newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שיר מערבית: בָּעִיר שֶׁלִּי

מאת: אלהאם דַעְבּוּל

מאת:

מערבית: ד"ר נַבִּיל טַנּוּס

בָּעִיר שֶׁלִּי
הַתִּינֹקֶת הָיְתָה מְנַתֶּרֶת "קְלָאס"
וּמְרַחֶפֶת עִם חַבְרוֹתֶיהָ כְּפַרְפָּרִים
בִּדְאוֹתָהּ מִבַּעַד לַקַּוִּים הַלְבָנִים
לְמַמֵּשׁ חֲלוֹמוֹתֶיהָ הַוְּרֻדִּים
הָיְתָה מְסָרֶקֶת שַׂעֲרוֹת בֻּבָּתָהּ הַיְחִידָה
וּמַאֲכִילָתָהּ כַּפִּית שֶׁל תִּקְוָה
וּבִיס שֶׁל חֹם מָלֵא עָצְמָה
אוּלַי תִּשְׂרֹד בֻּבָּתָהּ
תִּשְׂרֹד בַּחַיִּים
לְאֹרֶך כָּל הַיָּמִים…

וְהַיֶּלֶד הָיָה מְכַדְרֵר בְּרַגְלוֹ
כָּל צוּרָה שֶׁל כַּדּוּר
אוּלַי כַּדּוּרֶגֶל יְהִי
וּלְמִתְחָרֶה הוּא קוֹרֵא
וּבִשְׁנַיִם הוּא זוֹכֶה

בָּעִיר שֶׁלִּי
הַנַּעֲרָה הָיְתָה נִצֶּבֶת לְיַד הַנַּעַר
וְהֵידָד יְהַדְּדוּ:
"מוֹלַדְתִּי, מוֹלַדְתִּי, מוֹלַדְתִּי
לָךְ אֶתֵּן אַהֲבָתִי וְלִבִּי"
וַתִּזְדַּקֵּפְנָה מוּל עֵינֵיהֶם
כָּל הַשִּׁבֳּלִים עַל אַף כָּבְדָם
וַתִּהְיֶה לְכָל הַחָגְלוֹת
גִּזְרַת הַחֲשׁוּקוֹת

בָּעִיר שֶׁלִּי
הַסָּב הָיָה מֵרִיחַ אֶת נִיחוֹחַ הָאֲדָמָה
כּוֹרֵעַ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְחַבַּקְתּוֹ
עַל אַף הַמַּכּוֹת שֶׁל מִשְׁעַנְתּוֹ
וְכֵן זוֹכָה זוּגָתוֹ
בִּישִׁיבַת בֹּקֶר בְּמִרְפַּסְתּוֹ
עִם רֵיחוֹת הַיַּסְמִין
בֹּקֶר עִם קָפֶה בְּהֵל וּבְשָׂמִים
וּבְתוֹךְ הַסִּמְטָאוֹת צִחְקוּקֵי הַשְּׁכֵנוֹת מִתְגַּנְּבִים
וְכָל הָעוֹבְרִים וְכָל הַשָּׁבִים
חוֹשְבִים וּמְדַמְיְנִים אוּלַי וְעוֹד אוּלַי
יֵחָקְקוּ תּוֹלְדוֹת עִירִי עַל חוֹמוֹתֶיהָ
וַתִּשָּׁמֵר לָעַד הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹתֶיהָ

נצרת (צילום: hectorlo CC BY-NC-ND 2.0)

נצרת (צילום: hectorlo CC BY-NC-ND 2.0)

في مدينتي
كانت الطفلة تقفز الحلجة*
وتحلّق ورفيقاتها كالفراشات،
حين تطير عبر الخطوط البيضاء
لتحقّق أحلاماً زهرية
وكانت تسرّحُ شعر لعبتها الوحيده
تطعمها ملعقة أمل
وقطعة دفءٍ ممزوجة بالعزم
على أن تبقى لعبتها
على قيد "الحياة"
مدى الحياة…

وكان الولدُ يركلُ برجله
كلّ كرويًّ
ليغدو كرةَ قدمٍ
فيستنجدُ بمنافسٍ…
ويحظى بمنافسين!

في مدينتي
كانت الصّبيةُ تصطفُّ بجانب الفتى
ليهتفوا:
"بلادي بلادي بلادي
لك حبّي وفؤادي"
فتنتصبُ أمامَ أعينهم
سنابل القمحِ رغمَ ثقَلِها
ويغدو طائرُ الحجَلِ
ممشوقَ القوامِ

في مدينتي
كانَ العجوزُ يشتمّ رائحةَ الترابِ
ساجداً معانقاً أرضاً تحتضنُه
رغمَ ضربات عكّازه
وتحظى قرينتَهُ
بجلسةٍ صباحية على شرفةِ بيتٍ
يعبقُ بالياسمينَ
معطّراً برائحة القهوة "المُهَيَّلة"
وضحكاتِ جاراتها تتسلّل الى الزقاق
لتوقدَ خيال المارّين…
لعلّ أحدهم ينقشَ تاريخ هذه المدينة على أسوارها
فتأبى أن تتشوّه الحقيقة!

אלהאם דַעְבּוּל היא מורה למדעים בנצרת, כותבת שירה במספר אתרים בערבית. 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf