newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

צעירים ערבים רודפים אחרי דאע"ש ונרדפים על ידי המשטרה

אחרי חופשת עיד אל-פיטר הגיע הזמן לחזור לחיים עצמם: ברמלה הורים פלסטינים נלחמים כדי להציל את בנם מציפורניי דאע"ש, ברהט הורים מתמודדים עם התעמרות משטרתית, ודוקא החצר הנשית ביפו מספקת קצת בשורות טובות

מאת:

התחלתי להרגיש מחויבת לעדכן ולשתף מה עובר עליי בחלקת האלוהים הקטנה הזאת, שכן אולי אני לא היחידה בעולם הזה שמסתובבת עם משקפי אמת אכזריים שגורמים לי לכאב ראש ולפעמים לכאב בטן.

השבוע שלי התחיל עם החג והמחויבות המשפחתית, שהתפרשה על קו נווה-שלום וואחת אל סלאם – ואדי ערה – נצרת רבתי.

קבלתי את העצה של עצמי לחבריי היהודים שלא לצאת לחגוג באתרי הנופש והתיירות, והסתפקתי בספת הוריי השבורה והמנגל בחצר. עקבתי אחר מבול בני האדם בחג באמצעות תמונות גדושות בני אדם שנשלחו לי, נסעתי בלילות מאוד מאוחר והשלמתי שעות שינה שרמדאן גנב ממני בשם האלוהים.

> יהודים תתכוננו, הערבים יוצאים לחגוג

פלסטינים בחוף הים בתל-אביב בסיומו של עיד אל-פיטר, אוגוסט 2013 (אקטיבסטילס)

פלסטינים בחוף הים בתל-אביב בסיומו של עיד אל-פיטר, אוגוסט 2013 (אקטיבסטילס)

מרמלה לדאע"ש

לאחר החג, חזרתי לשגרת העבודה שלי במהרה. התארחתי אצל חברה מרמלה שהזמינה שמלה פלסטינית רקומה לקראת חתונת בנה. היא סיפרה על משבר משפחתי, אסון שנפל עליהם משמים: צעיר מהמשפחה הודיע למשפחתו שהוא נמצא בתורכיה בדרך לסוריה כדי להיאבק שם בשורות דאע"ש.

ילד שמנת עדין ממשפחה חילונית ממוצעת, החליט להתאבד אי שם ללא שום הסבר; איך זה קרה? סטודנט שרק שלשום ניגש למבחן במכללה, לוקח אלף דולר ויוצא למסע אל הלא נודע. המשפחה מוכת ההלם הודיעה למשטרה מיד וביקשה עזרה מכל העולם. הם יצאו לשם ושילמו כסף כדי שיחזיקו אותו במעצר עד שיגיעו לחור הזה על גבול תורכיה-סוריה.

לא יכולתי להפסיק לחשוב על הבן שלי שמכיר את הצעיר הזה. הם למדו ביחד בתיכון. בני בן ה-19 בטוח עדיין שזו מתיחה קשה של הצעירון מרמלה, ושהסיוט הזה הוא רק עניין של מחסור בתשומת לב של ילד שעד לפני חודש התעסק במותגי לבוש, בשמים ובחורות יפות. חברה אמרה לי ״אם זה קרה למשפחה הזאת אז גם הילדים שלנו בסכנה״. המשפט הזה מהדהד לי בראש מאז; מה הצעירים האלו מחפשים בארגון הפשע הזה? מאיפה מגיעה הכמיהה הזאת ללחימה ולגבורה מדומה? איך האכזריות הפכה לאידיאולוגיה כל כך עוצמתית שמוחקת עשרים שנה של חינוך ומשפחתיות חמה ומחבקת? שאלות קשות שגרמו לי להעיז לפלוש למחשב הבן שלי ולחפש רמז לדבר מעורר חשד, עד שנתפסתי על חם ונענשתי בהחלפת קוד הגישה במחשב.

בערב אבי בלכרמן משיחה מקומית שלח הודעה על צעיר בן 18 שזרק בקבוק תבערה בהפגנה ברהט אחרי רצח סמי אל-ג'אער בידי המשטרה. הוא ספג ששה חודשים של חקירות, התעללות אכזריות, גביית הודאה תחת לחץ, ולבסוף עסקת טיעון שהציעה 18 שנים בכלא על זריקת בקבוק! לא פצצת אטום: בקבוק בזמן הפגנה אלימה וסוערת אחרי רצח צעיר חף מפשע בירי משטרתי. האבא עמד לחתום בסוף על עסקה של חמש שנים. דיברתי עם האב שתיאר מצב נפשי מאד קשה של הבן שלו וחשש שהוא ישים קץ לחייו, לכן הוא רוצה לסגור את הנושא, לא משנה באיזה מחיר.

שאלתי את עצמי האם אותו שוטר שירה בסמי אל ג'עאר מרהט, וזה שירה בסמי השני, סמי זיאדנה, שנרצח בהלוויה של אל-ג'אער, האם הם ישבו 18 שנים בכלא? או שחקירת מח"ש תראה שההתנהלות שלהם באירוע הייתה לפי הנהלים והשוטרים פעלו בהתאם לחוק? וכך בימים אלו ממש חייו של עוד צעיר וחייה של עוד משפחה עלולים להיהרס בעסקת טיעון אחת.

> מי שלא מכיר את רהט לא יכול להבין למה זרקו אבנים על המשטרה

הלווייתו של סמי אל-זידנה, שמת משאיפת גז מדמיע במהלך אירועי הלוויתו של סמי אל-ג׳אר, רהט. (אקטיבסטילס)

הלווייתו של סמי אל-זידנה, שמת משאיפת גז מדמיע במהלך אירועי הלוויתו של סמי אל-ג׳אר, רהט. (אקטיבסטילס)

הרחק מרהט לעוד בקבוק תבערה אחר, שדווקא היה מוצלח וגרם לשריפה קשה בבית הספר הדו לשוני בירושלים. גם שם נחתמה עסקת טיעון מבזה במיוחד, לפיה המציתים מקבלים שנתיים וחצי מאסר בלבד. אבל זה לא הקטע השערורייתי בסיפור ששרף את המורל של הרבה מאיתנו – אותם פעילי להב״ה הצליחו למחוק את המרכיב הלאומני ופשע השנאה מכתב האישום! כאילו אותם פושעים באו במקרה לבית הספר, ריססו דברי נאצה וגזענות נגד ערבים, ושרפו את בית הספר כי בא להם קצת אקשן ואש בחצות ליל ירושלמי קריר.

הסדק במערכת הצדק שנפער בין האזרחים הפלסטינים לבין המדינה התרחב היום עוד קצת וצריך 18 שנים לשקמו.

חברות, העבודה עוד רבה

ביום רביעי השבוע השתתפתי באירוע השקת המדד המגדרי בכנסת, והייתי אמורה לדבר על המדד מנקודת מבט של החברה הערבית. לא אבלבל אתכם בגרפים ומספרים, אני יכולה לבשר לכם בצער רב שמצב הנשים במדינת ישראל הוא ״על הפנים״. רוב האינדיקאטורים מצביעים על פערים מגדריים גדולים ברוב התחומים: תעסוקה, השכלה, עוני, בריאות, כל מה שתרצו. מצב הנשים לא משהו בלשון המעטה.

בולט בעיני במיוחד מדד העוצמה, כלומר נשים בדרג הבכיר, בדרגים הפוליטיים ובעמדות מפחת בחברה. המספרים מזעזעים. ואיפה שהיה אור בחשכה הזו של צמצום הפער המגדרי, זה נובע מהידרדרות במצב הגברים ולא משיפור מצבן של נשים, יעני צמצום פערים משמעו ירידה של גברים ונשים יחד ברמת החיים.

תופתעו לגלות שבכל מה שקשור לנשים הערביות עצמן חל שיפור מאוד משמעותי בחברה הערבית, כמו למשל עלייה בהשכלה ובגיל הנישואים, ירידה בפוריות ועוד כמה אינדיקאטורים פנים חברתיים. הנשים הערביות עושות מהפכה ביתית. באשר לכל הגורמים שקשורים לחברה הישראלית החיצונית – בשרותי הממשל, שוק העבודה, ייצוג הולם, שרות ציבורי ועוד – המדינה עוד חיה במאה הקודמת, ולא התאימה את עצמה לבואן של נשים ערביות משכילות ומקצועיות שרוצות להתקדם בחיים.

בקיצור גבירותיי, ערבויות וגם יהודיות – יש לנו הרבה עבודה, ולא צריך מדד מגדרי כדי שנבין את גודל האתגר.

בשורות טובות מיאפא

ואם כל הצרות האלו גרמו לכם להתייאש ולהרים ידיים ממצב האומה השבועי שלנו, אסיים  בדבר אחד מתוק שיכול למלא את מצברי האנרגיה החיובית, חלקית לפחות: חדשות טובות ששמענו בפורום ארגוני הצעירות (קבוצת ארגונים ועמותות חברתיים שמשרתים צעירות במצוקה ברחבי הארץ) משר הרווחה בנוגע לסכנת הסגירה שאיימה על החצר הנשית ביאפא (יפו).

זוהי המסגרת היחידה לצעירות ערביות ויהודיות חסרות עורף משפחתי חברתי, והיא עמדה להיסגר בגלל מצוקה כלכלית חריפה עקב הפסקת התמיכה של עיריית תל אביב.

פנייתה של ח״כ עאידה תומא לשר הרווחה ותמיכתם של ארגוני הצעירות הניבו פירות והוחלט לתת תמיכה לחצר הנשית ולאפשר לה לחיות ולהתקיים ולשרת במסירות רבה עשרות צעירות שאין להן בית אחר ביאפא (יפו). הפעילות, ארגוני הצעירות והמתנדבות ואנוכי שעבדתי בחצר הזו בעבר נשמנו לרווחה.

סופשבוע נעים לכולם.

 > למה החוק החדש נגד מיידי אבנים לא ירתיע אותם?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf