newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

השקר שמאחורי "מיצוי הפוטנציאל" של כל תלמיד ותלמידה

"הפוטנציאל הייחודי של כל ילד וילדה" אותו מתיימר משרד החינוך ב-15 השנים האחרונות להגשים הוא קלישאה, שנועדה להשיג את תמיכת הציבור במדיניות חינוכית ממיינת ומפלה. מצבם הכלכלי של ההורים הוא המשתנה שקובע את הפוטנציאל של ילדיהם

מאת:

אחת הסיסמאות השכיחות בחינוך היא שראוי לאפשר לכל ילד וילדה למצות את הפוטנציאל הטמון בהם. כולנו מהנהנים מיד בהסכמה. בטח שראוי. אלא שמאחורי הקלישאה הזאת מתחבאות שתי השקפות עולם מנוגדות, שמיד אחשוף בפניכם.

הנה למשל דברים שאמר לפיד בעת הצגת מצע החינוך של יש עתיד: "שי פירון הפך את מערכת החינוך לכזו שרואה כל ילד, ונותנת לו כלים לפרוץ את תקרת הזכוכית, ולמצות את הפוטנציאל שנמצא בתוכו".

זה נשמע לכם חיובי או שלילי, מה שפירון לכאורה עשה?

תוך כדי שאתם חושבים על זה, תרשו לי להחזיר אתכם לימי המהפכה הצרפתית. באותן שנים נחרדו האצילים מהרעיון שגם פשוטי העם ("האיכרים") ראויים להשכלה. אחד מהם כתב: "טובת החברה מבקשת שידיעות העם לא יחרגו מעבר לצורכי עיסוקו", ואחר הניב את אחת התובנות המצוטטות מאותה העת: "אם הייתי מחזיק בידי את כל האמיתות, הייתי נשמר מאוד מלפתוח אותן, ולחושפן בפני האנשים".

> תעשיית האבחונים וההקלות במבחנים: כסף, שקרים וניהול כושל

אילוסטרציה (צילום: Pedro Ribeiro Simões, פליקר CC BY 2.0)

אילוסטרציה (צילום: Pedro Ribeiro Simões, פליקר CC BY 2.0)

כיום מנהיגים לא מדברים בצורה כל כך ישירה ובוטה, אלא מסווים את עמדתם תחת קלישאות של שפה תקינה. מדיניות החינוך ב-15 השנים האחרונות עוצבה בידי ועדת דברת (התוכנית הלאומית לחינוך), ויישמו אותה שרי החינוך לימור לבנת, גדעון סער ושי פירון (שאף היה חבר בוועדה). בין השאר נכתב בדו"ח הוועדה: "יש לעודד כל תלמיד ולסייע לו לממש את מלוא יכולותיו ולהגיע להישגים גבוהים בתחומים מגוונים, עד כדי מצוינות בתחום הייחודי לו" (עמוד 20).

נשמע טוב. אבל: כיצד יגיע הילד, או יגיעו מוריו, להכרה מהו התחום הייחודי לו? התשובה מובאת גם היא בדו"ח: "בכיתה ב' יתקיים מבחן אוריינות ארצי [בשפה ובמתמטיקה], וכל התלמידים יידרשו לעמוד ברמה הנדרשת, המאפשרת למידה משמעותית בהמשך" (עמוד 21).

הנה יצא המרצע מהשק. זאת משום שאין כלל צורך לעשות את המבחן הזה. תוצאותיו ידועות מראש: ציוני התלמידים במבחן הארצי במתמטיקה יהיו בהתאמה למצב הכלכלי של הוריהם. הדבר הוכח כבר שוב ושוב. למתמטיקה, כמקצוע נלמד בבתי הספר יש תפקיד מרכזי אחד – לשמש כלי למיון התלמידים. והמיון המתמטי, כפי שנכתב (שוב) בדוח מבקר המדינה האחרון, קשור קשר הדוק למצב הכלכלי של ההורים.

במקום אחר חשף פירון את רעיון המיון עד תומו, כשאמר את הדברים הקשים הבאים: "נוביל למדינה שבה מהנדס, רתך ואיש הייטק רכשו מקצוע שמתאים לאישיותם".

לדעתי, המשמעות ששרי החינוך האחרונים מייחסים לרעיון מימוש הפוטנציאל היא זאת: יש ילדים בעלי פוטנציאל ייחודי, וניתן לאבחן אותם באמצעות מבחן במתמטיקה בגיל 6. מי שיצליחו במבחן (הגם שזה בזכות העובדה שהוריהם עשירים) יקבלו השכלה המתאימה לאיש הייטק, ומי שייכשלו במבחן (הגם שזה בגלל שהוריהם עניים) יקבלו השכלה המתאימה לרתך.

אז מדוע השקר הזה?

גם שרי החינוך שלנו יודעים שאין שום ייחוד אצל רוב רובם של התלמידים. אפשר לקבל זאת כשמדובר בספורטאים, אמנים, יזמים ואפילו מנהלים. כל אלה הם כנראה אנשים בעלי כישורים מיוחדים שמקבלים ביטוי בתחום תעסוקתם. אבל האם נראה לכם שמישהו מבין מאות האלפים שמועסקים בעבודות משמימות ומשעממות (ואני לא רוצה לפגוע באף אחד ולכן אשאיר לכם לדמיין באיזה עבודות מדובר) באמת חושב שזה הפוטנציאל שלו? שזה הייחוד שאיתו הוא בא לעולם? ודאי שלא.

המדינה בסך הכול רוצה למיין מתוך ההמון את שכבת העילית של המצוינים: "מצוי יכולותיהם של המוכשרים חיוני לקיומה של מנהיגות מדעית, טכנולוגית, תרבותית וחברתית, שיש לה תפקיד מכריע בביסוס מעמדה המוביל של המדינה בעולם המודרני. מצוינות אינה נוצרת מאליה; יש לטפחה אצל תלמידים המגלים יכולות יוצאות דופן" (דברת, עמוד 75).

זאת התשובה: מבחן המתמטיקה בכיתה ב' כהמלצת דברת (או בכיתה ה' כנהוג כיום) נועד למיין את המצוינים מתוך ההמון, ולהריצם קדימה. באותה העת הוא מותיר את האחריות לכישלון על ילדי העניים. משום שלכאורה ניתנה להם הזדמנות, ואם הם לא הצליחו במבחן, זה כנראה משום שיש להם מצוינות אחרת "בתחום הייחודי להם". אולי "הפוטנציאל הייחודי" שלך הוא שומר בשער בית הספר?

האם יש פירוש בלתי ממיין לרעיון הפוטנציאל הייחודי?

כן. יש בהחלט גם פרשנות הומניסטית לרעיון מימוש הפוטנציאל, אותו למדנו מקומניוס, שכתב בשנת 1632:

איננו יודעים לאיזו מטרה ההשגחה האלוהית מייעדת אדם זה או אחר; בוא נהיה על כן כמו השמש בשמים, אשר מאירה, מחממת ומחייה את כל הארץ, כך שכל אשר יכול לחיות, לפרוח ולשגשג, יוכל לממש זאת.

השמש (כדימוי לחינוך) מאירה ומחממת את הכול, מבלי שיש לה שליטה, ומבלי שהיא מנסה לשלוט, בצד המקבל. הנתינה שלה היא "מאפשרת" משום שהיא ניתנת בשפע שאינו תלוי בדבר. רעיון המיון של התלמידים מפסיק את הנתינה (או משנה אותה) בהתאם לתוצאות הלקיחה, וזאת טעותו.

שורה תחתונה – היזהרו מקלישאות. כאשר איש חינוך מבטיח לכם משהו שנשמע טוב מדי, נסו לברר מה היא באמת השקפת עולמו? מה מניע אותו לומר את הדברים? וכמובן שאלת הקסם – איפה הכסף?

כי שרי החינוך שהוזכרו כחסידי דוח דברת, גיבשו את מדיניות מיון התלמידים ביד אחת עם בכירי המשק. מדיניות זאת משרתת קודם כל את צורכי המשק, כך שכל ילד וילדה יוסללו מוקדם ככל שאפשר לאחד מתחומי התעסוקה. במבחן המתמטיקה בכיתה ב' ילדי העשירים מאובחנים כמצוינים ומקבלים תעודת כניסה להשכלה הגבוהה, וילדי העניים מאובחנים כחלשים, ובלית ברירה תופסים מקצועות שאינם דורשים השכלה.

למשק הכלכלי זה כנראה טוב. זה רע, כאשר זה בא על חשבון ילדנו, שרבים מהם השתכנעו לחשוב שהייחוד הפוטנציאלי שלהם הוא כה נמוך.

> "אתם תקפתם אותי, הכפשתם את שמי והרגתם את הבן שלי"‎

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf