newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נתניהו, בבריסל לא מקשיבים לך

יום אחד מנסה ראש הממשלה לספר שהוא מיגר את הטרור, ויום אחרי – שישראל מתמודדת עם מתקפת טרור נוראית. בין הזיגזג לשקרים הוא מנסה, ולא מצליח, להסתיר את הכיבוש

מאת:

אז מה באמת רוצה נתניהו מאירופה? שילמדו ממנו מה בדיוק? שוב אנחנו רואים את הניסיון הנואש לדחוף את ישראל לקהילה הבינלאומית, "הנאורה" להגדרתו, דרך הדלת האחורית של המלחמה בטרור, כביכול. ראש הממשלה שולף משפטים בסגנון "כולנו בזירה אחת גדולה", "שוב הנאורים מול החשוכים", "השחור מול הלבן" – מסרים שכמו נשלפו מתסריט שחוק שאפילו בסרטי ילדים כבר החליפו בסוגיות מורכבות יותר.

נתניהו מתעקש שיש רעים ויש טובים, הנסיך החתיך יתחתן עם היפה בסוף, וזה בעיניי לא רק זלזול באינטליגנציה של העולם – שלא תורם למאזן האהדה והתמיכה בישראל אותה הוא מייצג – אלא גם סוג מסוים של הסתה נגד הדת, הלאום והתרבות אליה משתייכים המפגעים, שלכל הדעות הם בודדים שצמחו בשולי הקיצוניות המטורפת הרצחנית שאף מדינה לא רוצה אצלה.

כאשר משחירים ומכתימים מיליוני אנשים רק בגלל השתייכותם הדתית, כמו האסלאם, הלאומית, כמו הפלסטינים, או התרבותית כמו הכורדים למשל – זה השלב הראשון מהמדריך לגזענות ולשנאה. כך עושים הסתה, ובמזבלה מסוג זה צמחה לה האנטישמיות בעולם.

כמו להטוטן רץ ראש ממשלת ישראל לכל חתונה מדממת בכל פינה בעולם כדי להגיד "גם אנחנו היינו שם, אנחנו יצאנו מזה ואנחנו יכולים לסייע לכם". ההצהרות מעין אלו, שראש הממשלה מתענג בהפצתן ומגיע מהן כל פעם לשיא חדש באורגזמה הפוליטית שלו, את מי הן משרתות?

> האמת היא שלאירופה יש יותר ניסיון עם טרור מאיתנו

בנימין נתניהו עם חיילי חטיבת כפיר (עמוס בן גרשום, לע"מ)

בנימין נתניהו עם חיילי חטיבת כפיר בפורים (עמוס בן גרשום, לע"מ)

ראשית כל, ישראל היא לא כמו אירופה. אולי אירופה הקולוניאלית של לפני מאה שנים, זה כן. היא בטח לא תורכיה ולא ארה"ב. האמירה שישראל היא מדינה שוחרת שלום, סתם קורבן תמים, שלא כובשת אף עם בסביבה ומתיישבת על אדמתו – אתה באמת חושב שהעולם קונה את זה?

הכיבוש של העם הפלסטיני, הריסת הבתים, המחסומים, רצח הפלסטינים וההתנחלויות המגודרות, שלא לדבר על מה שקורה בעזה – כל המדיניות של הממשלה הזו היא לא יותר ממשטר כיבוש, שמבוסס על גזענות וכוח. את השליטה הזאת מצדיקים כלפי היהודים עם ההסבר שאת הארץ קיבלנו מבורא עולם בהעברה ישירה לעם היהודי לפני אלפי שנים. בו בזמן לשאר העולם מסבירים שאנחנו כובשים את השטחים בגלל המלחמה בטרור, שלא מותירה לנו ברירה אלא להשתמש בכוח הצבאי המוסרי בעולם כדי לשמור על חייו של העם היהודי.

שני ההסברים מבוססים על שקר וכזב היסטורי ולא מחוברים למציאות של ימינו. אגב, אני מבולבלת, תחליט בבקשה: או שיצאת מברוך הטרור או שנכשלת במאבק בו. אי אפשר להגיד בוועידת איפא"ק שהטרור מכה בנו, ויום למחרת לספר לאירופיים שאנחנו נאבקנו-נטרלנו-עצרנו-וגידרנו וכך מיגרנו את הטרור ובואו נעזור לכם קצת, חברים תמימים שכמותכם. סיפור הבסת הטרור לא עובד גם עם סיפור הקורבן המותקף כל יום: זוכרים את הקריאה של נתניהו ליהודי צרפת "בואו ארצה, הכי בטוח כאן" אחרי הפגועים בפריז? זה נשמע קצת כמו בדיחה רעה היום, שהצרפתים בחרו שלא לקנות מהגואל מהמזרח התיכון.

די לחומוס

איזה בטחון ואיזה בטיח? מתי תגיד כבר שיש פה כיבוש ויש התנגדות עממית? אינתיפאדה זה נקרא בערבית אדוני. ולפני שתקפצו מהכיסא אז לא – הכוונה היא לא לפגיעה בחפים מפשע, אלא באנשים ששומרים על הפשע ששמו התנחלויות וכיבוש. ראינו את מעשי המתנחלים והחיילים וראינו מה כוח בלתי מוגבל עושה לצעירים תחת דיכוי צבאי וייאוש בלתי נגמר.

אז לא ולא, גוש עציון היא לא בריסל וירושלים היא לא פריז וחברון זאת לא לונדון, גם אם תצעקו את זה השכם וערב בכל ועידה ואחרי כל פיגוע בעולם. זה פשוט לא אותו דבר. ושוב חוכמת הערבים לא נותנת לי מנוס אלא להיזכר ולשתף בפתגם המתאר את המצב של ישראל פחות או יותר: متل اللي بيدور عجنازة يشبع فيها لطم،. כלומר: מי שאוהב ליילל ולבכות מחפש לוויה מזדמנת להתפרק בה. זה מה שעושה ישראל היום בעולם בניצוחו המדהים של ראש הממשלה.

כדי לנסות להבין את יחסו של העולם לסגנון התגובה היהירה והפטרונית מההנהגה הישראלית, בואו נדמיין לרגע ששר התחבורה הבלגי היה יוצא בהצהרה לישראל אחרי פיגוע רצחני במיוחד בסגנון "במקום ללקק חומוס כל היום תילחמו בטרור", או "במקום לשחק בכדורי פלאפל תירו באיזה מחבל בכדור אמיתי". איך היה מגיב הרחוב הישראלי? חוץ מזה שהערבים היו מתקוממים שהחומוס והפלאפל הם לא ישראליים אלא מאכל פלסטיני אסלי, והיו שולחים לבלגיה משלחת הסברה, הישראלי הממוצע היה כועס ומתרעם ובטח שונא את הבלגי המתיפייף והצדקן, שלא יודע כלום על המציאות של המזרח התיכון. כמה דקות ייקח עד שיאשימו אותו באנטישמיות?

> אין לנו את הפריבילגיה להפוך לאסלאמופובים

אנדרטה לזכר ההרוגים בפיגועים, בריסל (Ashley Bayles CC BY 2.0)

ואתם בישראל, כמה פלאפל אתם אוכלים במקום להלחם בטרור? אנדרטה לזכר ההרוגים בפיגועים, בריסל (Ashley Bayles CC BY 2.0)

לשמור על בלגיה אחרת

ועכשיו לגבי דאעש: נתניהו, מלך ההשוואות, אומר שארגון דאעש רוצה לכבוש את אירופה. והפלסטינים, את מי הם רוצים לכבוש? את ישראל. אני מקווה שברור לכם שדאעש לא רוצה לכבוש את אירופה, אלא להכאיב לה כמו שהוא עושה היום לתורכיה. אחרי שתשומת הלב למעשיו של הארגון הרצחני בעיראק וסוריה דעכה, לאור העובדה ששפיכות הדמים שם לא מזיזה לקהילה הבינלאומית, שכנופיות דאעש שם מאבדות את כוחן כנראה, עכשיו הן בחרו את היעדים הקלים בעולם. דאעש לא פוגע בישראל לא בגלל המיגון של ביבי, אלא בגלל שאין לה עניין בכך פשוט.

להבנתי סעודיה נלחמת באיראן בחצר הסורית. ישראל יצאה מארון המלוכה הסעודי, שהייתה חבויה בו שנים, וברור לצד מי היא עומדת במשוואת הדמים הסורית.

דאעש נלחם בחיזבאללה ואסד, ממחנה איראן. כך שדאעש לא ילחם בסעודיה ו"בנות בריתה" הן בכלל לא מטרה של הארגון.

ולסיום: עצובות עד כואבות הטענות כלפי הבלגים, שלא מגיבים לטרור לפי הוראות הישראלי הממוצע. במקום זה הם בוחרים באיפוק, חיבוק ודמעה. אני מקווה שיחד עם המכה הקשה תתחזק האחיזה בערכים כמו חופש, דמוקרטיה וזכויות אדם עוד יותר. מי שהיה בתהום מוסרית וחשוכה בעבר לא ממהר לזרוק את עצמו שוב לשם.

> הירי בפצוע הפלסטיני בחברון הוא לא חריג

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf