newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אזהרה: חשיפה לחיי הזוג נתניהו מזיקה לעור הפנים

עזבו אתכם מפלסטינים ישראלים ומתושבי עזה הקופאים בקור. הבה נשים את ההסכם המדיני ואת פתרון הסכסוך בצד, הרי נתניהו והימין הוכיחו כבר שאין להם עניין לעשות כלום בעניין. נותר רק להמשיך ולעקוב אחרי המיטה וארון המטבח המתפורר של הזוג נתניהו, רגע לפני שמגיחה ממנו אנה פרנק

מאת:

אחד הצעדים הנועזים שאישה יכולה לעשות הוא להסתכל על הפנים שלה במראה מגדלת על הבוקר. בעקבות התעוזה הזאת הופתעתי מכמה קמטים חדשים שגילתי במצח.

כמו כל אישה עם סמארטפון, יש לי באנשי הקשר קוסמטיקאית ברשימת החירום. אצלי זה "חני-פנים. עם סמיילי". התקשרתי מיד להזמין טיפול דחוף.

אני: "תגידי, אם יש לי 490 אלף ש"ח לטיפולי יופי, מה את יכולה לעשות בשבילי חני?"

חני: "בסכום כזה נחליף לך פרצוף עם חלקי חילוף לכל החיים יקירתי".

אני: "כולל הכל?"

חני: "זה כולל מע"מ , לא אמרתי לך שכולל טוב טעם".

אני : "את צודקת חני, אבל לצערי אני צריכה לבטל את התור כי חייבת לכתוב משהו דחוף. זה פשוט יעזור לפנים המעוותות שלי בצורה הרבה יותר יסודית".

***

מבקר המדינה בדק את מעונות ראש הממשלה ורעייתו, זה הרשמי וזה הפרטי. מקום שפוקדים אותו יותר מדי אנשים לאחרונה, ולא האנשים הנכונים; לא ראשי מדינות ולא שגרירים, חס וחלילה.

הראשון שעלה לרגל למקום הקדוש היה עורך התרבות של הארץ שהוזמן לבית והופתע לטובה מהכריזמה הארוטית של שרה הכובשת (לא את הפלסטינים). הוא הבהיר לקוראי הארץ, שרובם מזמן אינם בגיל העמידה, שמדובר באישה חיננית, יפה ומפתה. כאישה פסימיסטית שמחתי מאד ששרה לא עובדת במשטרת ישראל, שהרי עם תכונות כאלה ורמת האיפוק של צמרת המשטרה יכולנו להיות עדים לפיגוע מיני ברמת קרינה מסוכנת לציבור.

הכתב המוכשר ציפר ניסה להגיד לכל אלו שמחטטים בחיי הזוג המלכותי שהם עושים זאת מתוך קנאה, פשוט כך, כי הוא הגיע למסקנה שהדבר קשור לרמת הפעילות המינית של הזוג נתניהו:

"אבל יש עוד דבר, והוא חולני וגם מסוכן, בתרבות הפוליטית הישראלית המאצ'ואיסטית והחסרה כל עידון ונימוסים – הפחד מן האשה הארוטית. ולדעתי, סביב הפחד הזה מן האשה הארוטית נבנתה כל המערכת המגובבת של עלילות שרה נתניהו: שכן לראשונה בתולדות ישראל ניצב בראש המדינה אדם צעיר יחסית, שחי בזוגיות פעילה מבחינה מינית, עם אשה צעירה שהיא בראש וראשונה אשה ואם צעירה".

> לפסול את ועדת הבחירות המרכזית

פחד מפניה האישה הארוטית. שרה נתניהו (יותם רונן / אקטיבסטילס)

פחד מפניה האישה הארוטית. שרה נתניהו (יותם רונן / אקטיבסטילס)

בערבית אומרים על כזה טעון: בחיאת אבוכ?

איך אפשר להגיב לכזה טיעון בכלל בלי סבתא שלי עליה השלום שהייתה אומרת "כל עוד הסקס בחינם, אשריהו האדם". מה הקשר בכלל בין רמת הבזבזנות המופרכת של הזוג הזה לבין חי האישות שלהם?

תחסכו ממני ומהציבור את הניסיון לקשר בין הדברים, כי אם נקיא מזה בכל פינה לא נוכל לנקות את הלכלוך גם לא ב-75 אלף ש"ח וגם לא נחליף את השטיח, כי התקציב שלנו מוגבל בגלל תשלומי החוגים, הארנונה והמשכנתא.

ואז, במקרה לחלוטין ערב פרסום הדו"ח של המבקר, שולחים לי סרטון על מעצב פנים, שבחיים לא שמעתי עליו, שמתארח בבית משפחת נתניהו ומצלם את עצמו כמו תייר יפני ברומא ליד כל פסלון ואגרטל פרחים מיובש. מבקר במטבח משני של העובדים כנראה, ומזועזע ממנורה שבורה ומעובש, במופע מופרך שמבזה את האינטליגנציה שלנו ברמות חולניות.

אותי הרס הקטע עם הארון משנות החמישים, "שתכף תצא ממנו אנה פרנק". חשבתי לעצמי שבטח הנגר שלהם ערבי, עם רמת גימור כזאת של הדלתות אין מצב שהוא לא ערבי, וממזרח ירושלים גם. אבל אם במקרה הוא, הנגר הזה, היה אומר לעיני הציבור בלעג "אנה פרנק תצא תכף מכאן", מה היו עושים לו בתקשורת הישראלית, לאנטישמי הזה?

קראתי את הכותרות בדו"ח המדובר וגם את מה שכתוב בין השורות, ושאלתי את עצמי הרבה שאלות. בתור אישה שמתקשה ערכית וכספית להעסיק משהי לעזור לי לנקות הבית, וכאישה שמופקדת על ניקיון הבית כמו כל אישה בכלל וערבייה בפרט, אני מזעיקה עזרה במקרים דחופים. לא הצלחתי להבין איך עם כל כך הרבה כסף לניקיון, הכל רקוב שם. איך 90 אלף ש"ח לסידורי פרחים משאירים סל רימונים יבשים וסלסלה של פרחים נבולים בצורת דגל יפן מלפני חודש שם? איך?

ההסבר היחיד הוא שמשלמים למנקה 500 ש"ח לשעה והיא פשוט לא מספיקה לעשות הכל.

אפשר להרחיב עוד ועוד בכל סעיף תקציבי, אבל גילתי שהעיסוק שלי ושל כל המדינה בדבר הזה הוא מה שמעצבן וגורם לפנים שלי להיראות כך. גם כך במערכת הבחירות הזאת אין הרבה בשר. הפייסבוק וסרטי התעמולה לא ממש מעוררים את הזירה התקשורתית ולא מאתגרים את הבוחרים, ושיא הטלטלה הפוליטית הגיע עם ארגז הבקבוקים של משפחת נתניהו והריקבון של הווילון.

עזבו פלסטינים ישראלים, נשים לרגע את ההסכם המדיני ואת פתרון הסכסוך בצד; הרי נתניהו והימין הוכיחו כבר שאין להם עניין לעשות כלום בעניין. אדרבא, ככל שיש צרות יותר עדיף, אף אחד לא יעיז לשאול על מה קורה בפנים, בתוך ישראל, מבחינה חברתית וכלכלית. למה לדבר על נושאים גדולים שלא רואים את סיומם באופק כמו כיבוש והפלסטינים המורעבים בעזה, שכל סערה חורפית אמתית, ולא סתם סערה תקשורתית, גובה מהם מחיר כבד.

הדיווחים מהשכנים תחת המצור מוזכרים אולי בכתבה ממוחזרת מהבחירות האחרונות על חנין זועבי והמרמרה. הזעם והרתיחה ברשות הפלסטינית לא עוברים אל המסך הישראלי. כלי התקשורת שומרים על רמת פעילות נמוכה של תאי המוח של בעלי זכות הבחירה, מעסיקים את הקהל בשטויות, וברגע שיימאס מצעצוע הבקבוקים, הנאום בקונגרס, או תקציב האיפור של שרה, במכה אחת מכנסים את דאעש, את האיום האיראני ואת האנטישמיות והשואה לתמונה והעסק סגור. נתניהו צץ לו באופק עם בקבוק מנקה אסלות, ארבע פעולות במוצר אחד. גם שוטף את הזיכרון הלאומי ולא משאיר זכר למבצעים צבאיים כלשהם, גם משמיד אנטישמים, גם מונע את האבנית של האינתפאדה שבפתח, וגם שומר על האסלה לטווח ארוך מהפצצה האטומית.

מה לעשות חברים, האיש לא טוב במטבחון. כנראה שהמטמון מוסתר במקלחון.

**

הטלפון צלצל, חני על הקו: "מהבוקר לא עשיתי טיפולים, כולן ביטלו בגלל הגשם. סמאח, בא לך להתפנק קצת? ב-150 שח אעשה לך".

אני: "עמוק?"

חני: "בטח, על בסיס עשבי ים".

אני: "אני בדרך".

> אנחנו פשוט לא מבינים עד כמה נורא המצב בעזה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf