newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לא מחסור בכסף: ניהול כושל אחראי לצפיפות בכיתות

תקציב המדינה הקיים יכול לממן יחס של מורה לכל 23 תלמידים. זה לא קורה כי ששעות הוראה רבות אינן מנוצלות להוראה בכיתות, בגלל חוסר שוויון בחלוקת התקציבים ובגלל התעקשות על מבנה כיתה מסורתי במקום קצת יצירתיות

מאת:

ביום ראשון הקרוב צפויה השבתה של בתי הספר ביוזמת פורום ועדי ההורים הישוביים בדרישה לצמצום הצפיפות בכיתות. משרד החינוך טוען שאין כסף לפתרון הבעיה, אבל זה לא נכון. כסף לא חסר. מה שחסר זה משרד שינהל את הכסף ביעילות ובשוויוניות. הנה שלוש סיבות מדוע צפוף בכיתות:

צפיפות בגלל בזבוז שעות הוראה

מספר הילדים בכל כיתה תלוי בתקציב שעות ההוראה. כיום פותחים כיתה חדשה כשיש מעל 40 תלמידים בשכבה, ולכן למשל, שכבה שבה 78 תלמידים מחולקת לשתי כיתות. כדי להפעיל שבוע שבו 35 שעות לימוד, נדרש תקציב עבור 70 שעות הוראה. בהחלטת הממשלה משנת 2008, שאותה מבקשים ההורים ליישם, נקבע שיש להקטין את מספר המקסימום ל-32 תלמידים בכיתה. כלומר, אותם 78 תלמידים ילמדו בשלוש כיתות, ויידרש תקציב ל-105 שעות הוראה בשבוע. לכאורה, מדובר בתוספת של 33 אחוז בתקציב שעות ההוראה.

אבל אם מחפשים היטב, מסתבר שהכסף לזה דווקא קיים. לפי הלמ"ס בשנת תשע"ד הקצה משרד החינוך לבתי הספר היסודיים 61,631 משרות הוראה. הכוונה היא למשרות שלמות, כשמורות ומורים היו כמובן יותר. מורות ומורים ביסודי עובדים 26 שעות פרונטליות (הוראה בכיתה) ומכאן, שלרשות בתי הספר היסודיים עמדו 1.6 מיליון שעות הוראה.

באותה שנה למדו בבתי הספר היסודיים 948,000 תלמידים. מספר השעות שהם למדו בשבוע אינו אחיד. זה נע בין 30 שעות, שהן המינימום המחייב, לבין 41 שעות בשבוע, מה שנחשב "יום לימודים ארוך". נניח שכולם למדו 40 שעות בשבוע. מזה יש להוריד חמש שעות שאינן ממומנות כמשרות הוראה על ידי המדינה, אלא מתוך תשלומי הורים (סעיף תל"ן), ונגיע ל-35 שעות. אם נכפיל את מספר התלמידים במספר השעות, נקבל שסך הכול היו במערכת 33.2 מיליון שעות לימוד בשבוע שמומנו מתקציב המדינה.

ועכשיו להפתעה: אם היו בבתי הספר היסודיים 1.6 מיליון שעות הוראה עבור 33.2 מיליון שעות לימוד, הרי שהייתה שעת הוראה אחת לכל 20.7 שעות לימוד. או במילים אחרות, תקציב המדינה מספיק כדי לממן מורה אחת לכל 20.7 תלמידים. אפשר לדייק את זה מעט, משום שמורים זכאים לשנת שבתון בשכר. כלומר, שביעית משעות ההוראה, מלכתחילה אינן מתקיימות. ומכאן שהממוצע הוא מורה לכל 24.2 תלמידים.

המשמעות היא שבכל שעה שהתלמידים שלנו לומדים בקבוצות גדולות יותר, מישהו מקבל משכורת כדי להיות איתם בכיתה, אבל הוא לא נמצא שם. איפה הוא? במקרה הטוב הוא מקבל שכר לביצוע תפקידים שונים בבית הספר, כגון ריכוז מקצוע.

אלא שבתי הספר חורגים בהקצאת השעות האלה מעבר למה שמותר להם. כלומר, מורים מקבלים שכר על תפקידים, שאולי הם חשובים, אבל לא מוגדרים ככאלה על ידי משרד החינוך. על כך התריע גם דו"ח מרכז המידע של הכנסת.

במקרה הפחות טוב אותם מורים פשוט יושבים בחוסר מעש בחדר מורים, בגלל אילוצים של ארגון מערכת השעות.

> אי אפשר לחנך לסובלנות בכיתות של סרדינים

כיתה בבית ספר, שבדיה (Håkan Dahlström CC BY 2.0)

לאן הלכו המורים? כיתה בבית ספר, שבדיה (Håkan Dahlström CC BY 2.0)

צפיפות בגלל חוסר שוויון

מספר התלמידים הממוצע בכיתה בחינוך היסודי בישראל הוא 27.3. מבחינה חשבונית זה אומר, שעל כל כיתה שיש בה יותר תלמידים מהממוצע, יש גם כיתה שבה יש פחות תלמידים מהממוצע. למשל 39 תלמידים בכיתה אחת ו-15 באחרת נותן ממוצע של 27.

הפערים בין הכיתות נוצרים בגלל שיטת חלוקת שעות ההוראה על ידי משרד החינוך. כקו בסיס, המשרד מקצה לכל בתי הספר שעות מינימום להוראה (המכונות "שעות אורך"). בכיתות א'-ב' מדובר ב-29 שעות בשבוע, בכיתות ג'-ד' 31 שעות ומכיתה ה' ומעלה: 32 שעות.

בנוסף להן בית הספר יכול לקבל שעות הוראה רבות ("שעות רוחב") מתוך מאגרי שעות המכונים "סלים". הסל המרכזי הוא סל מדד הטיפוח: ככל שהאוכלוסייה חלשה מבחינה כלכלית, מקבל בית הספר יותר שעות. יש סלי שעות לתפילה, לפיצול בין בנים ובנות, לשילוב ילדים עולים, לשילוב ילדים שיש להם צרכים מיוחדים, ליישובי עדיפות לאומית, לקידום תוכניות חינוכיות שונות ויש גם סלי שעות שמחולקות על ידי יחידות שונות במשרד לפי הבנתם של בעלי התפקידים.

מדובר על מעל 30 סלי שעות שיכולים להניב מעל 20 שעות הוראה נוספות לכל כיתה, תלוי ביכולתו של מנהל בית הספר להגיע אליהם. אם אתם רוצים להתעמק בדבר תתחילו מדו"ח זה של בנק ישראל, ותמשיכו בתחקיר של תוכנית "המקור" של רביב דרוקר.

הפער שיוצר משרד החינוך הוא רק ההתחלה. פער זה מתרחב לנוכח היכולות והנכונות של הרשויות המקומיות להוסיף מתקציבן לבתי הספר, ומתרחב עוד לנוכח היכולות והנכונות של ההורים להוסיף תשלומי הורים כדי שילדיהם ילמדו יותר שעות בכיתות פחות צפופות.

וכך מתקבלים פערים אדירים. הנה למשל בחולון, בבית הספר "משה הס", לומדים 36 תלמידים בכיתה, בעוד שבבית הספר "בנות מנחם" לומדים 17.5 תלמידים בכיתה. אם הייתה חלוקת שעות שוויונית, אפילו ברמת הרשות, זה לא היה קורה.

בשורה התחתונה, הצפיפות בכיתות אינה בעיה לאומית, אלא בעיה מקומית הנובעת מחוסר שוויון בחלוקת המשאבים. לפי נתוני 2011, רק ברבע (26.3 אחוז) מהכיתות בארץ לומדים יותר מ-32 תלמידים בכיתה, ורק בשמינית (12.4 אחוז) מהכיתות לומדים 36 תלמידים או יותר.

כאן אולי יש רמז מדוע הממשלה לא ממהרת ליישם את החלטתה משנת 2008 בדבר צמצום מספר התלמידים. מנקודת המבט של ממוצעים והיקף הבעיה – כלל אין בעיה. וזה עוד לפני שנחשוב שיש הטיה מגזרית של התקציב – שהרי קשה להתעלם מכך שהכיתות הצפופות נמצאות במגזר החילוני והערבי, ובמיוחד בערים הגדולות.

צפיפות בגלל קיבעון מחשבתי

הילדים שלנו מחולקים לקבוצות כיתה לפי שנת הולדתם. 35 הילדים בכיתה מהווים את קבוצת הלימוד האחידה, בכל התחומים ובמשך כל השנה.

הם לומדים יחד את אותם תכנים, באותם ימים ובאותן שעות. הם אמורים לא רק להתעניין בהיסטוריה באותה מידה, ותמיד ביום שלישי בשעה הרביעית, אלא גם אמורים להשיג את אותם הישגים שמוגדרים בתוכנית הלימודים של משרד החינוך. הם מקבלים הפסקות יחד באותה שעה, והם יחזרו כעבור עשרים דקות ללמוד תנ"ך באותה מידת עניין. יהיה להם חדר אחד קבוע, ומורה אחת לכל 45 דקות. אנחנו אפילו מצפים שהם יתפקדו יחד כקבוצה חברתית. ותמיד כל ה-35 ילדים יחד, ורק בגלל שהם נולדו באותה שנה.

התפיסה הזאת היא כמובן בירוקרטית ולאו דווקא חינוכית. במציאות, יש הבדלים בגיל ההתפתחותי של הילדים, בין שנתיים לארבע שנים, מעבר לגיל הכרונולוגי שלהם. למשל, בקבוצת הילדים שהם בגיל 10, יש ילדים שמתפקדים כבני 8, ויש בני 12. מכאן שיש הבדלים ביכולות של התלמידים, בתחומי העניין שלהם ובמשך הזמן שבו הם מסוגלים להתרכז בלמידה עיונית, ללא הפסקה.

אם נשבור את המסגרות של "מערכת השעות", "קבוצת הכיתה" ו"חדר הכיתה", נוכל לנצל בצורה טובה יותר את שעות ההוראה העומדות לרשות בית הספר. קבוצות הלימוד לא יהיו אחידות – אותה קבוצה עבור כל תחומי הלימוד, אלא יתארגנו לפי היכולת ומידת העניין של התלמידים בכל נושא. בצורה כזאת ניתן לחלק את כלל התלמידים לקבוצות לפי המספר המרבי של המורות והמורים העומדים לרשות בית הספר בכל שעה.

חדרים חסרים רק משום התפיסה שכיתה זקוקה לחדר מתאים ל-35 תלמידים. אבל אם קבוצות למידה קטנות יתארגנו בחדרי הכיתות, בספרייה, במעבדות, בחדרי האומנות, במגרשי הספורט, וגם בחוץ – לא יהיה מחסור במקום. מספיק אם נשבור את ההנחה שכל תלמידי בית הספר חייבים לצאת להפסקה באותו הזמן, כבר נגדיל את ניצול הזמן והמרחב ב-25 אחוז. ניסיון בכיוון זה נערך בבית ספר דרור בלב השרון.

שורה תחתונה: מחאת ההורים היא מוצדקת, משום שבאחריותם לדרוש ממשרד החינוך את הטוב ביותר האפשרי עבור ילדיהם. בהחלט אפשר להוריד את יחס מספר התלמידים למורה בכל שיעור. זה דרוש ניהול, לא כסף.

> מחבואים עם משרד החינוך: שלושים שנה לבית הספר הדו-לאומי הראשון

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf