newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מבלעין לשבי של דאעש: חייה ומותה של קיילה מולר

תושבים בבלעין שאצלם התארחה קיילה מולר האמריקאית נזכרים בפעילותה בכפר ובשטחים. בנוסף הייתה מולר מעורבת בסיוע לפליטים אפריקאים בתל אביב. היא נחטפה על ידי דאעש כשסייעה לפליטים בסוריה. "נמשיך לפעול נגד אי-צדק כמו קיילה", אומרים חבריה

מאת:

הפוסט נכתב בשיתוף עם חגי מטר

קיילה מולר, פעילת זכויות האדם האמריקאית שנחטפה על ידי דאעש ומתה בהפצצה אווירית על מחנות הארגון בסוריה, הייתה פעילה בשנים האחרונות בישראל ובשטחים הכבושים, בין היתר במסגרת ארגון הסולידריות הבינלאומי (ISM). חבריה כאן נזכרו בה השבוע בכאב, באישה שסימלה בעיניהם מאבק בלתי מתפשר על צדק ושלום.

מולר התנדבה לתקופה עם מרכז הסיוע לפליטים אפריקאים (ARDC) בתל אביב, ובמהלך 2010 התגוררה בכפר בלעין, שתושביו נמצאים במאבק מתמשך נגד בניית גדר ההפרדה על אדמתם, בכפר עיזבת א-טביב באזור קלקיליה, וכן בשכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים, שם הייתה פעילה נגד פינויי והריסות בתים.

מכיוון שהייתה מחויבת לזכויות אדם באשר הוא אדם, נדדה מולר, ילידת אריזונה, בין הגבולות כדי לפעול למען צדק גם במדינות האזור. ב-2013 הגיעה מולר להתנדב עם עקורים ופליטים בסוריה, שם נחטפה על ידי אנשי דאעש. בתום כמה ימים של דיווחים בעניין ושמועות שנפוצו שבוע שעבר, אתמול אישר הבית הלבן שמולר נהרגה בתקיפה אווירית.

קיילה מולר בבלעין, 2010 (צילום: ארגון הסולידריות הבינלאומי, ISM)

קיילה מולר בבלעין, 2010 (צילום: ארגון הסולידריות הבינלאומי, ISM)

תושבים בכפר בלעין נזכרו במולר היום ודיברו עליה טובות. במסגרת פעילותה נגד גדר ההפרדה היא התארחה אצל משפחת השהיד באסם אבו רחמה, שנרצח על ידי חיילים כשהפגין ללא אלימות ליד הגדר. "קיילה נאבקה איתנו, ועמדה איתנו ברגעים קשים", אמרה לי היום אחת הנשים שהכירו אותה בכפר. "היום עם הידיעה שהיא נהרגה בסוריה, ליבנו כאב ובכה לזכרה".

"קיילה הגיעה לפלסטין כדי לעמוד בסולידריות לצדנו, וצעדה איתנו מול הצבא שכובש את אדמותינו", מוסיף עבדאללה אבו רחמה, מתאם הוועדה העממית של הכפר. "לכן קיילה תמיד תשאר בליבנו, ואנחנו שולחים את תמיכתנו ותנחומינו למשפחתה. כמו קיילה, גם אנחנו נמשיך לפעול נגד אי-צדק בכל מקום שיופיע". ביום שישי הבא יציינו בכפר עשר שנים של מאבק עממי ולא אלים נגד הכיבוש והגדר, ובמהלך העצרת שצפויה להתקיים שם יציינו את זכרה של קיילה מולר.

מולר עצמה ניהלה יומן ותיעדה את חוויותיה בישראל-פלסטין. באוקטובר 2010 כתבה שם בין היתר כך:

אני יכולה לספר כמה סיפורים של לינה בכניסה לבתים חצי הרוסים, בציפייה ללילה האחד שבו יחזרו הבולדוזרים וישלימו את המלאכה… אני יכולה לספר כמה סיפורים על איך שליוויתי ילדים הביתה מבית הספר, פשוט בגלל שהמתנחלים באזור נהנים לזרוק עליהם אבנים, לאיים ולקלל אותם…

הטעם והריח של גז מדמיע נתקעים בגרוני ובעור מסביב לעיניי, פי ואפי. עדיין צורב כשאני עוצמת עיניים… כשאני בוכה על האדמה הזאת, עיניי צורבות. האדמה הזאת יפה כמו שירתם של המיסטיקנים. האדמה הזו והאנשים שעליה, שלבבותיהם רחבים יותר מכל חומה שאדם יכול לבנות.

קיילה מולר באוהל מחאה בשייח' ג'ראח בירושלים, 2010 (צילום: ארגון הסולידריות הבינלאומי, ISM)

קיילה מולר באוהל מחאה בשייח' ג'ראח בירושלים, 2010 (צילום: ארגון הסולידריות הבינלאומי, ISM)

קיילה מולר לא היססה לקחת חלק בכל מאבק בלתי אלים למען צדק ושלום בכל מקום. היא חצתה את הגבולות בין מדינות המזרח התיכון עם תקווה ואמונה בלתי מעורערת בטיבם של בני האדם ונלחמה למענם. היא האמינה בצדקת המאבקים של העמים למען חירות ועצמאות, ללא קשר למוצא, לאום, דת או עדה. לפני שנה כתבה קיילה מולר במכתב למשפחתה: ״יש בי עוד הרבה אור בתוכי. אני לא נשברת ואני לא מוותרת, לא משנה מה".

הרצח שלה מוכיח לי לפחות, ולכל מי שהכיר אותה, שבני אדם ערבים זה לזה ושותפים לגורלם לטוב לרע שאין דרך מלבד ערבות הדדית ומחויבות אחד לשני כדי לשנות את הכפר הגלובלי שלנו. الله يرحمها – אללא ירחמהא – זיכרונה לברכה.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

> האם פעיל בלתי אלים מבלעין ילך לכלא בגלל שחסם טרקטור?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf