newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הרשימה המשותפת, שוד הגז והכובע

בכנסת שבה כל קול מכריע, הרשימה המשותפת יכולה להפוך לכוח משפיע, כפי שהוכיחה התקשורת שעסקה בח"כ זועבי וזחאלקה שעזבו או לא את המשכן כדי לקבל את פני חבר מפלגתם ששב מהמשט, והשגריר האמריקאי ששלח מסרונים. הגיע הזמן להתחיל להתנהג בהתאם

מאת:

יש בדיחה על אריה רודן שמתעלל בקוף ביער. בכל פעם שהאריה היה רואה את הקוף הוא נותן לו סטירה חזקה ומצלצלת, ושואל "למה אתה בלי כובע?". אחרי כמה כאפות מכובדות הקוף החליט למחות על הפגיעה על לא עוול בכפו, הלך וארגן מחאה, פנה לארגוני זכויות החיות, בקש אזרחות שווה ביער, תבע את זכותו על גופו וכאלה דברים.

היועץ המשפטי של האריה, השועל כמובן, הסביר למלך האריות שאמנם הפגיעה בקוף מוגדרת כיעד אסטרטגי ממעלה ראשונה, וכי הדחף להכות אותו בלתי נמנע ומצדיק את עצמו, אבל עדיף לעשות את זה בדרך שתסתום לקהילייה הבינלאומית את הפה. "אז מה נעשה?" שאל האריה, והשועל הציע לבקש מהקוף השתתפות בנטל של היער: "נבקש ממנו תפוח אדוני. אם הוא יביא תפוח צהוב, אתה תרביץ לו כי רצית תפוח אדום, ולהפך – אם יביא תפוח אדום תרביץ לו כי לא הביא צהוב".

האריה קרא לקוף, עדכן אותו בכללי המשחק האזרחי החדש ביער ושלח אותו לביצוע המשימה. הקוף המסכן חזר עם תפוח צהוב והגיש אותו לאריה ביד רועדת. האריה רתח מזעם וצעק "למה צהוב?" אבל עוד לפני שהסטירה הספיקה לנחות על פניו צעק הקוף "כך חשבתי לעצמי לכן הבאתי לך גם תפוח אדום". אז נשמעה סטירה חזקה במיוחד שהדהדה בכל ביער, והאריה צעק: "למה אתה בלי כובע?".

נראה שכך נוהגים היום בחברי הכנסת מהרשימה המשותפת גם בתוך הכנסת וגם בתקשורת. מה שהם יעשו ואיפה שהם יסתובבו זה לא טוב מספיק, וההתנהלות סביב ההצבעה שהייתה אמורה להתקיים אתמול בכנסת על מתווה הגז היא דוגמא מצויינת.

מדינה שלמה נרדמה לה למשך שבע שנים עם הסיפור של הגז הטבעי, הסתבכה עם נובל אנרג'י וויתרה על משאב טבע בסכומי עתק. אבל עכשיו יש תחושה בציבור הישראלי שהוא עומד בפתחו של עידן חדש של העסקה, ששודדים את משאב הטבע היקר מאד לכיסם של המונופולים, ושכולנו האזרחים נלקק שאריות ופירורים לדורות.

בכנסת שבה כל קול נחשב מכריע, באותה כנסת שלפני שבוע המשיכה להשתלח באזרחים הערבים, כשסגן שר הפנים בממשלה המבזה הזאת דרש מחברי הכנסת להחזיר את תעודות הזהות שלהם, פתאום מחפשים את הערבים בנרות. באותו משכן שפגעו בנו השכם וערב, בנו ובנבחרי הציבור שלנו, כנסת שראש הממשלה שלה נתן רישיון לכולם להיות גזעניים ולהתגאות בכך על גב הערבים, פתאום מסלול הנסיעה של חנין זועבי לאשדוד נמדד בדייקנות, והמרחק האווירי של זחאלקה מהאולם הפך להיות מדד הנאמנות לאג'נדה של האופוזיציה. עד שהודעת הדובר של המשותפת הרגיעה ששני חברי בל"ד שנסעו לאשדוד יגיעו בזמן לירושלים ויצביעו נגד.

אבל רק תתארו לעצמכם שחבר כנסת ערבי שהיה מבקש לבקר באתר הקידוחים בלב ים, או לדעת קצת יותר. הרי כל הקבינט ה"ביטחוני" היה עומד על רגליים אחוריות כי ערבי מנסה להתקרב לסוד הכמוס של מדינת ישראל.

> שלא יעבדו עליכם: העובדות על כל הספינים של חברות הגז

הרשימה המשותפת, נצרת, לאחר קבלת תוצאות מדגם הבחירות, 17 במרץ, 2015. (אקטיבסטילס)

הרשימה המשותפת, נצרת, לאחר קבלת תוצאות מדגם הבחירות, 17 במרץ, 2015. (אקטיבסטילס)

אתמול (שני), בתחילת הערב מורט העצבים, עם הידיעה כי זועבי וזחאלקה יצאו לקבל את פניו של ח"כ גטאס שהיה על המשט לעזה, עלתה בקרב העיתונאים השאלה האם חברי המשותפת תיאמו מהלכים עם בוז'י הרצוג או לא?

אם זה היה נכון, זה היה יכול להיחשב ממש כבגידה בבוחרים שלהם. שיתוף פעולה וכניעה ומתן חיזוק למנהיגות של הרצוג כיו"ר האופוזיציה שבוע בלבד אחרי שהרשימה המשותפת הודיעה שהיא מחרימה את ישיבות האופוזיציה בעקבות הבריחה ההמונית של המחנה הציוני מההצבעה על חוק האזרחות, לאחר ההתקפה הגזענית על חברי הכנסת הערבים. אם הם לא תיאמו עם השותפים באופוזיציה, זה היה נחשב כאילו נטשו את המערכה ואת האחריות המוסרית והערכית כלפי הבוחרים המוחלשים שאיימן עודה הבטיח לייצג אותם ושדרעי הבטיח לצבוע אותם שלא יהיו שקופים. כך או כך נראה היה שאין טקטיקה לאופוזיציה.

בהמשך הערב, הבדיחה שריחפה בימים האחרונים על לחצים שמפעילים אויבי איראן מהעולם הערבי על חברי הרשימה המשותפת תפסה תאוצה, ובחצות התבשרנו על מסרונים שקיבלה הרשימה משגריר ארה"ב בכבודו ועצמו. השגריר ישב ושלח סמסים לחלק מחברי הרשימה, והפרשנים חגגו מי קיבל ומי לא, מי הדליף לתקשורת ומי לא. .

תחשבו על זה. הידיעה אמרה שהלחץ האמריקאי תואם עם נתניהו. אם זה נכון חברי הכנסת הערבים אכלו אותה. עכשיו רוצים גם שהם יהיו משת"פים של האמריקאים ונתניהו. עכשיו באמת אפשר לחגוג על ההתערבות הגסה של ממשל זר בעניינים הפנימיים של ישראל. ועכשיו עם הקישור לאמריקאים אין סיכוי שמישהו בעולם הערבי יחשוב שהם נקיי כפיים בכל המערבולת הזו, וסתם באו לעשות סולחה בכנסת.

יש לי כמה תובנות מסיפור מתווה הגז, בנוסף על כל העושק והריקבון של המנגנון שנופל על גב האזרחים: למדתי שהרשימה המשותפת אכן מתנהגת כסיעה פוליטית לכל דבר, אבל שהיא עוד מגלה את העוצמות של הגודל שלה. אין לה ברירה אלא לכלכך את הידיים בתוך הפוליטיקה הישראלית. אם היא כבר שם אז עד הסוף. הגיע הזמן להבין שהערבים בכנסת הם "פוליטיקאים אמיתיים", והם יכולים להרשות לעצמם קצת להיות ערמומיים, חמקמקים ובעיקר להתנהג כמו פוליטיקאים משופשפים.

הרשימה המשותפת, כסיעה אחת גדולה, עוד נמצאת בשלב הסטאז'. אבל צריך להתחיל לנצל את העובדה שמפירורי סיעות קטנות הפכנו לכוח גדול יחסית שיכול להשפיע בצורה משמעותית. אני בטוחה שהשגריר ממש מתחרט שסיפר משהו לערבים האלו שמיהרו להדליף מתוך התרגשות מסוימת, ועוד להודיע שהם עמדו בלחץ האמריקאי כגוש אחד.

הפעם הם מקבלים ציון עובר, אבל חברי וחברות הרשימה המשותפת צריכים ללמוד עוד איך לשפר את הביצועים שלהם מול התקשורת. הם חייבים כבר להבין שהרכב הכנסת, מספר המנדטים שיש לרשימה, והתנהלות חברי הממשלה הנוכחית הכניסו את הרשימה המשותפת מהר לעובי הקורה. המשמעות שלהם בסוגיית ההצבעה על מתווה הגז מוכיחה את זה.

אין לי מושג למה כולם בוחשים ודוחפים יד רגל ואצבע בהתנהלות הרשימה המשותפת מכל כיוון אפשרי. אבל נראה שכל מה שהם יעשו יצא רע ויקבל כותרות. כאילו הסיעה הזאת פתאום חייבת להציל את ישראל מכל הצרות שלה. בינתיים נראה גם שבכל מקרה, מה שהם לא יעשו הם יקבלו על הראש, פשוט כי אין להם כובע.

> מורה נבוכים: מה הסיפור של שוד הגז הגדול?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf