newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

סקרים: האם שיעור התמיכה באלימות בקרב הפלסטינים יורד?

רוב הפלסטינים שהשתפו בסקרים שפורסמו לאחרונה טוענים כי הם או קרוביהם נפגעו כלכלית בעקבות גל האלימות. בעוד רוב הפלסטינים חשים ניכור עמוק למנהיגיהם, הן מהפתח והן מחמאס, הם עדיין מחוייבים לדמוקרטיה. כמו ישראלים רבים הם לא רואים פתרון מדיני באופק

מאת:

כותבת אורחת: דליה שיינדלין

על פי סקר דעת קהל שנערך לאחרונה, ארבעה חודשים לאחר תחילת גל הדקירות והירי בתוקפים חל כרסום בתמיכה הפלסטינית באלימות.

מחקרים קודמים של סקרי דעת קהל הראו כי בשבועות הראשונים של אוקטובר 2015, עם פרוץ גל הדקירות והדריסות מצד פלסטינים, דעת הקהל הפלסטינית הפגינה עליה דרמטית במידת התמיכה באינתיפאדה חדשה. על פי סקרי המרכז הערבי למחקר ופיתוח (AWARD- Arab World Research and Development) תמיכה זו צמחה מ-25 אחוז בלבד באפריל 2015 לרוב מוחלט של 63 אחוזים באוקטובר, אשר צידדו בפתיחה מיידית בהתקוממות חדשה. מחקר שערך המרכז הפלסטיני לחקר סקרים ומדיניות (PCPSR) של חליל שקאקי בחודש דצמבר העלה כי כשני שליש מהנשאלים תמכו בשימוש בסכינים "בעימות הנוכחי", למרות ששלושה רבעים התנגדו להשתתפותן של נערות צעירות בתקיפות. בדומה לנתונים של המרכז הערבי למחקר ולפיתוח (AWRAD), גם במחקר זה בהעדר תהליך שלום תמכו שישים אחוזים מהנשאלים בחזרה לאינתיפאדה חמושה.

ואולם כשלושה חודשים בלבד מאוחר יותר, נתוני AWARD מצביעים על מגמה של שינוי. בסקר שערך המרכז בסוף ינואר 2016, 54 אחוזים מהפלסטינים מתנגדים כעת לפרוץ אינתיפאדה שלישית. ההתנגדות בקרב תושבי הגדה המערבית גדולה יותר: 57 אחוזים לעומת 48 אחוזים בקרב תושבי עזה.

> הרצוג, תפסיק להתבייש במצביעים שלך

צעירים פלסטינים תופסים מחסה בזמן עימות על חיילים בקבטיה, 6 בפברואר 2016 (אחמד אל-באז/אקטיבסטילס)

צעירים פלסטינים תופסים מחסה בזמן עימות על חיילים בקבטיה, 6 בפברואר 2016 (אחמד אל-באז/אקטיבסטילס)

את התוצאות האלה אפשר לנתח לאור מגמות היסטוריות. במהלך "שנות אוסלו" באמצע שנות התשעים, אחוזים ניכרים מהציבור הפלסטיני התנגד למעשי אלימות נגד ישראלים. עם דעיכת תהליך השלום בסוף שנות התשעים, ההתנגדות הלכה ונשחקה. התמיכה הפלסטינית העממית באלימות הגיעה לשיאה עם פרוץ האינתיפאדה השנייה לאחר כשלון המשא-ומתן בקמפ-דייויד בשנת 2000.

בספר בו פרסמו את ממצאיהם, מגיעים המומחים לסקרי דעת קהל יעקב שמיר וחליל שקאקי למסקנה כי דעת הקהל הפלסטינית (וגם זו הישראלית) היא רציונלית: כשהדיפלומטיה נכשלת, הציבור פונה לאלימות כדרך לקידום מטרותיו הפוליטיות. על כן הממצאים האחרונים של AWRAD מחודש ינואר, לפיהם מחצית מהפלסטינים מאמינים כי האלימות הנוכחית מעכבת את ההתקדמות לכיוון כינון מדינה פלסטינית, לעומת 39 אחוזים בלבד המאמינים שהיא דווקא מקדמת מטרה זו, הינם משמעותיים ביותר.

יתרה מכך, גל האלימות המתעצם של החודשים האחרונים גרם לפלסטינים להרגיש כי חייהם משתנים לרעה. המשיבים על הסקר סברו כי החברה שלהם הולכת בכיוון הלא נכון' ביחס של יותר משניים לאחד. בחודש אוקטובר, לשם השוואה, המשיבים היו חלוקים בשאלה זו כמעט שווה בשווה: 49 סברו כי החברה הולכת בכיוון הנכון, לעומת 48 שסברו ההפך. בגדה המערבית כמעט 60 אחוזים השיבו כי המצב מתקדם בכיוון הנכון. כעת, כמעט בתמונת מראה, 55 מהמשיבים מקרב תושבי הגדה אמרו כי המצב הולך בכיוון לא טוב. בקרב תושבי רצועת עזה, 79 אחוז מאמינים כי העניינים מתקדמים בכיוון שלילי.

כולם משלמים על גל האלימות

מדוע המצב כל כך יותר גרוע? בסקר של AWRAD מחודש ינואר, שני שלישים מקרב המשיבים תושבי הגדה אמרו כי מצב הביטחון הורע בשנה האחרונה, לעומת מעט יותר משליש בקרב תושבי הרצועה (שמחצית מהם השיבו כי המצב לא השתנה). מן הראוי לזכור כי הרוב המוחלט של הציבור הפלסטיני אינו מעורב באופן אישי בתקיפות, שבוצעו בידי מאות בודדות מאז אוקטובר האחרון. עם זאת, נראה כי רוב החברה נושאת בתוצאות.

לגל האלימות היתה השפעה ניכרת גם על הכלכלה הפלסטינית. 57 אחוז מהנשאלים אמרו כי המצב הכלכלי של משפחותיהם הורע, אחוז גבוה בהשוואה לסקרים שנערכו באוקטובר, יולי ואפריל 2015. כשלושה רבעים מהמשיבים על הסקר מינואר אמרו כי האלימות השפיעה על ההחלטות הכלכליות שלהם ("כן" ו"במידה מסוימת"). שני שלישים (65 אחוז) אמרו כי הסביבה העסקית פחות מזמינה השקעות מאשר לפני שנה.

כאשר נשאלו על ההשפעה המשמעותית ביותר של האלימות על חייהם, התשובה הרווחת ביותר היתה "אובדן הכנסה" (36 אחוז), ו-18 אחוז נוספים אמרו "אובדן מקום עבודה". ביחד, 54 אחוז בחרו בתשובה הקשורה להשפעה כלכלית על פני שיבוש חופש התנועה, למשל (כחמישית). 22 אחוזים בלבד אמרו כי לגל האלימות אין כל השפעה על חייהם.

> צפו: מאות מפגינים ציינו 11 שנות מאבק נגד הגדר בכפר בלעין

חיילים עורכים חיפוש ברכב במחסום ענבתא שמפריד בין שכם לטול כרם. 11 בינואר 2016 (אחמד אל-באז/אקטיבסטילס)

חיילים עורכים חיפוש ברכב במחסום ענבתא שמפריד בין שכם לטול כרם. 11 בינואר 2016 (אחמד אל-באז/אקטיבסטילס)

ציונים נמוכים למנהיגים

על רקע קשיים כלכליים וביטחוניים מתגברים, הפלסטינים לא מוצאים נחמה בהנהגה הפוליטית שלהם.

בסקר AWRAD מחודש ינואר, פחות משליש (31 אחוז) נתנו למחמוד עבאס ציון "טוב" על תפקודו. כ-60 אחוזים אינם מוטרדים מהשמועות על התפטרותו האפשרית של עבאס: יש להניח שהם לא מתנגדים לאפשרות הזו, לא מאמינים לה, או שלא אכפת להם שיתפטר. למעשה, מסקר שערך שקיקי בחודש דצמבר עולה כי שני שלישים תומכים באופן אקטיבי בהתפטרותו של עבאס – נתון השומר על יציבות בסקרים של שקאקי מאז ספטמבר.

ראשי הממשלה הפלסטינים רמזי חמדאללה ואסמאעיל הנייה (בגדה המערבית ובעזה, בהתאמה) קיבלו ציונים נמוכים אף יותר על תפקודם, אם כי בנקודות ספורות בלבד.

החדשות הטובות הן שרוב מוצק מקרב הציבור הפלסטיני מחויב להליך הדמוקרטי: 66 אחוז מעדיפים לבחור את ההנהגה הבאה באמצעות בחירות מאשר באמצעות הליך בחירה פנים מפלגתי או באמצעות ועדות. כ-80 אחוז תומכים בקיום מיידי של בחירות למועצה המחוקקת ולנשיאות, למרות שהסיכויים שבחירות כאלה אכן תתקיימנה בקרוב קלושים ביותר. נתונים אלה מסקר AWRAD עולים בקנה אחד עם ממצאים מסקרים נוספים.

ועדיין, העובדה שהפלסטינים תומכים בבחירות דמוקרטיות במספרים גדולים בהרבה מאשר באינתיפאדה – אפילו בשיאה של תמיכה זו באוקטובר (63 אחוז) – הינה מעודדת, כמו גם העובדה שרוב קבוע ומוצק של למעלה מ-90 אחוז אומר כי דאע"ש איננו מייצג את האסלאם, ושיעור דומה לא מאמין כי ניתן להצדיק את מעשיו של הארגון (היתר לא ידעו או לא השיבו).

> הציונות איננה ולא יכולה להיות "תור הזהב" של המזרחים בישראל

מחמוד עבאס (מוסטפא באדר / אקטיבסטילס)

הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. פחות משליש מהפלסטינים נותנים לו ציון "טוב". (מוסטפא באדר / אקטיבסטילס)

עם זאת, בהסתמך על הנתונים הקיימים, ייתכן מאוד שאם אכן תיערכנה בחירות, הדבר לא ימצא חן בעיני ישראל: סקר של חליל שקאקי מחודש ספטמבר הראה כי חמאס ופתח זוכים לשיעור תמיכה דומה (35) במועצה המחוקקת, ומחמוד עבאס מפסיד לאסמאעיל הנייה בבחירות לנשיאות בהפרש קטן. סקר AWRAD האחרון מעלה נתונים הפוכים: ניצחון לעבאס (36 אחוז לעומת 22 להנייה), ויתרון נוח לפתח. קשה לנבא אילו מהסקרים מדייק יותר, אבל הממצאים מצביעים על דפוסי הצבעה נזילים ועל ניכור עמוק. מרוואן ברגותי, המרצה מאסר עולם בכלא הישראלי, הוא עדיין המועמד ההיפותטי הפופולרי ביותר בסקרים אלה.

אז מה הם רוצים? זה מורכב

רוב המשתתפים בסקר AWRAD מחודש אוקטובר תומכים בפתרון שתי המדינות (53 אחוז). עם זאת, תמיכה זו נשחקת ובלתי יציבה. סקר של שקאקי מחודש דצמבר מצביע על תמיכה של 45 אחוזים בלבד, ירידה מ-48 אחוזי תמיכה בספטמבר, לעומת 54 אחוז מתנגדים.

בסקר AWRAD מחודש ינואר המשיבים נשאלו על מידת הסכמתם עם הקו שייצג מחמוד עבאס בנאומו האחרון באו"ם: "הפתרון שאנחנו דורשים הוא שתי מדינות, פלסטינית וישראלית, שחיות זו לצד זו על בסיס קווי 67' וירושלים המזרחית כבירת פלסטין". 44 אחוז בלבד הסכימו, ו-53 אחוז אמרו שאינם מסכימים. ממצאים דומים מאוד עלו במחקרו של שקאקי. לא קשה לנחש את הסיבה: בסקר של המרכז של חליל שקאקי מחודש דצמבר, 65 אחוז טענו כי פתרון שתי המדינות כבר איננו אפשרי בגלל הרחבת ההתנחלויות. ובו בזמן, 70 אחוז התנגדו לפתרון של מדינה אחת שוויונית. אולי כמו ישראלים רבים, הם פשוט לא רואים כל פתרון באופק.

**

הממצאים מדגישים קווים מרכזיים במגמות בקרב הציבור הפלסטיני: ההרגשה שהדיפלומטיה נכשלה, ושהאלימות אולי מספקת פורקן אבל בסופו של דבר מזיקה לאינטרסים. חייהם והאפשרויות הפתוחות בפני הפלסטינים, הנתונים גם כך תחת מגבלות קשות, סובלים ממחנק עמוק עוד יותר והשלכות האלימות מורגשות על ידי הכל.

לא רק שהציבור הפלסטיני לא מגלה כל תקווה או אופק בתהליך המדיני האמור להוביל למדינה עצמאית, אלא שעצם קיומה של המדינה, אפילו כרעיון, הולך ומתפוגג בעיניהם ביחד עם השטחים. על פי הניתוח שלי, תחושת הדלתות הנטרקות מכל עבר יוצרת את הקרקע הפוריה ביותר להסתה אפקטיבית. לכן, על אף התנאים המחמירים והירידה בתמיכה באינתיפאדה, קשה לראות כיצד תגיע האלימות הנוכחית אל סופה.

 ד"ר דליה שיינדלין היא סוקרת דעת קהל ויועצת פוליטית. היא כותבת קבועה במגזין 972+, שם פורסם הטקסט במקור. תרגום מאנגלית: אורלי נוי.

> מפלגת העבודה והמשבר הרעיוני של השמאל

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf