newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דיני נפשות: אורנה בן דור לא רוצה להרוס את הדרמה עם מספרים

בלי נתונים, בלי לשאול שאלות מיותרות - אורנה בן דור מצאה את הקורבנות האמיתיים של הליכי הגירושין: גברים שנרדפים על ידי נשים נקמניות ותאוות בצע. מכתב פתוח

מאת:

צפיתי אתמול (רביעי) בפרק האחרון בסדרה שלך "דיני נפשות" על מערכת המשפט במדינה. הפעם עסקת בבית המשפט לענייני משפחה. הסיפורים שהבאת אל המסך הקטן היו קשים ועצובים, וחשוב שהציבור ידע כמה סובלים ילדי הגירושין, למרות שניתן למנוע את הסבל הזה. אבל חייבים להסתכל על ההקשר הרחב ולשים את הסיפורים האלה חזרה בתוך המציאות שבתוכה הם מתקיימים. בפרק שראינו ציירת מציאות חד מימדית, שבה נשים הן רודפות בצע, נקמניות אשר לא בוחלות בשום אמצעי, אפילו לא הפרדת ילד מאביו, לשם הניצחון שלהן במערכה.

במציאות שאני מכירה תמצאי מספר קטן מאד של תלונות שווא, ומספר גדול בהרבה יותר של נשים שנסחטות מרגע בקשת הגט (על מנת לקבלו), ועד לריבים על המשמורת על הילדים. המציאות שאני מדברת עליה היא מציאות שבה על פי מחקרים עדכניים לאחר גירושין רמת החיים של נשים וילדים יורדת בעשרות אחוזים ואילו זו של גברים עולה בממוצע לאחר שנה. זו מציאות שבה ארגוני הגברים מטילים את חיתתם על כל מי שמעז לדבר על הבעיות במשמורת משותפת, או על המקרים הרבים כל כך של אלימות רגשית, כלכלית ולפעמים גם פיזית נגד נשים וילדים.

בסיפור הזה של הליכי גירושין בישראל 2016 הנפגעים האמיתיים הם הילדים, ולא הגברים כפי שהצגת בצורה כל כך חד צדדית, באמצעות מרואיינים שעמדתם ידועה לכל: הגברים הם קורבנות, ידן של הנשים על העליונה. פתרון המשמורת המשותפת הוצג על ידך כאילו מדובר בפתרון קסמים. מפליא אותי שלא קראת מחקרים, שלא בדקת מה חושבים מומחים ומומחיות שאינם ד"ר יואב מאז"ה שכתב דוח שלם על "תלונות שווא", או עו"ד מורן סמון שהיא ראש הוועדה לתלונות שווא בלשכת עורכי הדין.

בתכלס זה פשוט נראה שישב שם מישהו מארגון "א' זה אבא" והכתיב לך את התסריט, כי מה שאין בפרק הזה זה מספרים: כמה נשים וילדים נפגעים מגירושין לעומת גברים? כמה אבות מתפקדים בתוך הסכמי המשמורת המשותפת שהם כל כך כך רוצים? כמה תלונות שווא של נשים באמת יש? כמה תלונות שווא של גברים יש? כמה נשים וילדים נפגעים מאלימות של גברים לעומת המצב ההפוך שאותו טרחת לספר ברגשנות גדולה כל כך? כמה נשים מרוויחות יותר מגברים? בכמה משפחות בישראל האבא הוא ההורה העיקרי? כמה? אורנה לא שואלת שאלות. היא מקבלת את ההנחות של המרואיינים שלה.

המספרים היו מספרים לך על מציאות שונה מזו שבחרת לייצג בפרק שלך, כל כך שונה שהייתה שוללת את הנחות הבסיס שעליהן נשענת. ברוב המשפחות בישראל האמא היא עדיין המטפלת העיקרית בבית ובמשפחה. ברוב המשפחות בישראל האישה מרוויחה פחות מהגבר. בשליש ממקרי הגירושין בישראל האישה נסחטת כבר במעמד הגט, וכו' וכו', אבל למה להרוס את הדרמה עם מספרים. איך אמרת? הסטטיסטיקה לא מספרת כל סיפור לגופו.

"אנחנו חיים באפרטהייד מגדרי" אומר אחד מגיבורי הפרק לאורנה בן דור. כן, כן, מה ששמעתן, גברים מודרים מהמקומות הכי חשובים בחברה! וזה פוגע קשות בגברים רבים אחרים. "12 נשים בחנו ובדקו אותי! 12 נשים ואף לא גבר אחד!" הוא מספר לה, על התהליך שהיה צריך לעבור ברווחה, בשל התלונות של אשתו עליו. זה המשפט המגוחך ביותר ששמעתי בפרק, ותאמינו לי התחרות הייתה קשה.

> למה סבא וסבתא שלי צריכים לקבל טלפונים שאומרים שאני זונה?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf