newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הדברים שבתחקיר עובדה על עזרא נאווי לא טרחו לשאול

זה סיפור על השמאל שעוסק בעצם רק באיש אחד. זה סיפור על שותפות לרצח בלי שאף אחד מת. זה סיפור על ארגון מסתורי שנשאר בעלטה. וזה סיפור על כיבוש שלא מוזכר בכלל. תחקיר עובדה על עזרא נאווי הוא לא תחקיר

מאת:

הכתבה ששודרה אתמול ב"עובדה" היא בושה של עיתונות.

הנה כמה סיבות: 1. בעוד שראש הממשלה כבר מיהר לחגוג את חשיפת הרציחות ברשות הפלסטינית, אין בכל התחקיר הזה אף הוכחה שמישהו מת בכלל. אין גופה. אין אקדח מעשן. אולי כי אין בגדה המערבית הוצאות להורג כבר יותר מעשור. 2. היא לא נותנת שום הקשר, שזה חלק מחובתה של עיתונות. לא על דרום הר חברון, לא על הנישול המתמשך שם, לא על סוחרי קרקעות נוכלים ורמאים, כלום. כל מה שיש זה הצטרפות לקמפיין הכללי נגד השמאל, בלי שום ביסוס עובדתי. 3. נראה שהמערכת של אילנה דיין קיבלה "תחקיר" קומפלט, ופרסמה אותו כמו שהוא, בלי לשאול שאלות על מי שבאמת עשו אותו ועל החורים בעלילה שהם מציגים.

מאיפה הכסף? 

צריך לפרק את התחקיר הזה קצת לגורמיו השונים כדי להבין מה בעצם יש לנו פה. התחקיר מורכב למעשה משלושה סיפורים, ואנסה להסתכל עליהם בנפרד: ארגון השתולים של הימין בארגוני שמאל, ארגוני השמאל עצמם, והסיפור של עזרא נאווי וסוחר הקרקעות.

קודם כל, אולי הדבר המרתק ביותר פה (שעליו הצביע גם יוסי גורביץ), הוא הארגון המוזר "עד כאן" – גוף שהוקם רשמית כעמותה רק לפני חודשיים, אבל לפי אנשיו פועל כבר שלוש שנים. הנה גוף, שכהתארגנות חוקית קיים כלום זמן, שמחזיק במטה פעילות שנראה כמו משרדי ארגון ביון עם שורות מחשבים, ציוד עריכה, מצלמות טלסקופיות ומצלמות נסתרות. זה ארגון שאנשיו מבלים זמן רב מאוד בעבודתם הזאת, לא ברור אם בתשלום. ארגון שאחד מבכיריו כנראה היה עד לאחרונה (ואולי עדיין?) איש המשרד לביטחון פנים, ארגון שמתאר את עצמו כמבוסס על יוצאי "קהילתיית המודיעין", וארגון שהצליח לגרום לכך שתחקירן שלו יקבל מהצבא צל"ש בעילום שם (לא דבר נפוץ), לפי הכתבה – כדי למנוע את הזיהוי שלו כסוכן סמוי. הלוואי על ארגוני השמאל המסוקרים בכתבה משאבים כאלה וגישה כזאת לשלטונות. [עדכון, 10.1: יומיים וחצי אחרי שביקשתי תגובה, שלחו לי מדובר צה"ל את ההתייחסות הבאה: "צל"שים חסויים ניתנים מסיבות של ביטחון מידע בלבד. במקרה המדובר, הנ"ל לא קיבל צל"ש חסוי, ואף מופיע בשמו המלא בחוברת הרשמית שחולקה בטקס. לבקשתו התראיין לתקשורת בעילום שם מסיבות אישיות".]

איך הגוף הזה פעל לפני שהוקם רשמית כעמותה? מאיפה מגיע הכסף? מי התורמים? אלה לא שאלות שנדיר לשאול בימינו. רק שבניגוד לארגוני שמאל, שכל תרומותיהם שקופות ומפורסמות, ארגוני הימין שומרים את התורמים שלהם (פרטיים? כנסייתיים? מדינתיים?) בסוד. כך גם הפעם. ו"עובדה" משתפים עם זה פעולה.

> מי מקבל יותר כסף מהאיחוד האירופי: השמאל או הכיבוש?

הכתבה כוללת גם ראיון עם איש שב"כ לשעבר, שכבדרך אגב מצוין שכיום עוסק בסחר קרקעות בגדה המערבית. כלומר – איש בעל עניין עמוק בסיפור שמסופר פה. ושוב עולה השאלה: מי מממן אותו? האם זה נפוץ, שאנשים עוברים להם ככה בטבעיות מגופי אכיפת החוק הניטרליים לכאורה ישר לתוך פרויקט ההתנחלות וגזל הקרקעות? התשובה היא כן, זה קורה לא מעט, המעבר הזה בין מדינה לארגוני מתנחלים, אבל גם על זה "תחקיר" עובדה לא מתעכב.

למעשה, כל הרובד הזה של הכתבה, שעוסק באנשי "עד כאן", הוא פחות או יותר כתבת יחסי ציבור, שנותנת לארגון הילה של סודיות וגבורה בל תתואר, בלי לשאול אף שאלה קשה.

הזמנה להפגנה? 

הלאה: כמו שמציין גדעון לוי בשיחה אחרי השידור, אם בשלוש שנות פעילות כל מה שמצאו הסוכנים הסמויים מטעם עצמם (או מטעם מישהו אחר, אנחנו לא יודעים) זה הסיפור של עזרא נאווי – אז כל הכבוד לשמאל שפשוט אין מה למצוא בו.

חלק גדול מאוד מהכתבה הולך על יצירת אווירה על "הארגונים", שבפועל – מניבה בין כלום לשום דבר. המסתננים לארגונים והכתב מדברים על "חשש שיתגלו". יתגלו ו… מה? בעצם? לא יזמינו אותם לחומוס שאחרי ההפגנה בבלעין? יעשו להם אנפרנד בפייסבוק? הם מדברים על הצלחה בניסיון "להשיג הזמנה" להפגנה, למרות שהפגנות – מטבען – הן פתוחות לציבור הרחב (והנה אני מזמין: כל מי שרוצה, כל יום שישי בצהריים, הפגנות בבלעין, נבי סאלח, קדום, ניעלין, מעסרה ועוד כמה). הם מדברים על להסתנן "לצמרת", להגיע לאנשים "שמקבלים את ההחלטות". ואני מצטער לאכזב: אין צמרת, אין מקבלים, ואין מי יודע מה החלטות. הם גם מצלמים במצלמה נסתרת את התדריך שעוברים מפגינים בבלעין (אם נעצרים, בחקירה עדיף לא לדבר): תדריך שצולם במצלמות גלויות לגמרי ופורסם ברבים פעמים רבות לתועלת הציבור.

כל הדברים האלה ביחד נועדו להעצים את תחושת הגבורה של השתולים, ולתאר את ארגוני השמאל שפעילים בשטח – שכיום מונים במקרה הטוב כמה עשרות בודדות של אנשים – כאיזה מערך סודי ומסווג ומתוחכם. הוא לא. אולי חבל שלא, אבל הוא לא.

> כן, עדיין מפגינים בבלעין, גם אם קצת אחרת

הפגנה בכפר בלעין לציון שנה למותו של השר זיאד אבו עין (חגי מטר)

הפגנה בכפר בלעין לציון שנה למותו של השר זיאד אבו עין (חגי מטר)

מה באמת קורה בדרום הר חברון? 

עכשיו אנחנו מגיעים לסיפור השלישי: ההקלטות של עזרא נאווי. ומדובר, יש להדגיש, אך ורק בעזרא נאווי, אדם פרטי (שלמען הסר ספק: אינו עובד עבור תעאיוש או בצלם). אין באמת שום דבר בעייתי לגבי אף אחד או אף גוף אחר שם. ה"מופלל" הנוסף, נאסר נוואג'ה, תחקירן בצלם, הוא אדם שמנהל זה שנים ארוכות מאוד מאבק כדי להגן על ביתו מנסיונות חוזרים ונשנים של המדינה יחד עם המתנחלים לגרש אותו מהבית, ושבסיפור הזה מקבל התראה על כך שאדם זר מנסה במרמה למכור את אדמותיו, וכמו שמבהירים בבצלם – הוא הולך ומדווח על כך לגוף החוק והסדר היחיד שעשוי לעזור לו, והוא מערכת הביטחון של הרשות הפלסטינית. לא למאפייה האיטלקית, אלא למשטרה.

לפני שנגיע לנאווי צריך לעשות את מה שמערכת עובדה לא עשתה, וזה להזכיר מה ההקשר: כפי שכתב פה היום דרור אטקס, מזה עשרות שנים מנהלת המדינה מערכה ממושכת לנישול של הפלסטינים מאדמותיהם. זה התחיל בתוך שטחי מדינת ישראל, ומאז 67' זה נמשך ביתר שאת בתוך הגדה המערבית (ועזה, עד 2005). זו מערכה מתואמת, שכוללת מצד אחד אנשי חוק ומשפט (שהתוודו על כך בסרט "שלטון החוק" של רענן אלכסנדרוביץ), ומצד שני מתנחלים אלימים ועמותות שממומנות במיליארדים מחו"ל, שיחד לא בוחלים בשום אמצעי בדרך להשתלטות על קרקעות לטובת הקמת התנחלויות לא חוקיות.

זה הרקע. זו המציאות היום-יומית של פלסטינים בכל רחבי הגדה המערבית כבר עשרות שנים: הם, נתיני המשטר הצבאי, מול אנשי המשטר, שנהנים ממערכת חוק נפרדת ומזכויות אזרח מלאות. זו המציאות של הכיבוש, שנגדה מתנהל כל המאבק הזה.

בתוך זה ארגון תעאיוש, ועזרא נאווי בו, עושים עבודת קודש סיזיפית של שנים ארוכות כדי להגן על אנשים חסרי כל וחסרי קול. הם מתעקשים להיות בשטח, לתעד אלימות מתנחלים וחיילים ולחסום אותה בגופם, ולעצור את הפינויים וההריסות של בתים ומערות ופחונים ואוהלים של פלסטינים לטובת עוד התנחלויות.

זו מציאות שהתקשורת הישראלית לא מראה, ומאבק יום-יומי שהתקשורת הישראלית גם בוחרת לא להראות, וזו בעיניי אחת מהסיבות לכך שהמצב הזה נמשך כל כך הרבה זמן, וגובה מחירים כבדים כל כך.

> השיטה: כך משתלטים המתנחלים והמדינה על אדמות פלסטינים

האוהלים שמהווים את מרבית הכפר סוסיא שתושביו עומדים בפני גירוש. (אורן זיו/אקטיבסטילס)

האוהלים שמהווים את מרבית הכפר סוסיא שתושביו עומדים בפני גירוש. (אורן זיו/אקטיבסטילס)

את מי מענים ברשות הפלסטינית?

בתוך המציאות האלימה והקשה הזאת עזרא נאווי אומר דברים מכוערים ואיומים ונוראים לשתול עם המצלמה הנסתרת. גם ההנאה שניכר שהוא מפיק מהדברים שהוא אומר היא מקוממת. אבל מה הוא עשה, באמת? נתניהו כבר מיהר לומר שבתחקיר נחשפו קיצונים שמסגירים "חפים מפשע לידי עינויים והוצאות להורג". האמנם?

מכל ה"תחקיר" המעמיק של עד-כאן-דרך-עובדה לא נמצאה גופה אחת. למה? אולי זה בגלל שמאז שאבו מאזן בשלטון הוא הורה על הפסקת ההוצאות להורג, וכך מאז 2004 2005 אף אדם לא הוצא להורג על ידי הרשות (ובעשור לפני כן: כ-13, רובם על עבירות פליליות שלא קשורות לסכסוך). בעזה נמשכות ההוצאות להורג (אבל כמובן לא על מכירת אדמות ליהודים). בהערת אגב: גם את אותן הוצאות להורג "בצלם" מגנים. [הבהרה, 9.1: בעקבות פניות חשוב לי להבהיר: בתי משפט ברשות כן גוזרים מדי פעם גזר דין מוות. זה נמצא בלינק ששמתי פה. אבל מדיניות אבו מאזן היא לא לחתום על צווי ההוצאה להורג, ולכן אף אחד בפועל לא הוצא להורג מזה עשור]

בקיצור: אף אחד לא מוצא להורג בגדה המרבית כבר יותר מעשר שנים. מוזר שפריט מידע חשוב כל כך נעלם מהתחקיר. אולי אם מערכת עובדה לא הייתה עסוקה כל כך בשני הסיפורים האחרים – לנפח את יחסי הציבור של העמותה המסתורית וליצור אווירה של ארגוני שמאל פושעים – הם היו מתפנים לגלות את זה.

