשר להאשמה השחוקה של בל"ד בלאומנות ערבית, כשהיא נשמעת מפי תומך מרצ היא הופכת לפארסה שקשה להחליט אם היא יותר עצובה או משעשעת. מרצ, בהיותה מפלגה ציונית, דוגלת במתן אפריורי של פריבילגיות מרחיקות לכת לקבוצת לאום אחת על חשבון השניה, תוך הקפדה על זכויות אזרח למיעוט הפלסטיני על בסיס אישי. החזון של בל"ד, לעומת זאת, דוגל בזכויות מלאות ושוות לכל תושבי המרחב ללא כל הבדל על בסיס לאומי, אתני, מגדרי או אחר. אז איך למען השם הם יוצאים לאומנים ואילו מרצ עם התפיסה האתנוקרטית שלה הופכת לסמל דמוקרטי?

ועניין אחרון, ואולי החשוב מכולם: נבחרת החלומות של משגב היא שילוב כוחות בין צאצאיה הרוחניים של מפא"י, שניהלה פה את העניינים בשלושים השנים הראשונות של המדינה וניצחה על הגזל והנישול של פלסטינים ומזרחים, ובין אלה שנמצאים בשלטון בערך בארבעים השנים האחרונות וניצחו על הנישול והגזל מאז. כל מי שמשגב מפנטז עליו הם, בווריאציה כזו או אחרת, בדיוק אותם אלה שאחראים למציאות שאנחנו חיים בה כיום. רק חשיבה שבטית פונדמנטליסטית מסוגלת להתכחשות עמוקה כל כך לאחריות של השבט שלך (ומשגב משרטט היטב את גבולות השבט שלו בעצמו, אני לא צריכה לעשות את זה בשבילו), עד כדי יצירת עולם מקביל שבו הקבוצות שלרובן מעולם לא היתה נגישות בכלל למוקדי הכוח והניווט הופכות לאחראיות על המצב כפי שהוא היום.

באופן אירוני, משגב מצטט פה אחד לאחד את אמירתו הידועה של שנוא נפשו, נתניהו: "בניכוי הערבים והחרדים מצבנו מצוין". אולי כדאי להזכיר לו ולחבריו מדי פעם שלמרות הדימוי העצמי הנאור לעילא שהם מתחזקים, המרחק בינם ובין הביביזם שלו הם בזים כל כך קטן בהרבה ממה שהם היו רוצים לחשוב.

> מי אמר שלבית"ר ירושלים או למחנה הציוני מגיע בכלל שחקן ערבי?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf