newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עכשיו הפכו את החרדי מטיסת אל-על לאנטישמי, לא פחות

אפשר להתווכח אם הבקשה מאישה לעבור ממקומה כדי לאפשר לגבר חרדי לשבת היא לגיטימית או לא, וודאי שצריך להיאבק נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי. אבל הפיכת המאבק הזה למלחמת בני אור בבני חושך היא לא הדרך לעשות זאת

מאת:

על פניו, המקרה שאירע בטיסת אל-על 028 מניוארק לתל-אביב ב-2 בדצמבר היה מינורי למדי: אישה מבוגרת התבקשה על ידי הדיילת לשדרג את מקומה בטיסה כיוון ששכנה המיועד, גבר חרדי, לא יושב ליד נשים, והאישה הסכימה מרצונה ועברה מקום. ובכל זאת, בסיוע התנועה ליהדות מתקדמת, היא החליטה כעבור זמן לתבוע את אל-על על אפליה מגדרית והסיפור הגיע לכותרות.

החשיפה לה זכה הסיפור הזה לא מאוד מפתיעה: הוא יושב היטב על משבצת "מלחמת בני האור בבני החושך" שהתקשורת הישראלית אוהבת לא פעם לקדם כשזה מגיע לחרדים. ואיך בונים את הנרטיב הקוטבי הזה? די פשוט.

ראשית, מבהירים מי האישה שהתבקשה, רחמנא לצלן, לעבור מקום לטובת אותו גבר חרדי. ב'הארץ' ו'דה-מרקר' בחרו לתרגם ולפרסם את הידיעה שהתפרסמה בניו-יורק טיימס, שם מצויין כי רנה רבינוביץ היא "עורכת דין בגימלאות ובעלת תואר דוקטור בפסיכולוגיה חינוכית, אשר נמלטה כילדה עם משפחתה מהנאצים". איך התארים האקדמיים שלה או ילדותה מול אימת הנאצים רלוונטיים לסיפור הזה? לא ברור. וגם היא מעידה על עצמה, "הנה אני, אישה מבוגרת, משכילה, טיילתי בעולם", כאילו אם היה מדובר בזבנית מפתח תקווה היינו אמורים להזדעזע פחות. אולי משום כך הפרשה הופכת מתביעה קטנונית ל"סוגיה אינטלקטואלית, אידיאולוגית ומשפטית".

אבל כדי להצדיק את הכתבה צריך עוד קצת בשר, אז עכשיו אנחנו מדברים על 'תופעה'. על מגיפה ממש. חרדים מסרבים לשבת ליד נשים ומעכבים טיסות. ופתאום גם ידיעה על חרדי שהתפרע כי הסרט שהקרינו בטיסה לא היה מספיק צנוע. ממש מפגע אווירי הפכו להיות החרדים האלה.

> החרדים מעולם לא היו כל כך חזקים, וזו בדיוק הבעיה שלהם

כנס בחירות של סיעת 'דגל התורה' ביהדות התורה, ערב הבחירות לכנסת ה-20. (צילום: שוקי לרר 'בחדרי חרדים')

להיאבק על שוויון במרחב הציבורי, לא להפוך את החרדים לאויב. כנס בחירות של סיעת 'דגל התורה' ביהדות התורה, ערב הבחירות לכנסת ה-20. (צילום: שוקי לרר 'בחדרי חרדים')

מאבק על שוויון או דמוניזציה?

מי שהתגייסו לצד האישה לשם הגשת התביעה הם שלא מפתיע "המרכז הרפורמי לדת ומדינה" של התנועה ליהדות מתקדמת. מה שמוזר זה שלמרות שלפני רגע הכתבה יצאה מגדרה להוכיח תופעה של ממש, במרכז אמרו שהם המתינו כשנתיים למקרה כזה כדי לתבוע את אל-על. שנתיים ארבו עד שנפלה לידיהם אישה שהסכימה מרצונה החופשי לעבור מקום כדי לאפשר לגבר חרדי לשבת, ואיפשרה להם להגיש את התביעה הנכספת.

התנועה הרפורמית, חשוב לומר, מנהלת מזה שנים מאבק סיזיפי וראוי להערכה למען הרחבת ההכרה בספקטרום היהודי בישראל שחורג מעבר לדיכוטומיית החילוני-אורתודוכסי. זהו מאבק על עיצוב דמותה של היהדות בישראל, לא פחות, ויש לחזק ולברך אותה על כך. חלק מהמאבק הזה קשור גם להתנגדות החד-משמעית להדרת הנשים השערורייתית שאנחנו עדים לה לא פעם מצד גורמים אורתודוכסיים במרחבים ציבוריים. גם זה, מיותר לומר, מאבק חשוב מאין כמוהו.

ואולם לא פעם מתקבלת ההרגשה שלצד המחוייבות האמיתית לזכויות נשים ולדמותה של היהדות, המאבק הזה יושב בחלקו גם על סנטימנטים של "הנאורים שבאים להרביץ קדמה בפרימיטיביים". הלך הרוח הזה מסיט לא פעם את המערכה מהשדה העקרוני שבו היא אמורה להתנהל, בראש ובראשונה שבירת המונופול על היהדות שנתנה המדינה עצמה לאורתודוכסיה, ומסמנת כל פרט בקהילה החרדית ככתובת. יתרה מזו: מתקבל הרושם שבעיני חלקים מהצד הזה של המתרס, המשימה איננה קביעת כללי משחק שוויוניים, מכבדים ולא פוגעניים במרחב המשותף, אלא חינוך החברה החרדית עצמה לאותה נאורות שהם מתיימרים להחזיק בה, לא פעם תוך דמוניזציה של החרדים.

כך למשל, בראיון בתוכנית "לונדון וקירשנבאום" מכניסה ענת הופמן, מנהלת המרכז הרפורמי לדת ומדינה, את המילים האלה לפיו של אותו חרדי אלמוני מהטיסה המדוברת: "אני רוצה שתעיפו אותה מכאן!", מילים שכביכול אמר על רנה רבינוביץ'. האם יש להופמן עדות מוצקה שאכן כך התבטא אותו אדם, או שהאלימות המילולית הזו שהיא מלבישה עליו מקורה בתפיסות הנגועות של הופמן עצמה ביחס לחרדים? האם בלתי אפשרי להניח שהאיש ביקש בצורה מכובדת ומנומסת לדאוג לו לסידור ישיבה חלופי?

במהלך אותה שיחה הופמן שואלת את ירון לונדון כיצד היה מגיב אילו הוא היה מתבקש לעבור מקום כי שכנו המיועד לא מוכן לשבת ליד יהודים. אז עכשיו החרדי האלמוני שלנו כבר הפך לאנטישמי של ממש. בשלל הדיונים שערכו סביב הפרשה הזו ראיתי לא פעם את הטענה הזו בווריאציות שונות: ומה אם הוא היה מסרב לשבת ליד שחור? הומו? יהודי?

ההשוואות האלה, בעיני, הן בורות במקרה הטוב. אכן יש בחברה החרדית (ובל ניתמם, גם בחברה החילונית ובעצם בכל חברה אנושית) הדרת נשים עמוקה והבניות חברתיות שדוחקות את הנשים באופן סיסטמי לשוליים. אבל ההשוואה בין מקום האישה בחברה החרדית לבין מקומו של השחור בעיני חבר KKK, למשל, היא לא פחות מאבסורד. ההשוואה הזו שוללת כל אפשרות למערכת זוגית אמיתית המבוססת על חברות וכבוד הדדי עמוק בין גבר ואישה חרדים למשל. מי שמסוגל לטעון כך בפה מלא באמת מכיר חרדים רק מהפרסומים של מרצ, כנראה.

> המאבק החסידי-ליטאי שמשסע את יהדות התורה

האמריקאים הביאו את השוויון, המרוקאים את המימונה, ומה הביאו החרדים? ענת הופמן נעצרת בתפילת נשים בכותל, ערב ראש חודש חשוון תשע"ג (מיכל פטל, 'נשות הכותל'. ויקיפדיה, CC BY 3.0)

האמריקאים הביאו את השוויון, המרוקאים את המימונה, ומה הביאו החרדים? ענת הופמן נעצרת בתפילת נשים בכותל, ערב ראש חודש חשוון תשע"ג (מיכל פטל, 'נשות הכותל'. ויקיפדיה, CC BY 3.0)

התחשבות, לא מילה גסה

יש מאבק עיקש וקשה עד מאוד נגד הדרת נשים במרחבים הציבוריים שהחברה כולה צריכה להתגייס לו, בזה אין ספק. ואין ספק גם בעובדה שהחרדים תורמים תרומה נכבדת למגמה החמורה והנפסדת הזו. בהקשר הזה חשוב לזכור את הנשים החרדיות האמיצות שפועלות בתוך החברה שלהן כדי להיאבק נגד התופעה הזו, וכמה טוב היה אילו כולנו היינו פועלים כדי למגר דעות חשוכות קודם כל במעגלים הקרובים לנו לפני שאנחנו יוצאים להרביץ נאורות באחרים.

אבל המאבק הזה לא יכול להפוך בשום צורה למלחמה של בני האור בבני החושך, ואסור לו למחוק בגסות גם עקרונות פשוטים העומדים בבסיס מפגש בין בני אדם, כמו כבוד, סובלנות לאחר, והתחשבות בסיסית. אסור להפוך את המאבק הזה לקמפיין מיסיונרי נגד "האחר" החשוך. בהקשר הזה, אני לא יכולה שלא להיזכר באותה אמירה אומללה של הופמן, "האמריקאים הביאו לישראל את השוויון, המרוקאים הביאו את המימונה". היא אמנם הבינה מהר מאוד את חומרת האמירה ומיהרה להתנצל, אבל זאת התבטאות שלא היתה נפלטת אלמלא קיומו של הביטוס עמוק של עליונות מוסרית ונאורות אל מול האחר החשוך, טעון הטיפוח.

אז יש מצב שאני לא מתקדמת מספיק בשביל הופמן וחבריה, אבל כן, בכל פעם שבמונית שירות עולה גבר חרדי והמקום הפנוי היחיד הוא ליד אישה, אני לא מנסה לחנך אותו ולהרביץ בו קדמה ונאורות, אלא עוברת מקום כדי לאפשר לו לשבת. מה לעשות. פרימיטיבית.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> נצחון נשות הכותל: איזה מסקנות אפשר להפיק למאבקים עתידיים?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf