newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מגש הכסף: לצאת מהכלים ואז לצאת לרחובות

מגש הכסף היא לא סדרה מלטפת אלא כזו שנועדה לתת מספיק מידע כדי לעורר לפעולה. קחו שלוש שעות, צפו בסדרה, תתעצבנו, וצאו ביחד לעשות שינוי במציאות של כולנו

מאת:

כתב: נתן שקרצ'י

במהלך השבוע האחרון עלתה בערוץ 8 הסדרה "מגש הכסף" של דורון צברי ואמיר בן דוד. היא מוגדרת בצדק על ידי יוצריה כמורה נבוכים למציאות הישראלית, בעיקר החברתית-כלכלית. גיבורי הסדרה – גיא רולניק, ירון זליכה ודני גוטווין – מנתחים את המציאות הכלכלית חברתית העכשווית לפי תפיסתם האידאולוגית, ורוצים לשנות בה את מה שאיננו מוצא חן בעיניהם ודורש תיקון. כמו הבמאי דורון צברי, שלושתם מונעים מהתפיסה שאין מציאות שאי אפשר לשנות.

הסדרה מלאה בנתונים שמראים את ההידרדרות של מדינת הרווחה בישראל, ואת השלכותיה בתחומים שונים. כמי שעוסק בנושא שנים רבות, ברור לי שקשה להעביר את הנתונים במדיום הטלוויזיוני, אבל השילוב של הגיבורים והידע הנרחב שלהם והאנימציה המצוינת מראים בקלות איך נוצרה שכבת ההון מהלוואות שהם עצמם נתנו אחד לשני מכסף ששייך לנו (ונמצא בקופות הפנסיה ובבנקים), איך המונופולים פוגעים בנו בקניות בסופר, ואיך העובדה שפתאום ישראל נמצאת ב-OECD לא משרתת את השלטון שהתגאה בחברות בארגון, אלא דווקא את האזרחים – שפתאום יכולים להשוות את מצבם למצב האזרחים במדינות מתוקנות אחרות. הסיפור שהם כולם מספרים, בתמצית, הוא איך שפורקה מדינת הרווחה, בשיטות של "דוקטרינת ההלם", איך זה משליך עלינו בכל תחומי החיים, ולמה אנחנו לא שומעים על כך בתקשורת.

מגש הכסף היא לא סדרה מלטפת. היא לא באה לנקות לנו את הראש אחרי יום עבודה מעייף, או ללמד אותנו שטלוויזיית ריאליטי היא מלחמת הישרדות כמו בג'ונגל, שמטרתה לזכות בפרס. זו סדרה שאמורה לעצבן, ולתת לנו מידע בסיסי לתחילת הדרך לשינוי. השאר תלוי בנו. כמו שאומר רולניק בסוף הפרק הראשון – אנחנו האנשים שאנו מחכים להם!

השיטה הקיימת פועלת כדי לייאש אותנו. מחברות פרטיות אין לנו ציפיות רבות, כי מקובל שהן דואגות לעצמן ולשורת הרווח שלה, גם אם זה על חשבוננו. עינינו נשואות לאלו שמצטיירים בעינינו כנבחרי העם, אבל הם בעצם המשרתים שלנו. וכדי שהמשרתים יידעו מה אנו רוצים, זה תלוי בנו, ובכך שנתחיל להיות מודעים, פעילים ומאורגנים.

כל אחד ואחת מאיתנו מתעניין בתחומים אחרים – חינוך, בריאות, רווחה ועוד, וכמו שניתן לראות בסדרה, יש הרבה על מה לעבוד ולתקן. השינוי לא יבוא בן רגע, אך הוא ינבע מתהליך, שבו לאט-לאט בעלי ההון והשלטון יבינו שהחזרנו את הכח לידינו, שאנחנו רבים, שיש לנו אורך נשימה ורצון לחיות במדינה מתוקנת, וקצב השינוי יהפוך ליותר ויותר מהיר.

כמי שעוסק בליווי מאבקים חברתיים שונים לאורך 15 השנים האחרונות, אני רואה את השינוי, ומבין גם את הערך של תהליך והצלחה של מאבק אזרחי. ההצלחות מגלות לנו שיש לנו כוחות ויכולות מדהימות, ושהסיטואציה של המאבק והמחויבות מוציאים את הכוחות והיכולות האלה מאיתנו לאור.

אז קחו שלוש שעות, צפו במגש הכסף, תתעצבנו, בחרו תחומים בהם אתם רוצים לשנות את המציאות, ואם אתם צריכים עזרה בתחילת או להתקדם במאבק – חפשו גופים שעוסקים בתחומים האלה ועזרו להם.

המסר העיקרי כאן הוא שצריך שנרצה לשנות ולתקן. וכך צריכים להתנהג אזרחים: להשמיע את קולנו לא רק ביום הבחירות, אלא גם בזמן שבין בחירות לבחירות, ויותר חשוב אפילו: חשוב שאזרחים מכל הדתות, העדות, המינים ומצביעי כל המפלגות נדע להתאחד סביב המטרות שכולנו מאמינים בהן, לטובת החברה שלנו.

> מה מפריע לי בסדרה מגש הכסף

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf