newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"תן לנו עוד מהעברית האחרת שבאמצע שלה נפער שבר"

ארז ביטון לא רק נתן לשונות לקוראיו, הוא גם נתן להם זוגות עיניים חדשות להביט בכול. משורר שהתעוור נותן במילים שלו עיניים חדשות לכל כך הרבה אנשים. המשוררת עדי קיסר על מי שעשה מהפכה בשירה העברית, לכבוד זכייתו בפרס ישראל

מאת:

כותבת אורחת: עדי קיסר

הוא הולך בשקט
אומרים הוא בודאי מחבר שיר
הם לא אומרים
אולי דמיו שותתים בפנים.

תמביסרת ציפור מרוקאית/ ארז ביטון
2009 הקיבוץ המאוחד

השיר הקצר הזה, ללא שם, הוא הפותח את הספר "תמביסרת: ציפור מרוקאית" של ארז ביטון שמאגד שירים חדשים לצד שירים מספריו "מנחה מרוקאית", "ספר הנענע" ו"ציפור בין יבשות". בשיר הזה נמצאת בעיני בעצם כל המהות והרוח הגדולה של המשורר ארז ביטון.

רגע לפני שהוא נותן לקוראיו את המנחה המרוקאית, את הבשורות הטובות שתביא איתה ציפור התמביסרת, הוא עוצר ועומד על הפער הגדול בשיר הקצר הזה, בין המשורר לקוראיו. הוא הולך בשקט. הוא הולך בדרך שלו. הם אלו שמבחינים בו. שנותנים בו את המבט החיצוני. שמתיימרים לחשוב מה יש על ליבו. שמצפים ממנו לחבר שיר. שיר כזה או אחר. אותם אנשים לא יודעים מה קורה שם בפנים. מה קורה בתוכו. הם לא מבינים אותו. הם לא מבינים את עומק הפצע. הם לא חושבים לעצמם שאולי דמיו שותתים בפנים.

במהלך מלא בכאב אבל גם מתריס ארז ביטון מזכיר לנו הקוראים, רגע לפני שנפתח את המתנות המרוקאיות שהוא מגיש לנו – שהוא זה הוא. ואנחנו זה אנחנו.

השיר הזה כל כך חשוב כי רק אדם שהולך עד הסוף עם עצמו, בלי להסתכל לצדדים, בלי לחיות על פי ציפיותיהם של האחרים, שיודע לשים את הקו בין הנשמה שלו למתרחש בחוץ ולאמוד ולשמור על המרחק ביניהם, יכול להיות נביא אמת. באופן פרדוקסלי, רק אדם שתוחם את גבולות העצמי שלו מאנשים אחרים בצורה כל כך מובהקת, יכול להיות קול של דור שלם ולבטא חוויה של כל כך הרבה אנשים.

דווקא משום שהוא נאמן לעצמו ורק לעצמו וחי בתוך אוטונומיה קטנה ועצמאית נוצר החופש שבו הוא יכול לספר בצורה טהורה את החוויה את הרגש ואת כל הדברים שאין להם מילים. ובמקום הזה, הקדוש הזה, אנשים אחרים יכולים למצוא את עצמם באופן מזוכך ומילים של אדם אחד הופכות לאלפי לשונות של אנשים אחרים.

ארז ביטון לא רק נתן לשונות לקוראיו הרבים לספר את סיפורם, הוא גם נתן להם זוגות עיניים חדשות להביט בכול. משורר שהתעוור נותן במילים שלו עיניים חדשות לכל כך הרבה אנשים.

ארז ביטון באירוע ערס פואטיקה (צילום מסך, ערס פואטיקה)

ארז ביטון באירוע ערס פואטיקה (צילום מסך, ערס פואטיקה)

ארז ביטון הוא קודם כל משורר. משורר גדול. איש של מילה. איש של חסד. איש של נדיבות.

מתוך המקום הזה שלו האישי המובדל הוא עושה מהפכה בשירה העברית כי לפניו אף אחד עוד לא הזמין אותנו לחתונה מרוקאית ולא הזמין אותנו בנדיבות הזו אל מהומות החזה שלא המינו אף פעם. ואנחנו שם איתו – ערבים ויהודים נבוא – מסלסלים את מקמת הערגון עם סבתא פרחה וחופנים סלט נוזל בידינו. מנגנים בתופי הטם טם ורוקדים רוקדים לצלילים של השירים והולכים עם ארז לאן שהוא לוקח אותנו. אנחנו הולכים איתו לחנות שלו בדיזנגוף ומנסים להכות שורש בין הבתים הגבוהים עלינו וחוזרים איתו לפרברים לעברית האחרת.

ומבקשים ממנו. תן לנו עוד מהעברית האחרת. מאסנו בעברית ששמענו בדיזנגוף. העברית שאין בה את אמא שלי ואת סבתא שלי. העברית שאין בה את הריח של הבית שלי. תן לנו עוד מהעברית האחרת שבאמצע שלה נפער שבר הגירה קשה של יהודים מזרחים שנופלים כמו ארז בבליל העגות בבליל הקולות אחרי שכבר לא בטוחים מה זה להיות אותנטי ולא ידעו מה עלה בגורלה של זוהרה אלפסיה עד שארז סיפר להם.

בשירים של ארז אנחנו שברי חרוזים ואנחנו סוסים דוהרים שועטים למרחקים ואנחנו קוראים של מילים שמגיעות מרוח גדולה מלאה כישרון וחמלה ותעוזה. השירים שלו יוצרים תדר סמוי מעיני הסיסטם דרכו הוא משדר לנו את המרוקנרול החתרני שלו.

את הקצרים החשמליים שעברו לי בלב כשארז קיבל את ההזמנה שלי והגיע להקריא בערב של "ערס פואטיקה" קשה לתאר במילים. הוא אמר את "זהרה אלפסיה" וכל מי שהיה שם לא הצליח לנשום מרוב התרגשות. מרוב העוצמה הפנימית שיש בארז.

את היום שבו נתקלתי במקרה בשיר של ארז אני לא אשכח. את היום שפגשתי אותו ואת הנשמה היפה שלו אני גם לא אשכח. וכל יום אני לומדת ממנו עוד קצת לשחק על שפת עיני אנשים בלי פחד. וכל יום לומדת עוד מהרוח הגדולה שלו שלא מפסיקה לנשוב עלינו ולהביא איתה בשורות טובות.

הסדר עם בן בכור

כְּשֶׁתִּלְמַד
לְשַׂחֵק עַל שְׂפַת עֵינַי כְּמוֹ בְּמִגְרָשִׁים מֻכָּרִים
בְּלִי הַפַּחַד שֶׁל מְעָרוֹת אֲפֵלוֹת
אֲלַמֵּד אוֹתְךָ בִּתְמוּרָה
לְהִתְהַלֵּךְ עִם הַחֹשֶךְ כְּמוֹ עִם יְדִידִים
וְלֹא תִּצְטַעֵר,
בְּנִי.

עדי קיסר היא משוררת ומייסדת ערס פואטיקה.

> "שחור על גבי שחור": ספר ביכורים למשוררת עדי קיסר

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf