האו"ם: "תוך שנה אקוויפר החוף יתמוטט, תוך חמש הנזק יהיה בלתי הפיך"

כותבת אורחת: ג'ן מרלו

עד לאחרונה התפרנס סלאמה אבו קש מחקלאות. אבו קש, גבר מלא, עב גבות וקצוץ זקן, גר בוואדי עזה, עמק במרכז רצועת עזה. הביצה המקומית הייתה ידועה במגוון צורות החיים שבה, אבל לאחר שבשנת 2011 נדחתה תוכנית להקמת מכון טיהור שפכים, החלה הזרמה של שפכים ממחנות הפליטים והכפרים שסביב דרך העמק אל הים התיכון.

"הביאו לנו ולילדינו ביוב, ואנחנו כבר לא יכולים לישון", אמר אבו קש שנה לאחר מכן. "החקלאות נהרסה. הצמחים חולים. יש זבובים, תולעים, וזה מתפשט". עד מהרה את מקומם של בעלי החיים והציפורים תפסו ביצות ביוב, נחילי זבובים וחיידקים. התושבים החלו לסבול מעלייה בשיעור האלרגיות, הדלקות, החום ופגיעות במערכת החיסונית, אמר אבו קש. יתושים מפיצי מחלות סעדו את ליבם בבשר התושבים בלילות. הצחנה עלתה מכל עבר.

ואדי עזה הוא רק דוגמה אחת למשבר המים והביוב הנמצא בעיצומו ברצועת עזה. המחסור החמור במי שתיה מוחרף בשל תשתית תברואתית לקויה, הנובעת בחלקה מהמחסור הכרוני בחשמל ודלק ברצועת עזה, וכל אלה יחדיו קשורים למצור הישראלי המתמשך על הרצועה. ב-2012 הזהיר האו"ם שעד 2020 יתכן שעזה כבר לא תהיה מקום ראוי למגורים, במידה רבה בגלל הבעיות הללו, הכרוכות זו בזו.

הפתרון הזמני לבעיית הביוב של ואדי עזה מצוי בצינור הבולט היום מחוף הים הסמוך, אחד משבעה צינורות דומים לאורך 40 הקילומטרים של חוף עזה, הפולטים נוזל חום לתוך הגלים. כ-90 אלף מטרים מעוקבים של ביוב גולמי או מטוהר חלקית נשפכים מצינורות אלה לתוך הים התיכון בכל יום, על פי רשות המים הפלסטינית, אם כי המומחה להתפלה המהנדס ע'סאן קישאווי טוען שהנתון האמיתי הוא 121 אלף מטרים מעוקבים.

הביוב זורם לים, הדגים והדייגים נפגעים 

השפכים מגיעים מאזורים כמו העיירה הדרומית ח'אן יונס, שאין בהם מכוני טיהור, או מאזורים שבהם מכוני הטיהור עדיין אינם במצב תפעולי בגלל שישראל עיכבה או מנעה את ייבוא הציוד הדרוש. מכון טיהור השפכים הגדול בעזה, שייח' עג'לין, כבר יכול להיות מופעל, אבל מושבת בשל הפסקות חשמל ואינו מסוגל לטהר את השפכים בצורה נאותה בארבע השעות ביממה שבהן הוא מקבל חשמל. חלק גדול ממי הביוב המתפרצים לים מגיעים מטוהרים רק חלקית ממכון שייח' עג'לין.

> ישראלים, תפסיקו כבר לשחות בחרא שלנו

הביוב הופך את מימיה של עזה למסוכנים עבור מי שרוצה לשחות או ליהנות מהחוף. הוא גם מקשה עוד יותר על 3,500 הדייגים של עזה, שהמצור הימי ממילא מטיל עליהם מגבלות חמורות, להתפרנס מהים. פואד אל-עמודי, 53, ראש אגודת הדייגים בח'אן יונס, עוסק בדייג מגיל 11. "[לביוב] יש השפעה גדולה", הוא מסביר. "הוא השמיד את האצה המזינה את הדגים הקטנים. הביוב הורג את הדגים הקטנים, שבתורם מזינים את הדגים הגדולים. הביוב גם חיסל את הביצים של יצורים כמו חסילונים ודיונונים". עמודי מתאר פריחות ודלקות עור אדומות ומגרדות שמהן סובלים כיום הוא וחבריו הדייגים.

מי הביוב שאינם נשפכים לים מוצאים את דרכם לאקוויפר החוף, מקור המים המתוקים היחיד של עזה. 30 אחוז מהאוכלוסיה אינם מחוברים לצנרת הביוב ומזרימים את שפכיהם הישר לתוך בריכות חימצון או בורות שופכין, חלקם פרטיים וחקם אגנים פתוחים המשמשים קהילות שלמות. הביוב דולף מתוך בורות בלתי מדופנים אלה לתוך מי התהום של עזה, ולפעמים הם עולים על גדותיהם ומציפים כבישים. רוב צינורות הביוב, המשמשים את 70 האחוז הנותרים של האוכלוסיה, הם לקויים בעקבות שנות הזנחה ארוכות תחת הכיבוש הישראלי. גם מהם דולפים מי ביוב לתוך האקוויפר, שנמצא על סף התמוטטות בשל שילוב של שאיבת יתר וזיהום.

הטיפות האחרונות 

כל שנה נשאבים מהאקוויפר פי שלושה יותר מים (177 מיליון מטרים מעוקבים) ממה שמתמלא ממי גשם או מי תהום (60 מיליון מטרים מעוקבים). על פי יוסף איברהים, בעבר ראש רשות איכות הסביבה הפלסטינית, האקוויפר מידרדר מזה שנים בגלל "גידול האוכלוסיה והעלייה בצריכת המים". גם שינוי האקלים, המתבטא בעונת גשמים קצרה יותר, משחק תפקיד בהידלדלות, הוא אומר.

אלפי בארות חקלאיים בלתי מורשים וזיהום מחומרי דישון והדברה מפעילים לחץ נוסף על האקוויפר. מיזמי מים בצד הישראלי של הגבול משפיעים גם הם (אם כי אין מדדים אמינים עד כמה). התוצאה המצטברת היא ירידה של מפלס אקוויפר החוף, מה שגורם לחדירת מי ים (מזוהמים בביוב). מי תהום מליחים מהנגב מגבירים אף הם את מליחות האקוויפר.

שאיבת יתר מהאקוויפר, בשילוב חדירת מים מלוחים, ביוב ודשנים, גורמים לרמות כלוריד וניטרט גבוהות בהרבה מהתקנים של ארגון הבריאות העולמי. על פי רשות המים הפלסטינית, 95 אחוז ממי האקוויפר אינם ראויים לשתייה. למרות שישראל מוכרת לעזה 4.5 מיליון מטרים מעוקבים של מים בכל שנה, הרוב הגדול של תושבי עזה שותים מים שעברו טיהור חלקי – ולעתים הם עדיין מזוהמים.

עם אוכלוסייה הצפויה לגדול מ- 1.8 מיליון ל-2.1 מיליון תוך חמש שנים, משבר האקוויפר צפוי להחריף. אם יימשכו המגמות הנוכחיות, האו"ם צופה כי 100 אחוז מהמים לא יהיה ראויים לשתייה כבר בשנת 2016 – וכי האקוויפר יתמוטט. עד 2020 יהיה הנזק לאקוויפר בלתי הפיך.

> שתי מלחמות, שני בתים הרוסים וילד אחד שנורה למוות מול העיניים

תגובת שרשרת ביולוגית

רולה אבו שמאלה, מורה לאנגלית בת 25 מח'אן יונס, מקבלת מים זורמים בין שעה לשעתיים ביום. כשיש מים, היא מדליקה משאבה ממונעת כדי להזרים את המים למיכלי אגירה על גג ביתה. אבל חשמל מגיע לבתים בעזה רק בין ארבע לשש שעות ביממה. שעות אספקת המים חופפות בדרך כלל את אלה של החשמל, אבל לא תמיד. לפעמים אף אחד לא בבית כדי להדליק את המשאבה. במקרים אלה יחיו אבו שמאלה ובני ביתה בלי מים למקלחת, ניקיון הבית, כביסה או הדחת האסלה. בקיץ המצב גרוע אף יותר. ללא חשמל וללא חוף ים, הדרך היחידה להתקרר היא להתקלח, אבל כך יתרוקנו מיכלי האגירה. המים בבית המשפחה אוזלים עד שלוש פעמים בשבוע.

גם כשהמים מגיעים, אי אפשר לצרוך אותם. "אנחנו קונים מי שתיה ממיכלית", אומרת אבו שמאלה. "אנחנו גם מבשלים עם מים מהמיכלית". המים הקנויים מגיעים מהאקוויפר ומותפלים באחד ממתקני ההתפלה הקטנים של עזה. אבל תושבי עזה אינם יכולים להימנע לגמרי מהמים המזוהמים. האחיין בן 18 החודשים של אבו שמאלה בלע פעם מי ברז בזמן שעשה אמבטיה, פיתח חום ושלשול ואיבד 15 אחוז ממשקל גופו. הוא נזקק לטיפול רפואי במשך שבועיים.

"השילוב בין חוסר היכולת לטהר את הביוב ומליחות המים הגבירו את התחלואה ויצרו מחלות חדשות", אומר מחמד אל-ח'אלדי, חוקר המתמקד במערכת הבריאות הפלסטינית. הוא דיבר על חדירת קרינה לאדמה ולמי התהום כתוצאה מהפצצות במלחמה. ארגון הבריאות העולמי כתב דו"ח שציין כי מתכות כבדות, משרידי המלחמה, מזהמות את הקרקע והמים וייתכן שיש גם קרינה וכימיקלים, אבל בעזה אין ציוד מדידה מתאים, וישראל דחתה בקשות לייבא ציוד כזה.

לדברי ח'אלדי הזיהום גורם לתגובת שרשרת. "המאגר המזוהם משמש לחקלאות, ומי אוכל את אותם פירות וירקות? העזתים", הוא אומר. על פי סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם, שלשול, שלשול דמי חמור וצהבת נגיפית הפכו לגורמי המוות המובילים ממחלות מידבקות בעזה, וכולם מועברים באמצעות מים מזוהמים.

שלוש המלחמות שעברו על עזה בשש השנים האחרונות החמירו מצב שמראש היה בלתי נסבל. במלחמה בשנה שעברה (צוק איתן) נפגעו או נהרסו 26 בארות שתייה עירוניות ו-183 בארות חקלאיות, וכן 20-30 אחוז מצינורות הביוב והמים, כתוצאה מכך הוצפו הרחובות בביוב. רוב הצינורות נותרו מתחת לגלי ההריסות ולא ניתן לגשת אליהם ולתקנם. שלושה מכוני טיהור שפכים נפגעו ו-500 בורות שופכין נהרסו. במלחמה בסוף שנת 2008 (עופרת יצוקה) נפגעו מכון טיהור השפכים של צפון עזה, וכן אגן הביוב שבמתקן שייח' עג'לין. 49 אלף מטרים מעוקבים של מי ביוב נשפכו מאגן הביוב הפגוע, והתפזרו למרחק של למעלה מקילומטר.

צפו: דיווח של ארגון הצלב והסהר האדום מוואדי עזה, 2012

יש תקווה, אם יוסר המצור

אבל פה ושם יש גם התקדמות. ביוב גולמי כבר לא נרקב במקומות פתוחים בוואדי עזה, אלא זורם בצינורות הנשפכים לים. גם מכון טיהור קטן נבנה שם בשנת 2013, גם אם הוא עדיין אינו תפעולי, בין השאר בגלל שישראל עיכבה את ייבוא המאוורר, פריט ציוד חיוני, במשך 18 חודשים – כך לדברי יאסר נסאר מארגון יוניצ"ף. ובכל זאת, החיים השתפרו עבור אבו קש, העובד כיום כשומר במתקן. "כיום הקרקע כבר אינה ספוגה בביוב", הוא אומר. "הריח חלף". הוא אומר שמצב הבריאות השתפר בוואדי עזה, וכי שוב ניתן לעבד את האדמה, אם כי היבול החקלאי נמוך משהיה.

שבוע לאחר שהתקיים הראיון שוב זרעה מצוקת התשתיות הרס בוואדי עזה. בחודש פברואר הציף שיטפון את העמק, ובלא יכולת לשאוב מים עיליים – שלא לדבר על האפשרות ללכוד את המים היקרים לשימוש עתידי – השדות הורוו, בעלי חיים טבעו ובתים הוצפו.

איברהים רואה את המשבר במונחים של זכויות. "זכות האדם לבריאות, הזכות למזון נקי – כמובן שכל אלה קשורים לנושא המים", אמר.

קישאווי אומר שברור מה צריך לעשות, אם כי הדרך לא קלה. "עלינו לבנות הרבה מתקני טיהור שפכים. עלינו להשיב את המים המטוהרים לחקלאות, כדי שהבארות החקלאיות יפסיקו לגרוע מהאקוויפר. עלינו להקים מתקני התפלה". יחסית למי ים, מי תהום מליחים יקרים פחות והתפלתם דורשת פחות אנרגיה, אבל השימוש במי ים יוריד את לחץ הביקוש מהאקוויפר. אם תפחת שאיבת מי התהום במידה מספקת ומיד יוכל האקוויפר, במשך עשרות שנים, להתחדש. אם לא, והאקוויפר יתמוטט לחלוטין, התאוששותו עלולה לקחת מאות שנים.

יש כבר תוכניות ליישום של כל הצרכים האלה, ובמקרים מסוימים הבנייה עצמה כבר בעיצומה. אבל קישאווי מבהיר כי יש להסיר את המצור כדי למנוע עיכובים נוספים ולאפשר הקמת תשתיות חדשות והזרמת חשמל להפעלת המתקנים. הדבר דורש מימון, הוא מציין, ופירוש הדבר שעל המשקיעים הבינלאומיים להיות בטוחים שהשקעותיהם לא יירדו לטמיון במלחמה נוספת.

האתגרים אכן גדולים, אבל רק התערבות מיידית ומאסיבית תמנע אסון, אומר קישאווי, המודע היטב לשעון המתקתק. "אם לא ייעשה דבר בתקופה קצרה זו, יהיה זה אסון עבור כל בני האדם החיים ברצועת עזה".

ג'ן מרלו היא פעילת זכויות אדם, סופרת, יוצרת סרטים תיעודיים ומייסדתdonkeysaddle projects. ניתן לעקוב אחריה בטוויטר @donkeysaddleorg.

הפוסט פורסם במקור באנגלית באל-ג'זירה אמריקה, ותורגם על ידי שושנה לונדון-ספיר

> הספורט האתגרי שכבש את עזה: "פארקור זה החמצן שלי"