אשר לעינויים: כן, יש עינויים ברשות. בהחלט. בכתבה עצמה מוזכר שיריבים פוליטיים של אנשי הביטחון המסכל מאשימים אותם בעינויים. את מי הם מענים? ברוב רובו המכריע של הזמן – את אותם יריבים פוליטיים של הרשות ושל ישראל. אנשי חמאס ואחרים שנעצרים במסגרת מה שנקרא "התיאום הביטחוני" (כלומר: ישראל אומרת לרשות את מי לעצור) ומעונים למען ובשם ישראל. כלומר, בין היתר, בשם אותו בנימין נתניהו שמזועזע כל כך שמסגירים אנשים לעינויים. וזה עוד לפני שדיברנו על עינויים של השב"כ. האם נאווי עצמו באמת – כמו שהוא מתרברב – גרם גם הוא לעינויים של אדם, ולו אחד? אין לנו מושג. את זה לא בודקים ב"עובדה".

שוב, זה – והסיפור של גזל האדמות והכיבוש – הם הרקע. על הרקע הזה הופיע אדם מסתורי שפנה לעזרא נאווי והציע לו לתווך עסקת קרקעות, שנוגעת לקרקעות של חבריו של נאווי, ושיתכן מאוד שהיא מפוקפקת ולא חוקית. איך הגיע האדם הזה לנאווי בדיוק בזמן שהוא מצולם על ידי אנשי "עד כאן"? שאלה מעניינת שלא נבדקת בתחקיר. האם יתכן, למשל, שבאותה מכונית שבה ישב לוחם עם צל"ש סודי שהתחזה לאיש שמאל ואיש שמאל שהתחזה לסוחר קרקעות, גם האדם השלישי לא היה מי שהוא טען שהוא, אלא – למשל – מתחזה מטעם ארגון השתולים? יכול להיות. גדי אלגזי מסביר למה מאוד-מאוד סביר שזו הייתה מלכודת מתוכננת. אבל גם את זה לא בודקים ב"עובדה".

ומה נאווי עושה עם זה? בפועל? באמת? הולך ומספר על זה לחבר שלו ועושה מה שהחבר, שנגדו הקנונייה, רוצה לעשות עם זה: פנייה לרשויות החוק.

> בימין גילו שיש עינויים בישראל

עזרא נאווי, 2009 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

עזרא נאווי, 2009 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

לסיכום

מה היה לנו כאן? כיבוש אחד ארוך ומתמשך של עשרות שנים שבו יהודים – בשלטון ומחוצה לו – מנשלים וגוזלים ופוגעים בפלסטינים. ארגון מסתורי עם קשרים מעניינים למוסדות הביטחון ומקורות תקציביים לא ידועים. ניפוח של סיפור על אדם אחד שהופך להיות חזות כל השמאל. ואדם אחד שאומר דברים די מחרידים, אבל אין שום הוכחה אמיתית שעשה משהו שגרם שפגע במישהו.

"איך זה קורה?" שואלת אילנה דיין את גדעון לוי בסוף התוכנית. דיין מדברת על השמאל, אבל השאלה האמיתית היא איך זה קורה שכלי תקשורת מרכזי בפריימטיים חובר בלי טיפת ביקורתיות לארגון לא מוכר, ובלי לשאול שאלות רציניות או להצליב עובדות מרים כתבה שכל מטרתה להתנגח בשמאל, בלי שום בסיס של עובדות לא על השמאל ואפילו לא על האדם האחד שבמרכז הסיפור, בתקופה שבה התקפות כאלה על השמאל הן פחות או יותר התחביב החביב על כל הימין והשלטון (לצד רדיפת ערבים, כמובן), ובאופן שמרים להנחתה לראש הממשלה (וליעלון, ולבנט)? איך זה קורה? אולי התשובה בשאלה.

גרסה אנגלית קצת שונה של הפוסט הזה פורסמה באתר 972+

> אאוטסייד מזרחי: על עזרא נאווי וטלי פחימה, השמאל והמזרחים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf