newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

משפחה פשטה את הרגל ועברה לגור ביער - ומפונה גם משם

בעקבות משבר כלכלי ובהיעדר תמיכה מגורמי הרווחה עברו בני משפחת דדון לגור בשתי מכוניות ביער ליד ירושלים. בגלל שלאחת המכוניות אין טסט הוכרז המאהל הקטן כמבנה קבע והמשפחה כפולשת

מאת:

לפני כארבעה חודשים עברו בני משפחת דדון בלית ברירה לגור ביער בחלקה קרובה לעין כרם – ועכשיו הם נערכים לפינוי. "החלטנו שאנחנו לא רוצים להיות הומלסים ברחוב והעדפנו להיות הומלסים ביער", אומר יניב דדון, שחי במקום עם אשתו גאולה וארבעת ילדיהם.

אחרי מלחמת צוק איתן איבד יניב הרבה מהלקוחות שלו בתחום ההייטק, והמשפחה מצאה את עצמה במצב כלכלי שלא אפשר לה להמשיך ולשלם את השכירות בדירתם בקריית מנחם. "במשך כמה חודשים פניתי להמון גורמים", אומר יניב, "לעמידר, לרווחה, לביטוח לאומי – אבל הם לא יכלו לעזור. אמרו לנו שאנחנו לא עומדים בקריטריונים. ניסיתי גם לחפש כל הצעת עבודה שיכולתי, אבל שום דבר לא הצליח. הבנתי שאין לי ברירה אלה לדאוג לעצמי ומשפחתי".

בהתחלה גרו יניב וגאולה באוהל צבאי, אך זה לא עמד בשלגים שהיו בירושלים בתחילת השנה. לכן החליטו בני הזוג להביא שני כלי רכב גדולים, אחד שתרמו להם ואחד שלהם, שבתוכם הם וילדיהם ישנים מאז.

> הבולדוזרים שהרסו את בתי דהמש שברו גם את החלומות לחיים משותפים

משפחת דדון באוהל שלהם ביער (אורן זיו / אקטיבסטילס)

עברו לגור ביער. משפחת דדון באוהל שלהם (אורן זיו / אקטיבסטילס)

לפני כשבוע הגיעו פקחים מרשות מקרקעי ישראל ואמרו כי אם המשפחה לא תפנה את המקום עד יום שלישי סוף החודש הם יחרימו את כל הציוד של המשפחה ואת אחת מהמכוניות. אוהל אמנם אי אפשר לפנות, כי מדובר במקום שהייה ארעי בהגדרתו, אבל הפקחים הסתמכו על כך שלאחד משני הרכבים אין טסט, מה שהופך אותו לאסור לנהיגה, וכך בעקיפין הופכת שהייתה של משפחת דדון במקום לקבועה. "לעשות טסט לרכב עולה 3,000 שקל, ואין לנו את הכסף הזה כרגע", מבהיר יניב

בשבוע האחרון פנתה משפחת דדון לעמותת ידיד שהסכימה לעזור להם באפיק משפטי. אם לא תצליח המשפחה לעצור את הפינוי באמצעים משפטיים יארזו בני המשפחה את כל חפציהם אל תוך המכוניות ויעברו לשטח אחר ביער. "המשמעות של עוד מעבר היא ההשפעה על הילדים. כל פעם שאנחנו עוברים מקום זה מאוד מקשה עליהם".

יניב טוען כי גם אם הם יעברו מקום יש סיכוי שעדיין יחרימו את כל חפציהם, ואז הם יצטרכו להסתדר עם פחות חפצים ממה שיש להם היום. "אני לא מבין מה המדינה רוצה ממני. אם הם יכולים לפתור את המצב שלנו על ידי מתן דירה או לסדר לי עבודה, סבבה. כל עוד אין פתרון לדיור שלנו, מה הם מצפים שאני אעשה? לאן יש לי ללכת?"

> למה באר שבע לא מצטרפת מחאת ערי הנגב נגד האבטלה

משפחת דדון באוהל שלהם ביער (אורן זיו / אקטיבסטילס)

משפחת דדון באוהל שלהם ביער (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מרשות מקרקעי ישראל נמסר בתגובה כי:

מדובר על תפיסת מקרקעי ציבור שלא כדין, בניגוד לחוק מקרקעי ציבור.

הזוג הנ"ל מתגוררים עם המשפחה בשני רכבי ואן גדולים אשר אינם בעלי רשיון תקף לנוע בכבישים ובפועל אינם זזים ממקומם. כמו כן הם הקימו בשטח מאהל בשטח של 50 מ"ר בו הם מתגוררים שלא כדין, ולמעשה מהווים פולשים לכל דבר ועניין.

חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), תשמ"א-1981 קובע כי במקרה שאדם תופס מקרקעי ציבור שלא כדין, הממונה רשאי לתת צו הדורש ממנו לסלק ידו ממקרקעי הציבור ולפנותו.

השתלטות הזוג על הקרקע בנוסף להיותה עבירה על חוק מקרקעי ציבור עלולה אף להוות מפגע בטיחותי ותברואתי.

לפרטים עזרה ותרומות ניתן לפנות למשפחת דדון במייל הזה.

> נולדתי ענייה ואשאר ענייה, אבל על זכותי לבית לא אוותר

יניב דדון במעיין ליד האוהל המשפחתי (אורן זיו / אקטיבסטילס)

יניב דדון במעיין ליד האוהל המשפחתי (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf